צִבעו לי את השמיים בכחול: בואו לצעוד למען אוויר נקי
דנה גרו, דוברת מגמה ירוקה בטבעון, למדה בדרך הקשה שמעל הגבעות הירוקות של חייה עומד אוויר מזוהם וצהוב. מודאגים? הצטרפו לצעדת התמיכה בקידום חוק אוויר נקי
הכל היה נפלא וככל שעבר הזמן, האף התרגל לריח השונה של העיר. תמיד ידעתי על קיומם של מפעלים שונים במפרץ ולריח המעופש המוזר, כשנוסעים בכביש עכו חיפה, אבל תמיד הרגיעו אותי שיש תחנות ניטור המתריעות על פליטות המסכנות את הציבור, ומשום שמעולם לא נתקלתי בהתרעה, על פליטות מסוג זה, שיערתי שהכל תקין, ושיש מי שדואג לבריאותינו.
בחזרה לחיפה, אחרי סוף שבוע בבית, תמיד הבחנתי בעננה חומה עכורה שאופפת את המפרץ. נהגתי לחשוב שאולי זה מקרי, שיש אובך ולא ממש טרחתי לבדוק את התחזית.
התקפי האסטמה חזרו, בעיקר בלילה, וכאבי ראש שנמשכו ימים. העיר התחילה להצטייר בעיניי בצבעים אפורים ובתחושה קלסטרופובית, ממש כאילו השמיים סוגרים עליי, לא מצאתי פינה אחת בה אוכל ליהנות מהטבע ולהירגע.
החלטתי לעבור ללמוד אומנות באורנים שבטבעון. טבעון, כך שמעתי, היא עיירה קטנה וירוקה, עם אנשים טובים ואווירת לימודים מתאימה. כשהגעתי לטבעון נשביתי והחלטתי שכאן אני רוצה להשלים את לימודי, ואולי גם להשתקע באזור.
האסטמה וכאבי הראש לא פסקו. חשבתי שזה ייקח זמן, אבל גם כעבור שנתיים, הבעיות הבריאותיות לא נעלמו ובדרך הספקתי לגלות שגם חברי סובלים מבעיות דומות: שיעולים, עור מגורה עיניים צורבות.
הנוף הנצפה מחלונות המכללה, הוא נוף המפרץ ובתי הזיקוק ובסדנת ציור שמן, עם האמן אלי שמיר, התבקשנו לצייר נופים.
חידדתי את עיני כדי לתפוס את הצבעים של השמיים ופתאום הבחנתי בעננה החומה "המקרית", שנחשפת לנגד עיני כשאני מגיעה לאזור.
נבהלתי! איך לא הבחנתי בה עד היום? זה לא אובך זמני, זה עשן צהוב וסמיך, שאופף את המפרץ. זה היה הרגע בו החלטתי להצטרף לארגון מגמה ירוקה באורנים. הרגשתי נבגדת ומרומה והחלטתי שאסור לי לחיות יותר באפלה. הבנתי שבתחום הזה אין שום שקיפות - לא באוויר ולא ביחס אל הגורמים האחראיים לזיהומו.
רציתי לבכות, בעלי ההון הורסים לי את הבריאות, משחקים בחיי ובחיי הסובבים אותי, כאילו היינו
עם הזמן, גיליתי שכל מה שחשבתי שאני יודעת, הוא שיקרי. נחשפתי לדו"חות ולנתונים מדאיגים, שאתם בוודאי לא מכירים כי הרשויות המקומיות לא טורחות לפרסמם או ליידע את הציבור על תכנם.
גיליתי שיש כל כך הרבה אזרחים, שנושמים את האוויר ולא אכפת להם מה הם נושמים כל עוד הסרטן לא דופק להם בדלת. מה שהם לא יודעים, או לא רוצים לדעת, הוא שהסרטן לא בא לפי הזמנה, ויכול לדפוק לכולנו בדלת, בלי שום התראה מוקדמת.
גיליתי, שפליטות המסכנות את הציבור הוא דבר שבשגרה, שקורה כל הזמן. השאלה היא מי באמת טורח לעשות בדיקות בנושא. המשרד להגנת הסביבה? הרשויות המקומיות? בעלי המפעלים עצמם? מי מוכן לקחת על עצמו את האחריות לעובדה שתחלואת הסרטן באזור המפרץ היא הגבוהה בארץ?
ובינתיים, טבעון הירוקה והיפה, מוכת סרטן במימדים מדאיגים: התחלואה באזור המפרץ גבוהה ב- 133% מבכל הארץ. תיאוריית קונספירציה? אתם אמרתם.
האם בעצם יש לנו ברירה? האם אנחנו יכולים לעשות דבר בנידון? איפה מתברג האזרח הקטן, לתוך המערכת הגדולה?
מתברר, שיש. יש לנו ברירה. אנחנו יכולים לשבת בבית ולחכות לגזר דינינו, שמישהו כבר קבעו לנו מראש ואנחנו יכולים להביע דעתנו.
עם הידיים והרגליים, אנחנו יכולים לקום ולהתנגד לעוולות החברתיות והסביבתיות, להראות לאחראים שאנחנו לא נשתוק על מה שנעשה לנו. האזרח הקטן, יכול להתברג בקלות למערכת, אנחנו צריכים תמיד לזכור שכל שינוי גדול מתחיל בקטן.
מחר (ה') בשעה 10:00, תצא משער מכללת אורנים בטבעון צעדה למען קידום חוק אוויר נקי. נצעד משערי המכללה לכיוון האצטדיון של קרית טבעון, שם נקיים עצרת מחאה - או תמיכה, אם תרצו - בשביל אוויר נקי.
זוהי הצעת חוק שהוגשה כבר לפני שלוש שנים ועדיין לא אושרה והיא באה להסדיר את הדברים הכי חשובים.
החוק יעגן את הטיפול והפיקוח על זיהום אוויר ברחבי הארץ: יצירת תוכנית לאומית עם יעדים מוגדרים למלחמה בזיהום, הגדרת תקנים ברורים בנושאי פליטת מזהמים, העברת סמכויות בדיקת הזיהום מכלי רכב למשרד להגנת הסביבה, פרסום מידע על רמות הזיהום ותחזיות זיהום האוויר לציבור ושיפור כלי האכיפה, החמרת הענישה בתחום ועוד.
החוק תקוע עכשיו והוא חייב לזוז. עלינו להרעיד את האדמה בשביל שזה יקרה. הצטרפו אלינו, כדי ליצור המון גדול של אזרחים "קטנים". ביחד נצביע ברגליים ונקבע בעצמנו את גורלנו.
הכותבת הנה דוברת מגמה ירוקה במכללת אורנית בקרית טבעון.
פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר הארגון.
נא להמתין לטעינת התגובות
