החוליה החסרה
ציר הרשע, מעגל הטרור ואיום הטילים היו נראים אחרת לחלוטין אילו היתה ישראל עושה את הצעד הקטן הנוסף לשלום עם סוריה
פרופיל אהוד אולמרט
הערבים, על-פי מערכת המודיעין, החליפו דיסקט. לא עוד צבאות סדירים, אלפי טנקים ומלחמת תנועה לכיבוש ישראל והדיפת היהודים לים. עכשיו זה ציר רשע אחר, מתוחכם בהרבה, מסוכן לא פחות. מעגל טרור הולך ומתהדק על הגדרות, אלפי טילים ורקטות היכולים לטווח כל נקודה בישראל, ומטרייה גרעינית איראנית ממשמשת ובאה.
מערכות הטרור והטילים מתואמות, מסונכרנות, פועלות תחת גג אחד, מפקדה משותפת. לסוריה תפקיד מפתח במערכת הזו. וכך, בסבלנות ובהתמדה, הם מתכננים לשבור את רוחה של ישראל, לרסק את תחושת הביטחון של אזרחיה ולפורר אותה.
עכשיו תארו לעצמכם שאסד לא היה חבר בציר הזה. שסוריה לא היתה מחמשת את חיזבאללה, שלא היתה מאכסנת את ראשי הטרור, שלא היתה מחברת בין איראן לטהרן. מצב אחר, שונה באופן דרמטי, טוב בהרבה מהמצב הנוכחי. מצב בו איראן מבודדת, חיזבאללה קטן וחלש, ארגוני הטרור מחפשים מקלט בתימן או בטהרן, לבנון יציבה ומקיימת יחסי שלום עם ישראל והמזרח?התיכון כולו נפיץ הרבה פחות.
אז זהו, שלא. המצב אחר לגמרי. והאחריות לכך מוטלת על העיוורון וליקוי המאורות המתמשכים בהנהגה הישראלית לדורותיה. זה כולל, ובגדול, את המנהיג הנוכחי. לא יעזרו לאהוד אולמרט התירוצים, הסיפורים והתנאים המיוחדים. המחדל הזה של אולמרט גדול בהרבה משאר כשליו.
הדרך הקלה
להגנתו, אומרים אנשיו של אולמרט, שאין בו העוצמה לשכנע את עם ישראל לרדת מרמת-הגולן. אין היתכנות פוליטית למהלך כזה. לגנותו, צריך להוסיף שזו הבעיה שלו. מנהיגות לא נמדדת בשעות שלווה והצלחה, אלא בעיתות משבר. אין היתכנות פוליטית? תפקידך לייצר אותה. אם אתה יודע עד כמה חשוב להוציא את סוריה מציר הרשע ומדרך הטרור, תפקידך לשכנע את עם ישראל. אם אתה לא מסוגל לעשות את זה, לך הביתה.
רב-אלוף גבי אשכנזי. אלוף עמוס ידלין. אלוף במילואים עמוס גלעד. אלוף במילואים אהרן זאבי (פרקש). אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט. אלוף במילואים משה קפלינסקי. אלוף טל רוסו. רב-אלוף במילואים אהוד ברק. רב-אלוף במילואים משה (בוגי) יעלון. אלוף במילואים אורי שגיא. רב-אלוף במילואים אמנון ליפקין-שחק. ראשי המועצה לביטחון לאומי לדורותיהם.
מולם, רק ראש המוסד מאיר דגן חושב אחרת. אולמרט בחר בדרך הקלה, דרכו של דגן. אין בה הימור, אין סיכון מיידי, אין הליכה למסע פוליטי, מדיני ומנהיגותי מפרך. במקביל, בחר אולמרט לפזר עלינו אבקת שלום מדומה בדמות תהליך אנאפוליס. כך, שוב, כילה את האנרגיה המוגבלת של ראש ממשלה בישראל בכיוון הלא נכון, מסיבות פוליטיות שאינן רלוונטיות (לצלוח את דוח וינוגרד בשלום).
אז הנה, אולמרט צלח את וינוגרד. השאלה היא מה איתנו. האם אנחנו נצלח את מסכת האיומים שנשמעה, ברורה ונוקבת, בישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון? לא ברור. האחריות, חובה וצריך להגיד, כולה על אולמרט. במלוא כובדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
