פראיירית
פעם התביישו להשתמט, היום זו בושה לספר בעבודה שהבן התגייס לקרבי. במשרד המטופח בת"א מרימים גבה, "מה, לא יכולת להפעיל קשרים? מה, הוא כזה לא מוכשר?" עמית ותיק מציע לי במייל, "את רוצה שאסדר לו העברה למודיעין?" הבן של רבקה יפה התגייס לצנחנים והיא לא שקטה. לצערה, הוא לא ממש מתחשב בדעתה
הוא הבן השלישי שאני שולחת ליחידה קרבית, וזו הפעם הראשונה שאני מרגישה כך. איני יכולה לשאת את המחשבה שבני יסכן את עצמו בשליחותם של אולמרט וברק.
לא מוכנה להפקיד את חיי בני האהוב בידי מנהיגים שצידדו ביציאת צה"ל מחבל עזה, שהפקירו את ציר פילדלפי לחמאס, ומחר ישלחו אותו להיהרג על טעותם. הם טעו? שיודו, שיבקשו סליחה ושישלמו את המחיר. קודם כל שאולמרט ישלח את בניו להילחם, אחר כך נדבר.
אני אינני נוער כתום. אני הורים ואזרחים שגרים במרכז, אבל כבר שנתיים, מאז גירוש קטיף, יש לי בחילה מהתנהגות נבחרי העם, והמדינה הולכת ומתרחקת ממני. מפקדי צה"ל הזחוחים שמופיעים בטלויזיה מזכירים לי רמטכ"ל שהתעסק במניות בזמן מלחמה. כחולי המדים שאני פוגשת ברחוב מזכירים לי את השוטר שכיוון תנועה בשעה שירו על תלמידי מרכז הרב.
הנשיא מתעסק עם קטינות, ראש הממשלה מבלה נפלא ביפן וראש האופוזיציה שולח כביסה ללונדון. חברי הכנסת והשרים שכבר פתרו את כל בעיות המדינה מוטרדים מהמאסר של עומרי שרון. ההנהגה שלי הינה מיצג חי של שחיתות, נהנתנות, ספינים ואתרוגנות. אלה האנשים שבידיהם אפקיד את חיי בני?
בושה לספר בעבודה שהבן התגייס לקרבי
מצטערת, איני יכולה לישון בלילה כשהצבא מקבל הוראות מבג"ץ מתי ואיך לפתוח באש, והאם מותר או אסור "נוהל שכן". למה יש לי הרגשה ששופטי העליון וילדיהם עשו עתודה ומעולם לא שרתו ביחידה קרבית בעצמם? מטריף אותי שבמגדל השן שלהם, על פי תפיסת עולמם הנאורה, חייו של בני הלוחם שווים לחיי ערבי מעזה. אז שאף אחד לא יגיד לי, "תדע כל אם עבריה".
פעם התביישו להשתמט, היום זו בושה לספר בעבודה שהבן התגייס לקרבי. במשרד המטופח בת"א מרימים גבה, "מה, לא יכולת להפעיל קשרים? מה, הוא כזה לא מוכשר?" עמית ותיק מציע לי במייל, "את רוצה שאסדר לו העברה למודיעין?",
"אבל אתה הרי היית מ"פ בשריון, אז איך..." והוא
בני וחבריו אינם זקוקים לפרסומת שתשכנע אותם ש"להשתמט זה לא ישראלי". הם מסניפים את הישראליות שלהם בבית המדרש. הרבנים "הפנאטים והמסיתים" מלמדים אותם אהבת ישראל, והופכים אותם לרועי קליין ודוד שפירא. התקשורת מציגה אותם כאויבי העם, ובערוץ 2 דוסים טובים הם דוסים שמתים בשדה הקרב. לי נמאס, ואני לא מוכנה להגיד שזה גשם.
"תהיה ג'ובניק", אני מתחננת לפניו, והוא לא מבין אותי,
"אני הולך לצבא לא בשביל קצב ולא בשביל אולמרט. אני הולך בשביל העם שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
