"מקפידה להכות רק אחרי שאני נרגעת"
האם מבית שמש מכחישה שילדיה קיימו יחסי מין או שהתעללה בהם, אולי מכות סמליות. תמלילי חקירתה חושפים מה מסתתר באמת מאחורי הבדים השחורים
אלו הן רק חלק משלל ההתבטאויות החריגות עד הזויות של ב', האם החרדית מבית שמש, במהלך חקירתה במשטרה בשבועות האחרונים. הודעותיה המפורטות של האם בחקירתה, שנחשפות כאן לראשונה, שופכות אור לא רק על יחסה המעוות לכאורה כלפי ילדיה, אלא מאפשרות להציץ לתוך עולמה הדתי-קיצוני, שיש בו מזיגה מוזרה של אלימות ותפילות בלתי פוסקות.
ב', בת 54, התפרסמה כ"אמא מבית שמש" או כ"אם השחורה", בשל הבגדים השחורים המכסים את כל גופה, שערה ופניה. לטענתן של המשטרה והפרקליטות, היא התעללה בשנים האחרונות באופן מזעזע בשישה מתריסר ילדיה, והותירה אותם מצולקים נפשית ופיזית עד היום.
כתב האישום שהוגש נגדה לבית המשפט המחוזי בירושלים, באמצעות עורך הדין דן בהט מהפרקליטות מייחס לה לא פחות מ-25 עבירות תקיפה חמורות ושלוש עבירות התעללות בקטין. כל זאת, לכאורה, בשם אמונה דתית קיצונית, שזו דרך החינוך הראויה לילדיה. "בת שבע היכתה את שלמה, ואחר כך יצא לה ילד מוצלח", טענה האם לצדקת דרכה והוכיחה את חוקריה.
האירוע שהוביל לפתיחת החקירה נגד האם התרחש בתחילת פברואר, לאחר שלטענת המשטרה נעלה ב' את בנה הקטן ד', הסובל מפיגור, בחצר ביתה בבית שמש למשך שעות רבות, כשהוא לבוש בבגדים קצרים בלבד, ומנעה ממנו אוכל ושתייה למשך זמן רב, חרף צעקותיו. השכנים הזעיקו את המשטרה, שהגיעה למקום עם עובדי רווחה, ואלה הוציאו את הילד מהבית והעבירו אותו לפנימייה.
במהלך החקירה הראשונית הטיחה האם במשטרה: "לקחתם אותו על סמך שקרים שהמצאתם ושאתם מאמינים להם. התפילות שלי
בעקבות החקירה הואשמה האם כי היכתה שישה מילדיה בחגורה, במקל, במערוך ובכבל חשמלי וגזרה את השיער של שתיים מבנותיה כעונש. במקרה אחר כיבתה גפרור על החזה של אחד הילדים, וכן נהגה לשפוך מים על כמה מילדיה כדי להעירם בבוקר. בכמה מקרים מנעה מהילדים להיכנס הביתה, והם נאלצו לאכול אצל שכנים וחברים. כמו כן, הואשמה שקשרה את הילד ד', הסובל מפיגור, בידיו וברגליו והשאירה אותו קשור זמן רב.
חוקרי המשטרה לא ידעו איך לעכל את ב'. היא עטתה על עצמה לא פחות מתריסר שמלות בשיא החום, וכיסתה את פניה ברעלה. הרופאה בבית המעצר ביקשה לבדוק אותה, אך היא התנגדה לפשוט את בגדיה. חקירה על ידי גברים? בשום פנים ואופן, היא הבהירה. לא אחשוף את פניי לגבר זר.
גם בבית המשפט, בעת הארכת מעצרה, סירבה לאפשר לשופט אהרן פרקש להביט בה. "אבל כדי לנהל דיון אני צריך לראות מי ניצב מולי", הוא הסביר לפרקליטתה, עורכת הדין ורד בירגר מהסניגוריה הציבורית. "זה לא יעזור, כבודו, היא לא מוכנה לחשוף את הפנים", השיבה , "גם אם כולם מלבדך ייצאו מהאולם". בלית ברירה, באורח נדיר, הוצגה בפני השופט תמונת פניה של ב' כפי שצולמה על ידי שירות בתי הסוהר, כדי שיידע מי היא האלמונית.
המשטרה שלחה אליה חוקרת מנוסה, רס"ר חגית נוסרי, שעשתה כמיטב יכולתה לחלץ ממנה תשובות לחשדות החמורים. באופן נדיר התנהלה החקירה כאשר האם כותבת את תשובותיה לשאלות בכתב ידה, ומעבירה אותן לחוקרת.
היא הכחישה את רוב האישומים, הודתה במקצתם, ניסתה להצדיקם, השמיעה דברי תוכחה, התגאתה בעוצמת תפילותיה ובשליחותה, ופרסה את משנתה "החינוכית". כמה פעמים עלו הטונים בחקירה. באחד העימותים ביניהן אף נזפה ב' בשוטרת כי "היא לובשת חולצות הדוקות מאוד, וזה לא בסדר".
תמלילי החקירה חושפים אישה בעלת אמונה דתית קנאית המטפלת בשלל ילדים, כל אחד ובעיותיו, לאחר הריונות קשים, אשר נקלעה למצוקה. על רקע זה, לכאורה, היא איבדה שליטה על הילדים, נתקפה פרצי זעם, ונאחזה בתפיסה מעוותת של ענישה כוחנית ואלימה, כדי לנסות להשיב את הסדר על כנו ולהפגין סמכות.
בתחילת החקירה ביקשה החוקרת את תגובתה של ב' על החשדות, שהיא ובעלה נוהגים להכות את ילדיהם, מונעים מהם לישון ולאכול בבית, וידעו על עבירות מין שביצעו הילדים זה בזה. האם השיבה בזעם: "הכל שקרים גסים. לא היה ולא נברא. אין לכם שום הוכחות לכך. לכל אמא מותר לתת סטירה מפעם לפעם לצורכי חינוך".
האם התייחסה גם לטענות על כך שמנעה מילדיה להיכנס הביתה במהלך הלילה. "מנעתי כמה פעמים מהילדים לישון בבית, לאחר שחזרו בשעה שתיים בלילה ממגרש הכדורגל", אמרה. "הודעתי להם שאחרי חצות הדלת תהיה נעולה. אחרי שהם ישנו בחוץ פעמיים, הם הפסיקו להגיע מאוחר כל כך. מעולם לא הרעבתי את ילדיי. בכל פגישה שלהם הם אוהבים לספר על המטעמים שהכנתי להם".
מה הביא את ב', אישה חרדית, להתחזק עוד יותר באמונתה, להטיף לצניעות קיצונית, ולדבוק בעיסוק בלתי פוסק בתפילות, כל זאת, כשלטענת התביעה היא פוגעת בילדיה? היא סיפרה בחקירתה כי הצורך המתיש להיטלטל עם בנה הסובל מפיגור, ד', לבתי חולים, הוא שפקח את עיניה לשנות כיוון.
"יום אחד החלטתי שבמקום לבזבז את הזמן בבתי חולים, בלא שחל שום שינוי לטובה בילד, אקדיש את הזמן של הנסיעות לתפילות מתהילים ומשיר השירים. רק אז ראו שיפור ניכר אצל הילד, עד שבבדיקה האחרונה אמרו לי הרופאים: 'סליחה, טעינו. הכל בסדר עם הילד'. בכל פעם שניסיתי להפסיק את התפילות, הילד היה מפסיק לתפקד.
"כמה אמהות שהיה להן ילד כמו ד', סיפרו לי שהילד נפטר בגיל חמש-שש. פחדתי כל כך שזה יקרה לי, ולכן לא הפסקתי להתפלל. אני יודעת שמשמים רוצים שאני אתפלל כל הזמן, כי קרה לי כמה פעמים שאנשים שנכנסו אליי והפריעו לי להתפלל, תמיד קרה להם משהו רע... כל מי שקצת רע לו בא אליי, אני מתפללת, וישר מבריאים ויש שלום בית עם הבעל".
כאן הוסיפה האם באוזני החוקרת במלוא הרצינות: "מאז שאני גרה בבית שמש לא היה פיגוע אחד בעיר הזו. לפני יותר מחמש שנים נסעתי לאמריקה לחתן את בתי, וכשעוד לא חזרתי כמעט התפוצץ מטען בעיר. מיד חזרתי, ומאז לא שמענו על שום פיגוע ובעיות עם ערבים. במקום שתניחו לי להתפלל בשקט, אתם מפריעים לי. אני מוחלת לכם, אבל מי ששומר עליכם זו אני ולא אתם, גם אם תגידו שאני משוגעת".
החוקרת: את ידעת שילדייך מקיימים יחסי מין וחוטאים בגילוי עריות, שזו עבירה חמורה מאוד, אבל לא מנעת זאת, לא טיפלת בכך, ולא דיווחת על כך.
האם: "לא ידעתי מזה בכלל. זה שקר. אני לא מאמינה לזה בשום פנים ואופן. הם ילדים מקסימים, ואני לא מאמינה בכך, אלא אם כן הם יבואו ויגידו לי בעצמם... שיבואו ויספרו את כל הדברים האלה לפניי ולפני בעלי".
הילד י' (כיום כבן 17) ביצע מעשים מגונים ומיניים עם הילדה שלך ה' (כיום בת שמונה). ידעת ולא מנעת.
"קודם כל, אל תשתמשי במושג 'ידעת ולא מנעת'. את לא ראית כלום. הילדה סיפרה לי פעם אחת שהילד נוגע בה במקומות אינטימיים. אז שמרתי מכל משמר שהיא לא תימצא עם אף אחד מהילדים הבנים. מאז היא ישנה איתי במיטה, כי אני פוחדת שכשאישן ייגעו בה".
לקחת את י' לטיפול בדחפיו המיניים?
"לא ידעתי בדיוק מה קורה איתו, כי הוא ידע שזה נגד התורה הקדושה, ולכן כנראה דאג להסתיר מאיתנו כמו שצריך, שלא נדע".
ואיך הגבת לאחר שהילדה ה' סיפרה לך?
"דיברתי איתו כמובן. הוא חייך, וחשבתי שזה מעשה שובבות של גיל ההתבגרות. לא סבלתי מכאלה דברים, ולכן לא חשבתי שיש בעיה בכלל".
הבן שלך י' סיפר שהוא והבת שלך ר' (היום בת 22) קיימו יחסי מין מלאים בכל מיני הזדמנויות.
"אם זה נכון, אז נשאר לי רק לבכות ולהתפלל עליהם... אבל איך אאמין לזה?".
כאן ביקשה החוקרת מהאם להגיב על תלונות הילדים עצמם, שהיא נהגה להכות אותם באכזריות. האם טרחה לדייק: "לא היה ולא נברא, שהיכינו אותם באכזריות", הדגישה. "לפעמים נתתי להם מכות ללא פגיעות גופניות, רק כדי לחנך בלבד, כמו שמותר לכל הורה להכות לצורך חינוך... תמיד הקפדתי שכשיש לי עצבים לא להכות עד שאירגע, כדי לא להכות יותר ממה שבאמת צריך. אני מודה שלפעמים שפכתי עליהם מים כי הייתי צריכה לתת להם מכה, ולא רציתי להכאיב להם. אז בחרתי לשפוך קצת מים במקום להכות כדי שיבינו שהם לא בסדר".
החוקרת ציטטה באוזניה מהודעתו של הילד י', שבה הוא התלונן על שהוריו היכו אותו ולא הכניסו אותו הביתה לאחר ששיחק כדורגל. תגובת האם: "אתם לא מבינים, כי אתם לא דתיים. אצלנו, בכל הבתים של שומרי תורה ומצוות, ילד צריך ללמוד תורה ולא לשחק כדורגל. זה נגד החינוך שלנו. אצלנו זה נורמלי בהחלט לא לתת לילד לרדת מתלמוד תורה".
החוקרת: האם בעלך נהג לתת מכות בגב של הילד י' כדי שיישב ישר?
האם: "אלה לא מכות אכזריות. זו סתם מכה קלה עם היד. גם אני מיישרת להם את הגב".
האם נתתם לילדים מכות בחגורה, בכבל חשמלי, באנטנות ובחפצים אחרים?
"לפעמים נתתי להם מכות בחגורה, אבל נזהרתי לא להשתמש בכוח אלא רק במכות סמליות. כמו שכתבו בתורה הקדושה: 'חוסך שבטו שונא בנו'. לכן הקפדתי שאלה יהיו מכות חינוכיות ללא השארת סימנים. גם הקפדתי שלא יכאב מדי, כי אחרי הכל אני אוהבת את כולם. במגילת איכה כתוב: 'ידי נשים רחמניות בישלו את ילדיהן'. רש "י מפרש שאותן אימהות שלא הענישו את ילדיהן, כשראו שירדו מדרך התורה, גרמו אחר כך שבחורבן הבית אותם ילדים נהרגו. אז תסכימו איתי שעדיף שילד יקבל מעט מכות ולא ימות".
בנך י' סיפר שכיבית עליו גפרור.
"הייתה תקופה שבה בכל פעם שהייתי יוצאת מן הבית, הילדים היו משחקים באש ושורפים שמיכות וסדינים. פעם אחת אולי אמרתי לאחד הילדים לשים גפרור על י', כי פחדתי שכל הבית יעלה באש".
הרבצת לאחד הילדים במערוך?
"אם הרבצתי זה היה חד פעמי, ואחר כך לא העזתי. הילדים שלי לא היו ילדים מוכים. י' משקר שקר גס. גם בעלי לא טיפוס מרביץ. אני רוצה ש-י' יישב מול כל האחים והאחיות שלו ויספר את השקרים האלה לפניי ולפניהם יחד... אני מרגישה שנשארה לו מרירות בתת-מודע, כי הפסקתי בזמנו לפנק אותו עקב ההריונות".
האם הילדה מ' (כיום בת 24) קיבלה ממך מכה במערוך ודיממה באפה?
"כן, פעם אחת. היא השתוללה, ובמקום ללכת אחורה היא נדחפה אליי, ואז זה קרה. נתתי לה טיפול ומיד זה נרפא".
למה לא לקחת אותה לרופא?
"אני בעצמי רופאה, ולא צריכה ללכת לקופת חולים. יש לי שיטות שמרפאות טוב יותר מהשיטות הרגילות. זו שטות לרוץ לכל מיני רופאים ולתת תרופות שלא עוזרות ולבזבז כספים. יש רבנים ופסיכיאטרים ששולחים ילדים אליי, במקום לתת להם ריטלין וכל מיני תרופות הרגעה, והם נרפאים מיד".
הבן שלך י' סיפר שהיה מקבל מכות מהמשגיחים בישיבה שלו.
"אני לא רוצה להאמין בזה. אם זה נכון, זה ממש מגעיל אותי. אני אתפלל עליהם שיזכו לחזור בתשובה ושמשמים ימחלו להם. מה יש להגיד, גם אבשלום חטא בזה, וגם הבן או הנכד של משה רבנו היה כהן גדול לעבודה זרה. בכל הדורות שמענו על מקרים חריגים במשפחות של נביאים ומלכים".
בשלב זה חזרה השוטרת לחקור את האם על עבירות המין של ילדיה. "לא חשדת שלבנים שלך יש צרכים מיניים?", תהתה . וזו השיבה: "אני לא יודעת מה לומר לך. אין לי בראש מחשבות כאלה. כמו שאני לא אחשוב שהילד שלי יהיה רוצח, כך לא הייתי מעלה בדעתי סוג כזה של התנהגות. לא עולה בדעתי שאפשר להתנהג כך".
הרי את אישה מלומדת בתורה. את יודעת שבמשפחות הכי טובות היו חטאים. אז עכשיו את טוענת שאת לא מכירה אפשרויות כאלה?
"חינכתי את הילדים על טהרת הקודש. הייתי בטוחה שהם מתנהגים בהתאם לחינוך שלי".
מי מהילדים ממשיך בדרך שלך, של צניעות יתרה?
"אני כבר לא יודעת מה להגיד לך אחרי כל מה שסיפרת לי. אם אכן זה נכון, אז אני צריכה לחפש איפה שגיתי ולנסות לאחות את כל מה שהתקלקל. צריך להתפלל שייפתחו שערי תשובה לכולנו. אני יודעת שכל עם ישראל בזמן הזה בצרות, ועושים לי את זה כדי שאני אתפלל על כל עם ישראל.
"אם כל הילדים שלי היו הולכים בדרך שחינכתי אותם, לא הייתי יודעת שיש מעשים לא טובים. עכשיו נתנו לי ילדים שיתנהגו כמו הרבה אחרים נגד החינוך שלי, כדי שאני אבקש מחילה לילדים שלי וגם לילדים של חילונים, ושמשמים יקרבו את כל עם ישראל לתשובה שלמה".
בחקירה נוספת, כמה ימים אחר כך, ביקשה השוטרת את תגובת האם לטענת ד', בנה בן ה-16 הסובל מפיגור, שנלקח מרשותה כי היא היכתה אותו ומנעה ממנו לאכול.
בנך סיפר בחקירת מוגבלים, שנעשתה לו על ידי חוקר מיוחד, כי באותו יום שהוצא מהבית את היכית אותו במקלות, בחוטי חשמל ובחגורות.
"בשום אופן לא", השיבה האם. "נעלתי אותו בחדר אולי שלוש שעות, ולקחתי לו את הנעליים. לפני כן נתתי לו לצאת לשירותים ולשתות. הוא אכל ושתה... טענותייך לא הגיוניות. אם זה כך, אז תסגרי את תחנת המשטרה. הפרטים שנתן הילד אפילו לא מתקרבים לאמת... אתם תעשו אותי עוד יותר מפלצת, ועוד אימהות יבכו איך מתעללים בילדים מסכנים".
אבל בתך מ' מאשרת כי את נוהגת להכות את ד' במקל בבית, כשהוא עושה דברים לא לרוחך.
"פעם אחת נתתי לו מכה ביד בחגורה וראיתי שזה לא מועיל, כי הוא לא שכלי. מאז לא חזרתי על זה. אין לי לב להכות ילד כזה. בעלי שאל את הרב אלישיב מירושלים מה לעשות איתו כשהוא מתפרע וקורע ספרי קודש, והרב פסק שאסור להכות אותו, וכך נהגנו. הכי הרבה הראיתי לו מקל, אבל לא היכיתי אותו".
מה פירוש את "מראה" לו מקל?
"כמובן רק כשהוא מתפרע ולא שומע לי, אז אני לוקחת מטאטא או מגב, ומראה לו שאני באה להרביץ לו, ואז הוא מפסיק או לא".
את רודפת אחריו עם מקל בבית?
"בדרך כלל לא. אבל במצבים האלה אני בהחלט מרשה לעצמי לרדוף אחריו עם מקל, כי הוא מנצל את זה שבעלי לא בבית. לבעלי הוא שומע. אני לא יודעת איך להשתלט עליו, ובאמת לא פעם רדפתי אחריו עם מקל אבל לא היכיתי אותו".
השכנים מעידים שראו אותך רודפת אחריו עם מקל בגינה.
"אני לא מוכנה להתעמת איתם. אני לא אדבר עם גברים גם אם יושיבו אותי שנה שלמה בבית הסוהר, ולא מורידה שום רעלה בשביל שקרים גסים כל כך".
בנך ד' מספר שגם בעלך היכה אותו בחגורה.
"תשאלי את בעלי ולא אותי. אנו לא עוסקים בהכאת ילדים. התביעה מנסה להעמיד אותי באור מפלצתי. את מחליטה שאני משקרת. כבר אין לי כוח לזה. חבל על הזמן. מעניין אותי יותר לומר תהילים".
החוקרת מעמתת אותה עם אמונתה, ומטיחה בה: "מי שבוחן כליות ולב הוא בורא עולם. את משקרת לא בחקירה, את משקרת כלפי בורא עולם והדין שלך לא למטה, אלא למעלה".
האם הזועמת עוברת ממגננה להתקפה אישית, כשהיא גוערת בשוטרת: "כל הזמן אני מנסה להסביר שאני לא מרביצה לילד חסר ישע. רציתי להעיר לך הערה אישית, שאת לובשת חולצות הדוקות מאוד, וכל הזמן רואים לך את החזייה. את עובדת כל הזמן עם גברים, וזה לא בסדר". החוקרת מתעלמת מההערה הפוגעת, וממשיכה להקשות עליה.
האם היכית את הילדה ה'?
האם : "פעם אחת נתתי לה סטירה קלה שלא השאירה לה שום סימן... אני לא זוכרת מתי זה היה, אולי לפני שנה".
את ידעת לספר ששברת לילדה את האף במערוך לפני 11 שנה, וכשמדובר באירוע חד פעמי כזה שהסעיר אותך, את לא זוכרת?
"לא. איך אפשר לנהל חקירה כשאת מעמידה אותי כל הזמן כשקרנית?".
מי שמעמיד אותך כשקרנית זה השקרים שלך. לפני מספר ימים כשנשאלת, אמרת שמעולם לא היכית את ה' כי היא שברירית.
"תבדקי טוב בדיווחים הקודמים, ותראי שכתוב שנתתי לה סטירה קלה. חוץ מזה אף פעם לא".
כמה פעמים היכית את הילד ד' במקל, בחגורה ובחוטי חשמל?
"רק פעם-פעמיים בחגורה, עד שהרב פסק שלא".
מתי זה היה?
"לא זוכרת, אלה היו ממילא מכות סמליות. אולי לפני שנה, שנה וחצי".
לא הבנתי עד עכשיו מה פירוש מכות "סמליות"?
"אחד הדברים שהקפדתי עליו הוא שאם אני מכה, זה יהיה רחוק מהמקרה שהכעיס אותי כדי לא לתת מכות מתוך עצבים".
אז מתי היית נותנת את המכה?
"ברוב המקרים כבר לא הייתי צריכה להכות, כי נרגעתי ואז העונש פוחת... לפעמים זה היה קורה אחרי יום".
כלומר את היית מנהלת פנקסנות ונותנת לילד מכה בחגורה אחרי יום שעצבן אותך?
"בשביל מה צריך לרשום? כשהילד שורף לך משהו בבית, את חייבת לחנך אותו. כשאני כבר לא עצבנית, אם מגיעה לו מכה, הוא יקבל אותה. אבל זה הבדל עצום אם את מכה בעצבים או כשהעצבים חלפו. אז המכה קלה יותר".
באיזה אופן המכה קלה יותר?
"השאלה שלך לא מובנת לי. כשכועסים התגובה בעוצמה גדולה. וכשרגועים אפשר לתת מכה שלא משאירה פצעים ולא כואבת".
בנך ד' אמר בחקירה כי היכית את הילדה ה' בברזלים, בחוטי חשמל וקשרת אותה בחוט.
כאן איבדה האם שליטה וזרקה את הנייר שבו כתבה את תשובותיה, כשהיא מטיחה בחוקרת: "תעשי לי טובה, תפסיקי עם זה. תכבלו אותי כמה שאתם רוצים. אין שום אמת בדברים. תפסיקי לבזבז זמן על טענות לא נורמליות".
החוקרת בשלה: את מי את מכנה "העוזר שלי"?
האם: "איפה כתבתי על עוזר שלי?".
ילדייך מציינים כי את השתמשת בכלים שונים להכות אותם - קבקב עץ, מקל, חגורה וחוט חשמל - והיית אומרת להם "אני מכה אתכם בעוזר שלי".
זכותי לזרוק כפכף על ילד שמכה את אחד האחים הקטנים שלו, ולא שומע לי".
חשבת לחנך את ילדייך לא לאלימות אלא לדרך ארץ?
"תמיד סיפרתי להם סיפורים שמחנכים לדרך ארץ. היו לי ספרים של מידות טובות בבית. ומכות זה בכלל לא היה עניין של יומיום. אבל מה זה משנה, את החלטת שאני שקרנית וזה לא יעזור. את יודעת מה כתוב? 'שקרן חושב שהשני משקר'".
אמא שלך סיפרה בחקירה כי ראתה בחתונת בתך את אחד מילדייך שכולו מכות כחולות, והיא שאלה אותך למה את מכה את הילד. אז מה, גם אמא שלך שקרנית?
"אני ממש לא זוכרת את זה".
האם סבלת בילדותך מאלימות מצד הורייך?
"לא. אני אהבתי לעבוד בבית, בשדה. אין לי זיכרונות על מכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
