העשירים וכל השאר: שתי מדינות לשני עמים
במדינה אחת משלמים 2,500 שקל עבור פריזורה. באחרת מחזיקים מהכסף הזה משפחה במשך חודש. שאלנו 3 משפחות: מה אתם עושים בכסף הזה?
משפחת נתניהו הוציאה 2,500 שקל בשבוע לונדוני אחד על הפריזורה, לא חשוב מי שילם. בישראל יש משפחות שצריכות לגמור עם סכום כזה את החודש. מכולת, חינוך, חשבונות, הוצאות אחרות.
שלוש משפחות ממוצעות. אישה, בעל, בית. ילדים. לא נבחרים. סתם עם. אזרחי מדינת ישראל. אין להם חשבון הוצאות, אין להם חברים. יש להם תלוש. הצענו להם: קחו אחד מסעיפי ההוצאות של משפחת נתניהו בלונדון, רק אחד. מה אתם עושים בכסף הזה?
משפחת בר-אבי: שלום, בן 43 ואלונה, בת 38. נשואים 18 שנה. הורים ללירום, תלמידת כיתה א' בת 8 וטליה, תלמידת גן עירוני בת 4 וחצי. גרים בדימונה. דירת עמידר, שלושה חדרים, 60 מטר רבוע, קומה שלישית בלי מעלית.
הכנסות: 2,570 שקל.
עבודה: שלום רכז טלוויזיה קהילתית בדרום. עובד תשע שעות וחצי ביום. אלונה מטפלת מוסמכת לגיל הרך בהכשרתה. לא עובדת. משלימה לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. מקבלים מביטוח לאומי השלת הכנסה של 900 שקל ועוד 148 שקל ביטוח ילדים. "לא עניים ולא מסכנים", אומר שלום. אין אוברדרפט, "אסור".
הוצאות: לעמידר, 300 שקל בחודש, עבור הדירה. היה להם 150 אלף שקל חוב מצטבר לעירייה ולגורמים אחרים. פנו לבית המשפט וביקשו שיעשו להם "איחוד תיקים". עכשיו הם מחזירים 400 שקל בחודש עבור כל החובות. 470 שקל בחודש מוציאים על בריאות. שלום חולה לב כרוני, אחרי ארבעה
טלפון בבית: אין. יש טוקמן. 100 שקל לאלונה בחודש. 100 שקל לשלום. מתקשרים ומבקשים שיחזירו להם טלפון.
חינוך: 750 שקל בשנה לבית הספר של לירום. "לומדת בבית ספר של ילדי העשירים בדימונה, כדי שתהיה לה נקודת פתיחה טובה משלנו", הם אומרים. עוד 500 שקלים לגן של טליה. לבנות יש מנוי להיכל התרבות בדימונה. 280 שקל לשנה כל אחת. אלונה ושלום לא ראו הצגה 12 שנה. "הבנות ראשונות בסדר העדיפויות שלנו", אומר שלום. "מה שחשוב זה הצרכים שלהן".
אוכל: בממוצע 600 שקל בחודש. פעם בחודש קונים חטיף. שקית במבה או ביסלי. לא קונים ממתקים. בימי הולדת של הבנות קונים קילו קמח. שלום אופה עוגה, מצייר עליה פרצוף שמח ושם נר. מתנשקים, מתחבקים. בזה נגמר יום ההולדת. לא קונים בובות ולא צעצועים. גם לא תחפושות לפורים. מקבלים מחברים דברים "יד שנייה". קולה שותים פעם בשבוע, בשבת. באמצע השבוע שותים מים ופטל לבנות (9.90 שקלים למכל בשוק).
בילוי: פעם בחודש מתפנקים במשפחת בר-אבי על מגש של פיצה בבית קפה. הבנות שותות שוקו ואלונה ושלום משקה קר. סך הכל 110 שקל. אלונה ושלום לא היו במלון 12 שנה. אז היו מוזמנים מהעבודה של שלום. לילה אחד. הבנות לא מכירות בכלל את המושג. "הן מבקשות לנסוע למלון כי חברות בכיתה שלהן נוסעות". שלום מעולם לא היה בחוץ לארץ. אלונה טסה לחו"ל פעם אחת, בגיל 8, עם המשפחה. לרודוס. גלידה לא קונים בחוץ. קונים גלידה משפחתית. 14 שקל חבילה. פעם בשבוע נותנים לבנות שקל וחצי. יורדות לקיוסק מתחת לבית לקנות סוכרייה על מקל.
טיפוח: קנו מספריים טובים ומסרק לפני שנתיים. שלום מתפקד על תקן ספר. אותו אלונה מספרת. צובע לאלונה את השיער בשחור. מספר אותה קצר, שלא יהיה יותר מדי במה לטפל.
פנטזיה: לקנות לבנות מחשב ולהצליח לממן לילדה חוג מתמטיקה וחוג אנגלית "שלא תישאר מאחור".
2,500 שקל: היו לוקחים את לירום לרופא שיניים. יש לה חיידק בשן והיא צריכה שיננית פעם בחודש. עולה 150 שקלים, אז הם לא הולכים. קונים לבנות סלסילת ממתקים לפורים, 45 שקלים. משקפי ראייה לאלונה ובגד חדש, אביבי. אולי אלונה הייתה הולכת למספרה לעשות גוונים. "משהו אופנתי". היו קונים בשר טוב לחג הפסח. חוץ מזה היו מחפשים דיל זול, יוצאים לטיול משפחתי ולנים באכסניה.
מנהיגות: שלום: "מגיע לנו. אנחנו חיים בקושי ופעם בארבע שנים כשיש לנו אפשרות לבחור, אנחנו הולכים אחרי ההנהגה כמו עדר כבשים אחרי רועה עיוור. המנהיגים חיים, אוכלים ושותים מסכומים שבשבילי הם כמו מפעל הפיס. שוכחים שיש אנשים למטה". אלונה: "מנהיג טוב צריך להיות צנוע. לא לנקר עיניים".
משפחת יעיש: אליהו, בן 47 ורבקה, בת 41. נשואים 23 שנה. הורים לדורין, בת 18 ושי, בן 16, שניהם תלמידי תיכון ולמוריה, בת שש בגן חובה. גרים בבית פרטי בטבריה.
הכנסות: "מעל הממוצע", אומר שלום. הממוצע בעיניו הוא 6,000 שקל. הוא סוכן ביטוח מאז שהוא זוכר את עצמו. עצמאי. נכנס לעסק לפני 26 שנה. בזמנו הפנוי כותב שירה, הוציא דיסק שירי ארץ ישראל ישנים ואיש ציבור. משלים תואר ראשון במדעי החברה והרוח. רבקה הייתה בעבר מורה לטבע בבית ספר יסודי. לפני 15 שנה עשתה הסבה. היום מגדירה עצמה "מיסטיקנית". עוסקת בעיקר בתקשור ובנתינת אנרגיות לאנשים.
הוצאות: משכנתה (לא רוצים להגיד כמה). "אנחנו נותנים את המיטב לילדים שלנו", אומר אליהו. סך כל עלות החינוך של שני הגדולים שבתיכון 6,000 שקל בשנה, כולל נסיעות לבית הספר. בנוסף, 1,500 שקל בחודש שיעורים פרטיים, בעיקר במתמטיקה. שיעור פרטי עולה 120 שקל בממוצע. אבל, אומר אליהו, "הילדים הם העתיד שלנו".
בילויים: יחד, בבית. עושים על האש בגינה. כשיש יום הולדת למישהו יוצאים לארוחה בחוץ, "כדי לתת לו הרגשה טובה". 250 שקל לכל המשפחה. המשפחה של רבקה נמצאת בטורקיה. לפעמים היא טסה אליהם לביקור משפחתי. אליהו מצטרף לסוף שבוע. לא מבלים בבתי מלון בארץ.
תרבות: היה להם מנוי לתיאטרון בטבריה, אלף שקל בשנה. השנה הפסיקו אותו "כי יש דברים אחרים חשובים וצריך לחסוך". שולחים את הילדים להצגות. 400-300 שקל בשנה.
פנטזיה: "לנסוע כל המשפחה לאילת או לטורקיה".
11 אלף שקל: קודם כל היו שמים את הכסף בבנק ליום או יומיים, לחשוב. שליש מהסכום היו משאירים בצד "ליום גשום". שליש היו מקדישים לחינוך. חוג לילדים, אולי עוד שיעורים פרטיים. היו קונים בשר משובח כדי לעשות על האש. בקבוק יין, "לא כזה שעולה 300 שקל, אבל כזה שעולה 40-35 שקל", אומר אליהו. אלף שקל היו נותנים "למישהו שצריך ואין לו". השאר היה מוקדש ל"כיף". היו יוצאים לטיול משפחתי משותף. אולי טיול גיאוגרפי, "כדי שהילדים ילמדו".
מנהיגות: לפני חודשיים הגיע למשרד של אליהו גבר עם ילדה על הידיים. ביקש עזרה כספית. "אני חייב לקנות תרופות לבת שלי". אליהו הוציא 50 שקל ונתן לו. אחרי שיצא, רץ ונתן לו עוד 100 שקל. בערב כתב על זה שיר: "המחסור קשה מכפור/ העצבות, העייפות/ הדרך השוחקת/ הנפשות העגומות... השמיים מלמעלה יעזרו לכל דורש/ אנחנו כאן למטה נתפלל ונידרש". "זה מגעיל", הוא אומר על ההנהגה. "אלה המנהיגים שקיצצו לנכים ולמסכנים ולזקנים ולכולנו. צריך לחזור לתקופה שמנהיגים כיבדו את העם. בן-גוריון, שמיר, אשכול, בגין".
משפחת ברזילי: חיים, בן 44 ורויטל, בת 40. נשואים 22 שנה. הורים לחיה, בת 6, מרגלית, בת 5, עובדיה-יוסף, בן 3 ושרה, בת שנה וחצי. גרים בירושלים, דירת שלושה חדרים בשכונת שמואל הנביא, בשכירות.
הכנסות: חיים, איש ציבור, לומד בישיבה. רויטל עוזרת פרלמנטרית. מרוויחים בסביבות 5,000 שקל יחד. בנוסף מקבלים מהביטוח הלאומי 148 שקל לכל ילד (סך הכל ארבעה ילדים).
הוצאות: 700 דולר בחודש, לדירה. חיים עם אוברדרפט משתנה. בין 20 ל-40 אלף שקל. אלף שקל למשפחתונים של שני הקטנים. בסך הכל מוציאים 1,500 שקל יותר ממה שמכניסים בחודש. "אבל מתגלגלים", אומר אליהו.
קניות: "קונים מה שאין ברירה, חלב, לחם פרוס. דברים זולים". לא קונים ממתקים. בשר רק פעם בשבוע. קולה אין. דלק ממלאים פעם בשבועיים במכונית. הרכב מודל 99' ורויטל נוסעת בו "רק לעבודה".
בילויים: כמעט אין. יש להם משפחה בחוף חדרה, אז הם נוסעים לשם. מעבר לזה לא מרשים לעצמם. אם יוצאים לבית קפה או למסעדה מזמינים מנה אחת, חיים ורויטל, וחולקים. חוץ מזה יש להם "בגט" מול הבית. קונים ב-17 שקל בגט עם שניצל ומחלקים לחצי. ארוחה זוגית. פעם בשנה חיים נוסע לאומן. 400 דולר עלות. גם רויטל ביקרה באומן פעם אחת.
חוגים: שום חוג. "הגדולה ממש כשרונית בציור", אומר שלום. הוא רוצה לקדם אותה בעזרת חוג ולא יכול. בגלל המחיר. "זה כואב", הוא אומר. בגלל הכישרון. אם לא הייתה מוכשרת, לא היה אכפת לו. חוץ מזה היו רוצים לתת לילדים גם חוגי נגינה, אבל אין כסף. "אז מה שיש בגן, זה מה שמקבלים".
פנטזיה: לנסוע לשבועיים לניו-יורק או למגדל אייפל בפריז. לרויטל יש דרכון בארון. חולמת לטוס, אבל אין תקציב. חולים גם להחליף את הדלת הרקובה של הדירה ולקנות תנור אפייה חדש.
3,500 שקל: היו קונים אופניים לילדים ושמים את חיה בחוג ציור. חוץ מזה, אומר שלום, היה קונה חליפה לעצמו, לילדים ולאשתו. קונה לכולם גרביים וחגורות. היה משלם חשבונות. חשמל ומים. קונה לשון בקר, "כמו שביבי אכל", ומזמין עשרה אנשים לארוחת שבת.
מנהיגות: "כל ה-120 אותו דבר", אומר שלום. "מנהיג אמיתי צומח מתוך העוני. למנהיגים שלנו לא אכפת וככה נראית המדינה שלנו. זה לא להיות עם חופשי ולא בארצנו. את כל התקווה מוטטו. לפני הבחירות אנחנו מדברים אל הקיר. אחר כך, כמו עכשיו, הקיר מדבר אלינו".
נא להמתין לטעינת התגובות
