גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


סנדל נטוש בחולות הגוש

בקיץ ימלאו 3 שנים לפינוי גוש קטיף, והטראומות מבעבעות במקרה הטוב, באופן אמנותי. ספר ילדים חדש "הסנדל של אייל" מביא אל הקוראים את התחושות והרשמים מימי העקירה

עינת ברזילי | 18/5/2008 18:39 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הִתְחַלְתִּי לִשְׁמֹעַ כָּל מִינֵי דִּבּוּרִים לֹא טוֹבִים,
עַל תָּכְניִּוֹת לַהֲרֹס אֶת הַגּוּשׁ, וּלְפָרֵק אֶת כָּל הַיִּשּׁוּבִים.
 
 הסנדל של אייל

בְּכָל יוֹם אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים הָיִינוּ מַגּיִעִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן,
לַאֲמִירַת תְּהִלִּים וְלִתְפִלָּה )גַּם קִבַּלְנוּ מַמְתָּק קָטָן(.

לִי הָיְתָה תְּפִלָּה מְיֻחֶדֶת, רַק שֶׁלִּי, שֶׁהָיִיתִי מִתְפַּלֵּל עַל הַגּוּשׁ,
שֶׁנַּמְשִׁיךְ בּוֹ תָּמִיד לִחְיוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה גֵּרוּשׁ.

הָיוּ הַפְגָּנוֹת וַאֲסֵפוֹת בָּהֶן אַבָּא וְאִמָּא הָיוּ עֲסוּקִים,
אֲבָל אֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים, הִמְשַׁכְנוּ כָּרָגִיל בְּכָל הַמִּשְׂחָקִים.

בְּדִיּוּק אָז גִּלִּינוּ דְּיוּנָה עֲנָקִית שֶׁל חוֹל לְיַד הַשַּׁעַר הָאֲחוֹרִי,
מֵאֲחוֹרֵי הַקָּרָאוָן שֶׁל הַתַּאיְלַנְדִּים שֶׁעוֹבְדִים עִם אַבָּא שֶׁל אוֹרִי.

מֵאָז מִדֵּי יוֹם הָיִינוּ גּוֹלְשִׁים וּמִתְגַּלְגְּלִים בָּהּ יְחֵפִים, מְאֻשָּׁרִים,
וּכְשֶׁסִּיַּמְנוּ לְשַׂחֵק, חִכּוּ לִי בַּצָּד, בְּנֶאֱמָנוּת, זוּג הַסַּנְדָּלִים הַשְּׁחוֹרִים.
כמו סינדרלה, הסנדל נותר מאחור

1000 ימים חלפו מאז יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות. קאסמים שורקים מעל ראשיהם של תושבי שדרות ואשקלון, ובאתרי הקרוואנים, מעברות מודרניות, נלחמים המפונים על כבודם.

הסנדל של אייל
הסנדל של אייל ספר ילדים

היום ציינה מנהלת סל"ע "חגיגות" 1000 ימים לפינוי, ומחר תתקיים בירושלים הפגנת ענק של המפונים בגן הורדים מול משכן הכנסת. אנחנו בחרנו לציין את התאריך בספר ילדים חדש, שכתבה רות עציון המפונה מהיישוב מורג, ושמו "הסנדל של אייל", בהוצאת בית אל.

הסיפור נכתב בהשראת הימים האחרונים לפני ההתנתקות, כפי שעברו בבית משפחת עציון, והוא נוגע ללב, לא מתלהם, ומביא
את רחשי הלב של תושבי הגוש באופן ראשוני ומעודן.

הוא מתחיל בדיונת החול הקסומה עליה השתעשעו הילדים, ועובר דרך הבכי, החיילים במדים השחורים, בית הכנסת ההרוס ועד החדר במלון בירושלים.

עבור הילדים שפונו, הוא מן הסתם תרפיה בקריאה. עבור המבוגרים שלא היו שם, הוא דרך לחוות קצת ממה שעבר על תושבי גוש קטיף בשעתם הקשה, ובהחלט מעורר מחשבות לקראת הבאות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
  • עוד ב''יהדות''

לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים