אשכנזי יודע
המטכ"ל של אחרי מלחמת לבנון יודע שעצירת הקסאמים אינה משימה צבאית. אפילו הקטנת מספרם דורשת שליטה בשטח, שמחירה עצום
בתוך גל ההתלהמות התקשורתית והפוליטית, המטה הכללי היה השבוע מוקד של ריאליה. נכון, יש בתוכו קצינים, כפי שנכתב כאן לפני שבוע, שרואים במתרחש בעזה חלק ממלחמה כוללת בינינו לבין השטן הגדול מטהרן, שזרועותיו משתרעות מביירות ודמשק ועד עזה. אבל זו דעתם הפרטית, והיא איננה חלק ממערכת השיקולים של הרמטכ"ל גבי אשכנזי.
אשכנזי רחוק מלהיות צמחוני: הוא קצין מקצועי, שהכוחות שהוא מפקד עליהם הרגו השבוע בעזה למעלה ממאה איש. אפילו על סמך ההערכות הישראליות האופטימיות ביותר כמה עשרות מהם היו אזרחים. אבל הרמטכ"ל היה מפוכח מאוד ביחס להשפעתה ארוכת הטווח של הפעולה הזו, או אלה שיבואו בעקבותיה.
בניגוד למה שנכתב אין במטכ"ל תשוקה לא למבצע גדול ולא ל"מבצע מתגלגל", שרשרת של פעולות דוגמת המהלך החטיבתי של גבעתי בצפון הרצועה השבוע. מבצע "חורף חם" לא נתפס כצעד ראשון במערכה של מבצעים דומים שילמדו את החמאס לקח ויעצרו את הקסאמים. המטכ"ל של אחרי מלחמת לבנון יודע היטב ש"עצירת קסאמים" אינה משימה צבאית, ואפילו הקטנת מספרם דורשת שליטה בשטח, שמחירה עצום.
הרי היינו בסרט הזה פעם אחר פעם, כולל עשרות שנים בלבנון. רצועות הביטחון, שנכבשות במחיר כבד, הופכות לאט לשדה קרב של התשה, המביאה את הדרג המדיני להחלטות כמו ההתנתקות. כך או כך, הצבא משלם את המחיר: הוא זה ש"לא עמד במשימתו", הוא זה ש"שוכח את מטרת קיומו". הוא זה שממשלה שמסרבת לראות את המציאות מטילה עליו משימות כפויות טובה.
גם הצהלות על "מחיקת הטראומה של מלחמת לבנון" והסיפורים על הנחישות החדשה שגילו החיילים שייכים בעיקר לתקשורת. זהו הרי הגלגל הישראלי: כל קרב אמור איכשהו למחוק את טראומת קודמו ולעולם לא יצליח, שהרי כבר 25 שנה נלחם צה"ל בקרבות שאי אפשר לנצח בהם.
תת-אלוף משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוגדת עזה שניצח השבוע על מבצע "חורף חם", היה מפקד חטיבת גולני כשנכנס למחנות הפליטים בגדה במבצע "חומת מגן". הוא לא מצא אז התנגדות של ממש; עם כל ההפחדות על "צבא החמאס" וההדלפות על כך שהאויב מתארגן במבנה דמוי צבא, כולל מערכות שליטה וחלוקת גזרות, גם השבוע לא היתה התנגדות מאורגנת באמת בעזה.
גבעתי והכוחות האחרים לא נתקלו ביותר מכנופיות, חמושות טוב בהרבה מאלה שבגדה אבל חסרות ישע מול העליונות של ישראל ביבשה ובאוויר גם בהן צריך לדעת להילחם, אבל מצד שני, מי רוצה לחגוג ניצחון אחרי שטבח בהן.
גם בצה"ל יודעים שאלמלא היה מדובר בכנופיות, יכול להיות שאיש לא היה יורה על הכוחות שפעלו ברצועה. גרילה אמיתית אינה נלחמת באויב כשהוא נע בכוחות מסודרים ובסיוע אווירי צמוד וקטלני. היא אינה חושפת את עצמה למארבים
צה"ל, בלשון המקובלת, פגע בתשתיות. משאית נושאת פצצות מרגמה הושמדה מהאוויר. התגלו כמה עמדות שיגור, שבהן הוכנו כרטיסי טווחים בעזרת מכשירי ג'י.פי.אס. כמה יעדים אחרים נפגעו מהאוויר ובהם בסיס של המודיעין המסכל (שהחמאס שולט בו מאז השתלטותו על הרצועה) בשכונת רימאל ויעד אימונים בג' בליה. האם נגרם, בלשון שאוהב השב"כ לנקוט אחרי חיסול או פגיעה במעבדת חומר נפץ בשטחים, נזק ליכולות של האויב? אף קצין מפוכח לא העז לטעון זאת, אפילו בשיחות פרטיות.
בחדרי חדרים דיברו השבוע במטכ"ל במונחים של "זהות אינטרסים". צמרת החמאס, אמרו שם, הבינה גם היא את הנזק שנגרם לה מהמשך ההסלמה. בניגוד לתדמית המשודרת לציבור, שלפיה מדובר בארגון קנאי שמוכן להתאבד קולקטיבית תוך המשך המלחמה בישראל, אשכנזי ורוב בכיריו חושבים שהחמאס נוהג בהיגיון-היגיון משלו, אבל היגיון-ועוד יותר מזה מקבל על עצמו אחריות, בניגוד למצב ביהודה ושומרון.
יש כאן, אמר השבוע קצין בכיר שנזהר מאוד במילותיו שמא ישתמע מהן שהוא חס וחלילה בעד משא ומתן עם הארגון המשוקץ, פוטנציאל של הסדרה. במישור הטקטי, ההסדרה הזו ברורה: חמאס יעצור את ירי הרקטות, וישראל לא תבצע עוד פעולות חיסול ותקיפות ברצועה. אלא שהשוליים של ההסדרה רחבים מספיק כדי שכל צד יוכל לטעון שהאחר מפר אותה.
ביום שלישי בלילה, לאחר שהכוחות יצאו והמבצע תם לכאורה, חיסל צה"ל איש ג'יהאד איסלאמי. כך החמאס יוכל תמיד לטעון שמי יורה את הקסאם הבודד הוא הג'יהאד, או ועדות ההתנגדות, או מישהו אחר שאין לו שליטה בו.
שלא לדבר על כך שהפוליטיקאים אינם מוכנים כרגע לקבל את תמונת העולם העולה מדבריהם של הקצינים. כדי שתהיה הסדרה, אפילו באמצעות מתווך ובלי לדבר עם הצד האחר במישרין, צריכה להיות הכרה בכך שהוא בר שיח. מי כמו אשכנזי, אלוף פיקוד הצפון בסוף העשור הקודם, יודע את זה. הוא הרי קיים עם חיזבאללה כללי משחק לא פורמליים בגבול הצפון במשך שנים, עד שנסוג צה"ל מלבנון חד?צדדית, בניגוד לעמדת המטכ"ל, בהוראת ראש הממשלה דאז ושר הביטחון הנוכחי אהוד ברק.
החמאס אינו בר שיח בעיני השלטון הישראלי. עצם קיומה של ממשלת החמאס ממשיך להיות הסיבה הבלתי נראית לפעילות צה"ל. השבוע גילה מגזין אמריקני שממשל בוש תכנן, במיטב המסורת של הסי?איי?איי משנות החמישים והשישים, פעולה מזוינת שתפיל את הנייה ואת ממשלתו. ישראל מפוכחת קצת יותר, אבל ממשיכה לנקוט צעדי חנק שמבטיחים למעשה את המשך הלחימה.
בזמן הקרוב, חזו השבוע בצבא, יהיו "טפטופים" של רקטות מהרצועה. השאלה אם שדרות יכולה וצריכה לחיות עם "טפטופים" כאלה היא שאלה שהציבור והפוליטיקאים המובילים אותו צריכים להכריע בה. מבחינת ראשי צה"ל הובהרה השבוע האלטרנטיבה, על מחירה ועל תועלתה המוגבלת. אם לא יהיה ירי משמעותי, לא נחזור לשם בכוח גדול בעתיד הקרוב, הבהירו השבוע. גם המבהירים יודעים שירי כזה יכול להיוולד מהפעילות שלנו ושלהם, מהאינטרסים שלנו ושלהם, מההכחשה שלנו ושלהם, בכל רגע נתון.
נא להמתין לטעינת התגובות
