פוטש שיפוטי
הדרישה להדחת שר משפטים מכהן רק מפני שדעתו שונה היא ניסיון להשלטה סופית של האוליגרכיה השיפוטית
בראש החזית מצוי אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון. הוא ראש וראשון באוליגרכיה השיפוטית. לא עוד ניסיונות מאחורי הקלעים, לא עוד הבעת עמדה שונה, אלא הצהרה ברורה על מטרה פוליטית. לא היה כדבר הזה במדינות דמוקרטיות. יש דבר כזה במדינת ישראל. הוא קרה השבוע, בריאיון תוקפני שהעניק ברק לשלושת העיתונים הגדו־לים, שמטרתו היא אחת: הדחת שר המשפטים המכהן.
מי שפסל בעלי "אג'נדה שונה" בבית המשפט העליון, מנסה לעשות את זה עכשיו בממשלה. הוא ידיח כל בעל עמדה שונה. הוא ינקוט כל אמצעי אפשרי. אם יצליח אהרן ברק במזימתו ופרופ' פרידמן יודח, יהיה זה סופה של הדמוקרטיה הישראלית. האוליגרכיה תחגוג. "ראיונות חג" שכאלה, לשלושת העיתונים, היו עד כה נחלת ראשי ממשלות או רמטכ"לים, לכבוד יום העצמאות או ראש השנה.
עכשיו זכה לכך ברק. אכן מדובר באירוע מכונן. הריאיון המשולש הזה צריך להיזכר כציון דרך.
ברק הפך את עצמו - עכשיו זה רשמי - לאיש פוליטי. זכותו להיות בצד של זהבה גלאון ואופיר פינס. אבל הוא הרי היד הארוכה של הנשיאה הנוכחית, דורית ביניש. הוא פועל מטעמה. היא זו שהתקשרה אליו כדי לבשר לו כי "אולמרט מינה את פרידמן." הבעיה היא שהשילוב ברק-בייניש-גלאון-פינס הוא האסון של המשפט הישראלי. ברק עושה לשילוב הזה אאוטינג. לא שלא ידענו. אבל גם מראית העין חשובה. ברק הורס אותה, כמו פיל בחנות חרסינה. הוא הופך את בג"ץ לגוף פוליטי. ובכך הוא גורם לנזק הגדול ביותר למערכת המשפט מאז הקמת המדינה.
מה גורם לאדם חכם כל כך ורב זכויות כל כך, לגרום נזק עצום כל כך? הקנאות מעבירה אותו על דעתו. רוממות הדמוקרטיה וזכויות האדם בגרונו, וחיסול כל בעל "אג'נדה שונה" - במעשיו. צביעות באדרת של נאורות. אוליגרכיה שמתחזה לדמוקרטיה. זכויות החזקים שמתחזות לזכויות אדם. הוא הדיח מרשימות המועמדים לבית המשפט העליון את מי שדעתו
שורה שלמה של חסידים, בעיקר מאגפי השמאל, הוכו בעיוורון. הם מתעקשים להתעלם מגודל האסון. הם מעדיפים רווחים בטווח הקצר, ואת תפקיד להקת המעודדות. הרי ברק הוא התחליף המנצח שלהם לכישלון בקלפי. לצד כותרות על דבריו של ברק, פורסמו השבוע עוד נתונים על סקר שבו מתבהרת הירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון. ירידה גדולה בשנות התשעים. עוד צניחה בשמונה השנים האחרונות. 52 אחוז אינם סומכים על העליון. רוב השקיעה במעמד בית המשפט העליון רשומה על שמו של ברק, והיא התחוללה בתקופת נשיאותו. אין לה כל קשר לפרידמן. אבל במקום לקחת אחריות מנסה ברק לטפול את האשמה על פרידמן. מי יודע, אולי אפשר יהיה לארגן גם כתב אישום.
רבים וטובים, משמאל ומימין, וגם בלי שום קשר לעמדה פוליטית, הבהירו לברק שהוא פוגע במערכת ומוביל אותה לאבדון. אבל הוא התעקש. הוא הלך עם הראש בקיר. הוא סירב להקשיב אז. הוא ממשיך בדהירה המסוכנת. כאילו לא הוא עמד בראש המערכת. כאילו האחריות אינה שלו. כאילו דרכו לא התבררה ככישלון שפוגע במערכת המשפט. הרי המספרים זועקים. אבל ברק לא מתבלבל.
אחד המזהירים הוא מי שהיה נשיא בית המשפט העליון בעצמו, משה לנדוי. הרבה לפני שמישהו בציבור הרחב ידע מיהו דניאל פרידמן, הלך לנדוי לברק והזהיר אותו. הוא העיד על כך בריאיון לעיתון "הארץ" כבר בשנת .2000
"ברק מנסה להשליט ערכים מוסריים מסוימים כפי שהם נראים לו," אמר אז לנדוי. "זו כעין דיקטטורה שיפוטית... זה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים. ומסוכן לבית המשפט מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בנייטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות. כי כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת, פרוגרסיבית ככל שתהיה, הוא מקומם חלק ניכר מהציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה... הזהרתי את אהרן ברק מפני המתרחש. הלכתי אליו ואמרתי לו שהוא חי בתוך הבניין היפה הזה של בית המשפט כמו בתוך אקווריום. אבל שלא הוא ולא השופטים האחרים ההולכים יחד איתו רגישים למה שנעשה מחוץ לאקווריום."
ולא רק לנדוי. גם מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אמר דברים ברורים לברק: "יש הבדל בין שלטון השופט לשלטון המשפט." לנדוי ואלון העדיפו את שלטון המשפט. ברק מעדיף את שלטון השופט.
אחת מטענותיו של ברק היא שפרידמן אינו מעודכן במה שקורה בעולם. טענה קצת מוזרה. במסעו המסוכן עוסק ברק גם בהטעיה. אין מדינה אחת בעולם שבה שופטים הם אלה שממנים שופטים. אין בית משפט חוקתי בעולם שאיננו ייצוגי. אין בית משפט בעולם שנשיאו פוסל משפטנית מעולה משום ש"יש לה אג'נדה." אין מדינה בעולם שבה אפשר להגיע לבית המשפט העליון, כערכאה ראשונה, כדי לבטל החלטות מדיניות או פוליטיות. אין מדינה בעולם שבה בית המשפט העליון פוסל החלטות מדיניות או פוליטיות, מנימוקי סבירות, תוך רמיסה של החוק המפורש.
כל אלה הם המצאה ישראלית ייחודית, שאפשר היה לחיות איתה, כל עוד היו בקרבנו שופטים כמו לנדוי ואלון. אבל ברק יצר בית משפט בצלמו. בית משפט שמייצג את "ערכי הציבור הנאור." בית משפט שבו דעת השופט חשובה הרבה יותר מהחוק המפורש. בית משפט המנסה למחוק את רצון הבוחרים והנבחרים, לטובת העמדה הפרטית של השופטים.
אל נא נקל ראש בדהירה המסוכנת של ברק. הוא כבר הצליח. הוא הכתיב את הרכב בית המשפט העליון. הוא העדיף שופטים בינוניים על איכותיים. עכשיו הוא מרחיב את פעולתו לתחום הפוליטי. הוא רוצה למנות שר שיאמר אמן לכל מילה שיוצאת מפיו.
מעבר לכל דבר אחר, מורשת ברק היא למעשה פגיעה חמורה בדמוקרטיה לטובת שלטון האוליגרכיה. לא בוחרים ונבחרים יקבעו משהו, אלא קבוצת אנשים המשכפלת את עצמה. יש כאן בוז לציבור הרחב. יש כאן ניסיון לפגוע ברצון הרוב - שנתפס אצל ברק כברברי - לטובת שלטון המיעוט המיוחס, שהוא הציבור הנאור.
בעבר היו כבר ניסיונות מטעם צמרת המשפט להכתיב לראשי ממשלות את מי למנות לשר המשפטים. פרופ' יעקב נאמן הודח מתפקידו באמצעות כתב אישום מופרך. הוא יצא זכאי בכל מכל. מינויו של רובי ריבלין לשר משפטים בוטל בגלל "חקירה פתוחה." המטרה הושגה. התיק, תיק פוליטי ולא פלילי, נסגר מחוסר אשמה. נגד חיים רמון הוגש כתב אישום בגין עבירה מוסרית, נשיקה. ההתגייסות של כל מערכת המשפט, תוך להיטות יתר, האזנות סתר ושיבוש הליכי משפט, הובילו את ישראל לאחת מנקודות השפל המשפטיות של ישראל.
הניסיונות להדביק כתם פלילי לפרידמן כשלו. גם בתחום הזה מתנגדיו לא יוותרו. אם הם עשו את זה בשלושה מקרים קודמים, הם יעשו את זה שוב. אבל הם ממהרים וחוצים את כל הקווים. הופעת האימים של ברק בעיתונים הגדולים מובילה לתוצאות. אופיר פינס כבר קופץ. בקרוב גם זהבה. ישראל הופכת למדינת עולם שלישי. האשמה כולה על אהרן ברק.
נא להמתין לטעינת התגובות
