חסידי הטיוח

בן-דרור ימיני טוען כי הממסד המשפטי מנסה למנוע חקירת ההאזנות בפרשת רמון, למרות העובדות המטרידות

בן-דרור ימיני | 10/6/2008 5:17

הסיפור ידוע בחלקו: רשויות אכיפת החוק הסתירו מחיים רמון את עצם העובדה שהיו האזנות סתר. לא בסדר, קבע השופט בדימוס שלום ברנר, שמונה על ידי היועץ המשפטי לבדוק את הפרשה, אבל אין זדון. האמנם? האזנות הסתר הללו חשפו את העובדה שתת ניצב מירי גולן, ראש יאח"ה באותם ימים, שיקרה למתלוננת, איימה עליה, ורק כך הצליחה לסחוט ממנה, נגד רצונה הגשת תלונה נגד רמון. אין זדון?

שר המשפטים ביקש מנשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, ורדי זיילר, חוות דעת משפטית. זיילר המליץ על ביצוע חקירה קצת יותר רצינית, משום שלברנר לא היו סמכויות חקירה. אלא שלפתע צצה הטענה שזיילר הוא "חבר של פרידמן".

וואוו. גם הוא במושחתים לעזאזל האזנות לא חוקיות. לעזאזל ההסתרה. לעזאזל שיבוש הליכים. ובעיקר, פרידמן פנה לזיילר רק לאחר שפנה לברנר, וזה סירב לבצע חקירה עם סמכויות. אבל את מי מעניינות העובדות. זיילר שהיה יקיר המערכת כאשר עמד בראש הוועדה שחקרה את המשטרה, הפך פתאום לאויב, משום שהוא חושב שיש צורך בחקירה.

אויב המערכת

וזה עוד לא הכל. רמון, בדיוק כמו פרידמן, נחשב אויב המערכת. זה היה ברור שיחפשו אותו. דורית בייניש, אז רק שופטת, חששה שרמון יסכל את מינויה לנשיאה. והנה, לאחר שהתמנה ברנר לבודק בפרשת רמון, מינתה אותו בייניש, הפעם כנשיאה, לתפקיד יוקרתי: בדיקת כשירותם של שופטי שלום שרוצים להתקדם למחוזי. לא שתפקיד כזה היה אי פעם.

לא שהוועדה למינוי שופטים ידעה על המינוי המוזר. לא שהעיתוי יכול להשאיר מישהו אדיש. מסריח? הרבה יותר. אבל זה בסדר. לבייניש מותר. היא "משלנו". זדון

, כידוע, יש רק לפרידמנים. הביינישים תמיד טהורים.

ועוד אנקדוטה: מקור פנימי הדליף על ההאזנות שהוסתרו. פרקליטיו של רמון ביקשו לדעת אם יש דברים בגו. הם נענו בשלילה. המקור התעקש. הפרקליטות נאלצה להודות.

האם זו היתה רק "רשלנות"? האם החומר שהוסתר, שחושף חשש לעבירה פלילית של שיבוש הליכים, הוסתר בתמימות? ובכלל, על איזה בסיס עובדתי הוגשה הבקשה להאזנות סתר? עד היום לא ניתנה תשובה לשאלה הזאת. גם פסק הדין עצמו, שעסק בעניין, בחר להצטרף למלאכת הטיוח.

"החוק זה אנחנו"

למעשה, אין צורך ביותר מהעובדות הגלויות כדי לתהות, איך זה שאין כאן עדיין רעידת אדמה. אלא שהמעורבים בפרשה שייכים למרכז הכוח החזק ביותר בישראל. הם מעל החוק. כאשר שלושה שופטי בית משפט מחוזי העזו לזכות נאשם, יצאו אנשי הממסד המשפטי למסע הכפשה.

המדינה זה אני, אמר לואי ה-14; החוק זה אנחנו, אומרים הם, ומבזים גם שופטים. הם אפילו המציאו טענה חדשה: הדרישה לחקירה בכלל נובעת מרצון לרפות את ידי החוקרים בפרשת אולמרט. סליחה? הרי הדרישה היתה הרבה לפני שמישהו ידע מי זה טלנסקי. אבל מותר להם. החוק זה הם.

נשיקה מטופשת זכתה לחקירה חסרת תקדים, במוטיבציה מדהימה בהשקעות עתק והסתיימה בכתב אישום שאין דומה לו בעולם המתוקן, וגם בהרשעה הזויה. אבל שיבוש ברור של הליכי משפט, צריך להוסיף לכאורה, זוכה לחיפוי, להטעיה ולהשתקה. כך לא בונים שלטון חוק. כך לא משיגים צדק. כך רק מגדילים את המיאוס וחוסר האמון.