איך נראה אלוהים?
אם לאלוהים אין דמות הגוף, כפי שמתעקש הרמב"ם להורות,איך זה שאלוהים מקפיד שמשה יראה את אחוריו ולא את פניו, "כי לא יראני האדם וחי"? ואיך זה שברא אותנו בצלמו ובדמותו, אם אין לו דמות? ואיך זה שהוא מופיע תמיד לעיני המעטים שראו אותו, מאברהם, דרך משה וישעיהו ועד יחזקאל ויונה וולך, בדמות אדם? ומשהו על האופן שבו גם אנחנו יכולים לברוא עולמות מתוך גופנו האנושי
זאת ועוד: הרי אחד מי"ג עיקרי היהדות של הרמב"ם קובע במפורש כי לאלוהים אין גוף ואין דמות הגוף, ומי שחושב אחרת כופר בעיקר. והרי גם המאמינים המתוחכמים כביכול שבינינו – אלה שמאמינים באלוהים , אבל לא באלוהים אישי – חוזרים וטוענים כי אלוהים לא ממש מתעניין בבני אדם ובמחשבותיהם ובנפשם. ממילא הם אינם מאמינים שייתכן בכלל אלוהים הנראה כמונו. מה לו ולנו? ואיך יכול להיות שאלוהים יהיה בעל מראה אדם ובעל קומת אדם? לברוא את כל העולם מבעד לגוף קטן אחד? לא יכול להיות בשום אופן.
אבל כל מי שיקרא את התנ"ך, בכל זאת ספר אלוהים היחיד, יצטרך להודות בפני עצמו ,כי לפחות בתנ"ך עצמו יש לאלוהים בהחלט דמות הגוף , גם אם לא גוף (כי "גוף" הוא דבר מוגף, סגור, כמו המילה "להגיף" ,וברור ששום דבר לא סוגר את אלוהים). הרי גם אנחנו נבראנו בצלמו ובדמותו.
ואיך אפשר להיוולד בצלמו ובדמותו של מישהו שאין לו דמות? כל זה לא אומר כמובן שאלוהים עשוי מחומר. גם בחלומות אנחנו הרי רואים דמויות הניראות לגמרי ממשיות ולגמרי חומריות, ובכל זאת אינן חומר כלל וכלל. משמע, ייתכן שאלוהים עשוי מן החומר שממנו עשויים החלומות, הדמיון , המחשבות. משמע, רוח. אבל איך כתב פעם מרדכי גלדמן (בשירו "צירוף מיקרים" בספרו "מילאנו"): "כל החומר אינו אלא רוח". בקיצר, הכול רוח. גם החומר וגם הרוח, ובעיקר אלוהים, שכנראה איננו חומר, ובכל זאת הוא רוח הניראית כמונו, עם כל ההבדלים האלוהיים המתבקשים.
אגב, השמועות על מראה אלוהים נמשכות גם בימינו. יונה וולך מבכה בשירה "לעולם לא אשמע את קולו המתוק של האלוהים" את העלמותו מחייה:"איך אוכל עוד לראות את גופו המתוק". משמע, היא כבר ראתה פעם את גופו המתוק.
ובכל זאת, איך נראה אלוהים באמת? מהופעותיו המעטות והמדהימות תמיד של אלוהים בתנ"ך נצטרך להגיע למסקנה , כי אלוהים עשוי להתגלות לאדם בשני אופנים: בהתגלמות אנושית כלשהי (כעין תחפושת) או "כפי שהוא נראה באמת", אם להאניש אותו למושגינו המוגבלים.
אלוהים,למשל, למרבה התדהמה, הוא אחד משלושת האנשים הניצבים על אברהם בפתח האוהל כחום היום (עוד מעט נראה). אלוהים גם עולה באוב אצל בעלת האוב מול שאול ("אלוהים ראיתי עולים מן הארץ", והוא בדמות שמואל הזקן ,כזכור). אבל זהו רק סוג אחד של הופעה אלוהית. הסוג המתחפש, ניתן לקרוא לו. סוג שני ואולי בעצם ראשון, הכי ראשון, הוא אלוהים באמת, אלוהים במראה הלא מתחפש שלו.
זהו אלוהים שאומר למשה המבקש לראות אותו (שמות , פרק ל"ג, פסוק כ' ואילך), כי לא יוכל לראות את פניו,ולכן יכסה אישית בכפו האלוהית על עיניו של משה, עד שיעבור הלאה, ואז, ורק אז, יוכל משה לראות אותו , אבל רק מאחור: "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי: - - - ושכותי כפי עליך עד עוברי והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא ייראו". לא נפלא?
ולפני שנתעכב על יתר מופעיו הנדירים של אלוהים בתנ"ך (ובכל ההתגלויות התנ"כיות שלו, צריך לומר מייד, דמותו של אלוהים היא כדמות אדם), נגיד משהו על עצם הקושי לתפוס באופן שיכלי, ולו תיאורטי לגמרי, ולו מתוך אמונה גמורה באלוהים, כי מישהו בעל דמות אדם וקומת אדם ברא את כל העולם הזה.
הרי גם מי שמאמין באלוהים, וכאלה הם על פי סקרים שונים רוב הישראלים וגם רוב האמריקאים (אבל לא רוב האירופאים), מדמה בנפשו , אם הוא מדמה, שאלוהים היא מין מהות מופשטת הנמצאת בכל מקום, אבל איך אפשר לחשוב, ולו כהפלגה, ולו כדימוי, על אלוהים בצלם אדם הבורא את השמים ואת הארץ?! גם בימינו רבי-המיזעור והשבבים והננו-טכנולוגיה, גם בימינו עמוסי האינפורמציה המדעית על הצופן הגנטי המיקרוסקופי לחלוטין הנמצא על פי המדענים בכל תא ותא מגופנו ומכיל את כל מהותנו , אנחנו בוודאי לא יכולים לתפוס, אפילו תפיסה שבדמיון, איך יכול גוף אחד, הגוף האלוהי, שיש לו לכאורה צורה ודמות אנושיים , להכיל את כל מהות העולם ולברוא אותה.
כדי להבין את זה ,ולו במישור התיאורטי, נצטרך לחשוב על עצמנו בתור בוראי עולמות. ואכן, כל אחד מאיתנו, שנוצרנו כזכור בצלמו ובדמותו של אלוהים, יכול למעשה לברוא עולמות שלמים ולהחריבם. איך? בחלום, בדמיון, במחשבה. נתאר לעצמנו
ואם הפיזיקאי הכי סלבריטאי בעולם, סטיבן הוקינג,כמובן, מבטיח לנו כי כל העולם התחיל מנקודה זערורית אחת, שממנה בקע המפץ הגדול, ומשם התחיל הכל – ובהזדמנות אחרת, כאן בישראל, בראיון טלוויזיה,שמעתי ממנו כי העולם התחיל למעשה מלא כלום (כלומר, למעשה, מתודעה אלוהית בלבד, ממש כפי שמסופר בתנ"ך) – או אז ייתכן לכאורה כי אלוהים, אותה רוח בצורת אדם ובדמות אדם , יכול בהחלט להכיל ולברוא את כל העולם במילים , ממש כמונו בחלום, אבל בהבדל קובע אחד: אצל אלוהים האור מאיר למעשה, בעולם.
לכן הוא אלוהים, ואנחנו לא, אבל גם אנחנו יכולים לברוא הכל בתודעתנו. הנה בואו תעצמו את עיניכם ותגידו לעצמכם את המילים שאני מבקש להציע לכם לרגע:"ייבנה מגדל כתום". תעצמו את העיניים ותגידו בנפשכם את המילים ותראו איך מגדל כתום נברא בתוך ראשכם. רואים? נברא מגדל כתום במוחנו. גם אנחנו יכולים לברוא עולמות.
ועמוס עוז פירסם פעם לפני עשרות שנים ב"דבר" – נכון שלא ידעתם שהוא פירסם שירים? - שיר נדיר ביופיו על ילדה קטנה בשם נוגה שמתה (וממילא חזרה לאלוהים, כי זו משמעות המוות על פי התנ"ך:"וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה") , המתגלה אליו אחרי מותה ,בדמותה, כשכבר איננה גוף, ואומרת לו שהיא עכשיו כעת כאן, בחלונו, וגם במקומות אחרים:
"אני פה ואני /גם אצלם ואני עכשיו כעת גם בעוד מקומות למשל גם בעמק יובל יפעתיים/ בארמון של תועו מלך חמת ושם נוגה ארגוון וכרמיל ותכלת- - -". משמע, אפשר להיות דמות, ובכל זאת להיות רוח. אפשר להיות דמות ובכל זאת להיות בכל המקומות, כמו אלוהים. וזה לא שאנחנו באמת יכולים להבין את זה (כי "במופלא ממך אל תחקור", כפי שהציע לנו בן סירא) , אבל העיקרון הרוחני ברור.
ואנחנו חוזרים לתנ"ך האלוהי המרעיד ביופיו. כמו לנין, שתיאר את תולדות התרבות כ"היסטוריה של אובדנים", כך אנחנו יכולים לתאר את תולדות אלוהים בעולם האדם כסיפור של התרחקות מן האינטימיות. תחילת מגעו של אלוהים עם האדם הראשון הוא אינטימי לגמרי וקרוב לגמרי.
אלוהים בורא את האשה מצלעו של האדם (ואגב, בניגוד למה שניתן לחשוב אין לנו מאז "צלע חסרה", כי ניתוחים שאנחנו עוברים אחרי שנולדנו אינם נמצאים בצופן הגנטי שלנו ואינם עוברים אחרינו בהורשה), ומביא אותה לאדם ("ויביאה אל האדם").
הכל אינטימי, הכל קרוב. אפילו בהמשך, כשאדם וחווה , אחרי שחטאו לכאורה בפרי עץ הדעת – למרות שלא מדובר בכלל בחטא אלא בהצלה תודעתית של כל המין האנושי, אחרת כולנו היינו נשארים בגן עדן עירומים ונטולי דעת, איזה באסה, ואלוהים ידע את זה – שומעים במורא גדול "את קול ה' אלוהים מתהלך בגן לרוח היום" (איזו שורה נפלאה, שממש אפשר לשמוע מתוכה ולראות מתוכה אלוהים שמתהלך, ממש כאדם, בגן, לרוח היום) עדיין אלוהים הוא אינטימי לגמרי.
אל נח, לעומת זאת, אלוהים כמעט רק מדבר. הוא איננו מתגלה לעיניו (אולי משום שנח הוא רק צדיק בדורותיו) , למרות שהוא בכל זאת עושה מעשה פיזי למענו: הוא סוגר אחריו את הדלת:"והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר ציווה אותו אלוהים ויסגור ה' בעדו". איזה כבוד. אלוהים אישית סוגר עליך את הדלת, כדי להציל אותך. ובכל זאת, אלוהים איננו מתגלה לעיני נח.
הוא כן מתגלה לעיני אברהם. במפורש: "ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וַיֵּרָא ה' אל אברם" , ובהמשך מתרחש הסיפור המופלא על שלושת המלאכים - שאחד מהם הוא אלוהים עצמו, כפי שאמרנו ונבהיר מייד- המתגלים לעיני אברהם, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. נשים לב: תחילה, כזכור, מגיעים אליו שלושה אנשים, המבשרים לו כי אשתו שרה עתידה ללדת.
בהמשך יוצאים "האנשים האל", ככתוב בהמשך (והאות ה"א האלוהית נשמטה מן המילה "הָאֵלֶּה" , דווקא כדי לא להשמיט את האלוהיות, כי באנשי האל מדובר), והם בדרכם לסדום, כדי להשחיתה במצוות אלוהים. והנה הפכו השלושה לשניים: "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב". "שני המלאכים?!".
רגע, ואיפה השלישי? זה מתבהר ממש בפסוק הקודם: אחרי שאלוהים מבטיח לאברהם כי לא ישחית את סדום בעבור עשרה צדיקים, אם יימצאו עשרה, מפסיק אברהם לנדנד, ואז כתוב ככה:" ויילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו". ככה פשוט: גמר ה' לדבר, הלך, ושני המלאכים הנותרים ("האנשים האל") יצאו למשימת ההשמדה.
גם יצחק רואה את אלוהים:"ויעל משם באר שבע וירא ה' אליו בלילה ההוא". כך גם יעקב, הרואה כזכור בחלום את מלאכי אלוהים עולים ויורדים בסולם ,וה' ניצב עליו, בקצה הסולם:"ויחלום והנה סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו והנה ה' ניצב עליו".
איזה מראה! אז נכון שאין כאן שום פרט על מראה אלוהים, אבל נדמה שמדובר בדמות בעלת מראה אנושי העושה מעשה אנושי: ניצבת על הסולם. כולנו הרי עשינו את זה בחיינו. ניצבנו על הסולם.
כמה גדולה פיזית יכולה כבר דמות אלוהים להיות אם היא ניצבת על סולם? אגב, "ניצב" היא אולי המילה הכי נפוצה ביחס לדמות אלוהים הניראית בתנ"ך. ה' ניצב על הסולם בחלום יעקב וה' ניצב על אברהם בפתח האוהל כחום הצהרים עם שני המלאכים האחרים וה' ניצב על חומת אנך בנבואת עמוס: "כּּה הִרְאַנִי והנה אדונַי ניצב על חומת אנך ובידו אנך". לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ואחר-כך, איש אלוהי כזה או אחר נאבק עם יעקב כל הלילה. לא ברור מה מהות ההיאבקות ההיא (כי הרי די בנגיעתו של אותו איש בירכו של יעקב, שהפך לישראל באותו מעמד, כדי ש"תֵקַע כף ירך יעקב בהאבקו עימו") אבל ברור שמלאך ה' או ה' בעצמו התוודעו כאן ליעקב, הוא ישראל, במופע אנושי: "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".
אנחנו עוברים אל משה, שאלוהים מתוודע אליו תחילה מן הסנה, בלי להיראות ממש לעיניו (ואגב, פשר הסנה הבוער באש ולא אוכַּל הוא שהאש היא אש רוחנית, שרק ניראית כמו אש, ולמעשה היא בוערת כחלום, שהרי אחרת היה הסנה נשרף כמדומה).
בהמשך קורים למשה כל הדברים המופלאים והאינטימיים ביותר ביחס לאלוהים שקרו למישהו אי-פעם ועל כן "ולא קם עוד נביא לישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים".
רגע, ממש פנים אל פנים? אז למה נאמר לנו קודם ש"לא יראני האדם וחי"?! אלא שאלוהים, ככתוב,דיבר עם משה "במראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט". "תמונה"? – כלומר, לא ממש פני אלוהים.
הרי גם ככה אחרי ארבעים יום ולילה בחברת אלוהים על הר סיני "'קרן עור פניו" של משה. משמע, אלוהים הוא קרינה, גם כשמסתכלים רק בהשתקפותו, נניח, בתמונתו, ולא במראה פניו ממש, שאז כנראה מתים מקרינה מיידית על המקום. ובכל זאת, כדאי לא לייחס לאלוהים תכונות פיזיות מדי . כלומר, לא מדובר בקרינה רדיואקטיבית, נניח, אלא בקרינה רוחנית, ככל שאנחנו יכולים לשער.
גם יהושע מתוודע לרגע למלאך ה' ("שר צבא ה') , לא ממש אלוהים בעצמו, וגם המלאך הזה נראה כאיש "וחרבו שלופה בידו". כך גם האיש הפלאי המתוודע לאמו של שמשון, ועולה אחר-כך בלהב המזבח לשמים, כי לא חלים עליו חוקי הכובד של הבשר. כלומר, הם ניראים כבני אדם, אבל הם לא בשר.
הם ניראים כגוף, אבל הם לא גוף. כן, שוב, הם עשויים מן החומר שממנו עשויים החלומות והמחשבות: מרוח. ככה אגב גם העב"מים למיניהם היום הזהים אולי לעב"מים התנ"כיים. מה חשבתם? שרכב האש שבו עלה אליהו בסערה השמיימה חנה קודם באיזשהו גאראז' אלוהי? לא, הכל רוח. לכן שום ראדאר לא יכול לזהות שום עב"מ.
והנה אנחנו כבר בהתגלויות אלוהים לנביאים. גם אליהם הוא מתוודע במשורה. זה מתחיל בישעיהו, גדול הנביאים, שממש רואה את אלוהים בבית המקדש, גם אם שרפים מכסים את פניו :"בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדוני יושב על כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל: שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד בשתיים יכסה פניו" וגו'. משמע, שוב מוסתרות פניו של אלוהים, והפעם פניו האמיתיות , אלה שאי-אפשר לראות, שאף אחד לא ראה. גם לא משה שדיבר עם אלוהים פנים אל פנים (כשאלוהים בכל זאת נחבא בעמוד ענן).
ונאמנה עלינו – איך אפשר אחרת? - עדותו של הנביא יחקאל, הנימנה עם המעטים בתנ"ך שראו את אלוהים ממש, כך או אחרת, ויחזקאל אומר לנו בפירוש כי מדובר במראה איש:"וממעל לרקיע אשר על-ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: - - - הוא מראה דמות כבוד-יהוה ואראה ואפול על פני". תאמינו אתם לרמב"ם, אני מעדיף להאמין ליחזקאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
