"אני רוצה להיות ראש עיר של כולם"
עו"ד וליד חמיס הגיש את מועמדותו לראשות העיר חיפה והפך בכך למתמודד הערבי הראשון מאז 1948. "אני רוצה להפוך את כללי המשחק", הוא אומר ל-nrg
"אני רוצה להיות ראש עיר של כולם", הוא אומר בראיון ל-nrg מעריב. הוא מצהיר כי לצד דבקותה של מפלגתו בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינים, ולצד תחושתו כי ראשי עיריית חיפה לדורותיהם מנסים למחוק את עברה הערבי-פלשתיני של העיר, הוא מציע אג'נדה חברתית שקהל היעד שלה הוא השכבות החלשות בעיר, כולל היהודים.
חמיס, בן 35, עורך דין במקצועו וחבר הלשכה הפוליטית של בל"ד, רשם בשנים האחרונות התקדמות מטאורית בתחום המוניציפאלי, כמו גם בשורות מפלגתו, ונבחר כחבר מועצת העיר חיפה ב-2003. מאז החלה הקדנציה שלו במועצת העיר, משך עו"ד חמיס את תשומת לבה של התקשורת המקומית ואף הארצית, כשהעלה על סדר היום תביעות הקשורות לאוכלוסייה הערבית.
לפני כשנתיים הצטרף חמיס לקואליציה העירונית, וכמה חודשים לאחר מכן אף מונה כסגנו של ראש העיר חיפה, יונה יהב. לאחר מלחמת לבנון, שבמהלכה יוחסו לעו"ד חמיס התבטאויות קשות בתקשורת נגד ממשלת ישראל, הוא הודח מתפקיד סגן ראש העיר, לא לפני שהוא ויהב החליפו ביניהם מהלומות מילוליות קשות.
לפני שבוע הטיל חמיס "פצצה" כשהציג את מועמדותו לראשות העיר חיפה בבחירות הקרובות. הצגת מועמדותו נראית, אולי, במבט ראשון כתרגיל ביחסי ציבור, בדומה להחלטת יו"ר מפלגתו, הח"כ לשעבר ד"ר עזמי בשארה, לרוץ לראשות הממשלה ב-1999. אך חמיס מסביר כי מדובר בצעד שנועד לחולל שינוי משמעותי במעמדה של האוכלוסייה הערבית בחיפה.
"עד היום, היה ברור בכל מערכות הבחירות למועצת העיר שהערבים הם מלאי קולות למועמד שנקרא מועמד השמאל", הוא אומר. "עד היום, הערבים הכריעו את מרבית מערכות הבחירות, כוחם האלקטורלי עמד על כ-15%, ולמרות זאת דפוס ההצבעה שלהם היה מובן מאליו - ולכן המשקל הסגולי שלהם היה אפסי. יש הרגשה
"בבחירות הבאות אנחנו רוצים להפוך את כללי המשחק ואנחנו רוצים שהערבים יהיו לשון המאזניים ושינצלו את הכוח שלהם כדי לשחק במשחק הראשי. בשלב זה נראה כי בין המועמדים יתקיים סיבוב שני וזה יאפשר לנו להביא זכויות רבות לאוכלוסייה הערבית בעיר, כי בסופו של דבר כל הסכם וכל הבנות עם מועמד לראשות עיר ייתן לנו כוח. אז נוכל לכפות מתן זכויות לאוכלוסייה הערבית שהיא אוכלוסייה מקופחת, שסובלת מדיכוי וממחיקת הזהות שלה מאז קום המדינה ועד היום".
חמיס אומר כי הצגת מועמדותו לראשות העיר נועדה גם להעביר מסר לגורמים פוליטיים שמנהלים מסע הסתה נגד האוכלוסייה הערבית ומנהיגיה. לדבריו, הם מציבים גם סימן שאלה על עצם קיומם כתושבי העיר.
"ההתייחסות לערבים בעיר היא כמו בכל מקום אחר בארץ. היא כמו לסכנה דמוגרפית ויש קבוצות רבות שמנסות לפגוע בלגיטימיות של הערבים בעיר, ובמיוחד בלגיטימיות של הנציגים הערבים. רוצים להרחיק אותנו ממעורבות בהנהלת העיר כדי שלא יהיה לנו כוח השפעה", הוא אומר.
חמיס מוסיף כי "התשובה שלנו מהיום לאותם גורמים היא שהם צריכים להתרגל לרעיון שאנחנו לא מסתפקים בחברות במועצה, אלא רוצים להגדיל את הייצוג שלנו, ושאנחנו הולכים להיות פקטור מרכזי בעניין ראשות העיר. למה זה הדבר הכי טבעי שראש עיריית פריז יהיה יהודי, למרות שיש יותר ערבים מיהודים בעיר, ושראש עיריית ניו יורק יהיה יהודי? אדרבא, מי שמעלה את הטענה הזו מואשם באנטישמיות".
המועמד הטרי לראשות העיר מודה כי למרות שהוא שואף להיות "ראש עיר של כולם", ולמרות שהוא פונה במצעו לשכבות החלשות בכללותן ולא רק לערבים, קלושים סיכוייו לזכות באמונם של תושבי העיר היהודים. הוא יודע שקשים הסיכויים להפוך ממועמד לראש העיר הערבי הראשון בחיפה מאז 1948.
"אני לא אהיה ראש עיר כי בקרב הרוב היהודי אין עוד קבלה לרעיון הזה", הוא מודה. "זאת, למרות שאנחנו מדברים על צדק חברתי ועל כך שבחיפה, כמו בתל אביב וכמו בערים אחרות, העשירים הופכים ליותר עשירים ואין מי שיענה על הצרכים של העניים. אם עירייה צריכה לתת שירותים, צריך לתת אותם לנזקקים ולא להפוך את הקבלנים ואת העשירים ליותר עשירים על חשבון החלשים".
אמונותיו הפוליטיות, שרחוקות מאוד מהנרטיב הישראלי-ציוני, בוודאי שלא יסייעו לעו"ד חמיס לרכוש את לבם של הבוחרים היהודים. "הסיפור האמיתי הוא שבחיפה ב-1948 הייתה נכבה, ומרבית תושביה המקוריים גורשו", הוא מצהיר.
לדבריו, "אפשר אף לומר שתושבי חיפה היהודים גרים היום על חורבנם של תושבי חיפה המקוריים, ואם לא די בכך, הרי שבחיפה יש מדיניות ברורה למחוק את הזכרון ההיסטורי וכל מה שהיה ערבי והיסטורי בעיר נהרס ובמבחן האמיתי ואדי סליב נחרב בכל יום. לכן, אנחנו באים ואומרים שעיריית חיפה צריכה לתת ביטוי לקיום שלנו ולא לדבר על סיסמאות חסרות תוכן כמו 'דו-קיום', שבמבחן האמיתי הן חסרות משמעות".
"יש לנו אג'נדה ברורה: אנחנו רוצים חיפה לכל תושביה, זאת אומרת שהעירייה צריכה לשקף את מכלול התושבים והקבוצות הלאומיות שמרכיבים אותה. כמו שלציונות יש את הזיכרון הקולקטיבי שלה, את התרבות שלה ואת המאווים שלה, כך גם לאוכלוסייה הפלשתינית בעיר יש את הזיכרון הקולקטיבי שלה, את התרבות שלה ואת השאיפות שלה", טוען חמיס.
הוא מוסיף ואומר כי "אנחנו רוצים שעיריית חיפה תאפשר לנו, בסופו של דבר, לממש את הזהות שלנו, במיוחד משום שאנחנו אוכלוסייה ילידה שלא היגרה לכאן. בעצם ישיבתנו במועצת העיר אנחנו מבטאים סוג של פשרה היסטורית כי אנחנו הפסדנו את המולדת, ועכשיו אנחנו מנהלים מאבק לשוויון".
למרות דעותיו הנחרצות, מתייחס עו"ד חמיס בזהירות לשאלה בדבר תמיכתו במימוש זכות השיבה של תושבי חיפה, אשר גורשו או עזבו את העיר עם קום המדינה. "ראש עיר לא קובע בנושא זכות השיבה ולא בסוגיות אחרות אלא עוסק בפיתוח העיר ובייצוג תושביה", הוא אומר.
"יחד עם זאת, העמדה של בל"ד ושל כל המפלגות הערביות היא שלא יהיה פיתרון ללא פיתרון צודק של זכות השיבה. הבעיה הפלשתינית החלה כבעיית פליטים, ובמיוחד בחיפה, שבה היו 70 אלף תושבים ונותרו בה 3,000. לא יהיה פיתרון ולא יהיה שלום ללא פיתרון בעיית הפליטים, גם אם יחתמו על מסמך עם יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, או עם כל שליח אמריקני אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
