הכנסת מציגה: קללות, גידופים ופליטות פה
שבוע מגוון מאוד במשכן כלל הרבה אמירות אומללות של ח"כים על גירוש ערבים, שואה ונקמה בנשים. וגם: נגיעה של פורנוגרפיה, בזבזנות וגרמנית. הנבחרים
את ההתלקחות חולל הח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל), שהכין לחברי הכנסת הערביים מארב מתוכנן. הוא ניצל דיון בהצעת חוק כלשהי, כדי לתקוף בחמת זעם את חברי הכנסת הערביים, שחלקם השתתפו השבוע בהפגנה גדולה באום אל-פאחם, וקרא לגרש אותם לעזה.
"יבוא יום ונגרש אתכם מביתנו הלאומי", הבטיח איתם במהלך מתוכנן היטב. אלה נפלו בפח ותקפו את איתם בשצף קצף, תוך השמעת ביטויים, כגון "מטורף", "פשיסט", "גזען" ו"חולה נפש". איתם עמד על הדוכן ונראה כמי שנהנה מכל רגע. המהלך שתכנן הצליח עד תום והוא ודאי זכה לנקודות בקרב קהל תומכיו הפוטנציאלי בימין.
איתם זכה מיד לכותרות בכל אתרי האינטרנט, פתח מהדורות ברדיו ובטלוויזיה ואף הוזמן להתעמת עם הח"כ מוחמד ברכה במהדורה הנחשבת של "שש עם". לאחר מכן הלכו אחריו חברי הכנסת של ישראל ביתנו, ובראשם אביגדור ליברמן ודוד רותם, שהציעו גם הם לח"כים הערביים ללכת לעזה ולהישאר שם.
בתגובה, האשים הח"כ אחמד טיבי את איתם, ליברמן וחבריהם מהימין בכך ש"הדם הימני עלה לכם לראש", אבל גם לח"כים הערביים הדם עלה לראש, ובתוך בליל הגידופים והנאצות שהרעיפו על ראשי הימין נבלעו כל הטיעונים שביקשו להעלות, כמו ההסבר שנוכחותם בהפגנה נבעה מרצונם למחות על פגיעה שעושה לדבריהם צה"ל באזרחים חפים מפשע ברצועת עזה והתירוץ שלא שמו לב שבהפגנה הונפו שלטים בנוסח "ציו-נאצים" ו"ילדי היטלר", שכוונו כמובן לחיילי צה"ל.
אגב, התירוץ הזה
כמובן שהמקום שונה והנסיבות שונות, מה גם ששם עלתה מאוחר יותר הטענה כי השלטים היו פרובוקציה של סוכן השב"כ "שמפניה", אבל התירוץ הזה של "לא ראינו" תמיד עומד להם לרועץ. כדאי שחברי הכנסת יפקחו עין כשהם נקלעים מרצונם החופשי להפגנות מתלהמות.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי שיחק לידיהם של הפלשתינים ותומכיהם כאן ובעולם כולו, כשהשתמש בביטוי האומלל "שואה" בהקשר למה שמתרחש ברצועה. הוא התכוון כמובן לומר שחמאס מביא במו ידיו קטסטרופה על תושבי הרצועה, אבל השימוש שעשה במונח שואה היה אומלל ביותר.
לא עזרו כל ההסברים המלומדים. את התועמלנים הפלשתיניים לא עניין למה התכוון המשורר והם השתמשו בפליטת הפה של וילנאי כדי להוכיח את כוונות הרשע והזדון של ישראל. חברי כנסת ערביים אף ניסו להסביר השבוע את השלטים המרגיזים בהפגנה באום אל-פחם כתגובה לדברי וילנאי, מה שרק מבליט עוד יותר את התכונה הבולטת אצל פוליטיקאים ישראלים - הנטייה הזו לשלוף בלי לחשוב, חוסר היכולת לשים מחסום לפה והלהט ללהג בפני כל מיקרופון. אחר כך צריך לרוץ אחריהם ולתקן את הנזקים.
הכעס והזעם הוא יועץ רע מאוד, זאת למד השבוע על בשרו מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב, שגם הוא שלף מהמותן בלי לחשוב, ואחר כך נאלץ למזער נזקים, לתת הסברים ולבסוף לחזור בו.
בלשניקוב התכוון לטוב. הוא ארגן עבור עובדות הכנסת סדנה להגנה עצמית לרגל יום האישה הבינלאומי, שצוין השבוע במשכן. למגינת לבו רק חלק קטן מעובדות הכנסת טרחו ובאו להרצאה שהתקיימה באודיטוריום הכנסת.
בלשניקוב המעוצבן תפס מיקרופון ובחמת זעם הודיע כי כל מי שלא באה לאירוע לא תזכה לקידום או לתוספות שכר כלשהן במהלך השנה הקרובה. אחר כך המשיך להתלהם גם באתרי רדיו שונים ואמר כי זו זכותו המלאה כמנכ"ל.
רק לאחר שהגיעו הריקושטים, ולאחר שהחל לחטוף ביקורת על ימין ועל שמאל, הבין בלשניקוב את הטעות החמורה שעשה - לאיים על ציבור עובדות דווקא ביום האישה הבינלאומי. איזה רעיון אומלל.
וכך הוא נאלץ ללכת לאולפני ערוץ הכנסת ולהתקפל בשידור חי. "אני לא רשע", "לא התכוונתי", וכדומה. על כך כבר נאמר כי סוף מעשה במחשבה תחילה וסייג לחוכמה שתיקה, ואבן אחת ששוטה זרק לבאר גם אלף חכמים יתקשו להוציא.
בהפגנת השילומים הידועה של שנות החמישים, בה הסתערו מפגיני ימין בראשות מנחם בגין על הכנסת, במחאה על הסכם השילומים עם גרמניה, הושלכו אבנים על המשכן. המנהג הזה של השלכת בליסטראות על הכנסת חוזר על עצמו מדי פעם במתכונת כזו או אחרת.
אין זה סוד שהציבור הישראלי שונא פוליטיקאים, בז להם ואינו מעריך אותם בגרוש. סקר שערך לאחרונה המרכז להעצמת האזרח מדרג את הפוליטיקאים ואת חברי הכנסת הישראלים בתחתית דירוג המקצועות הציבוריים.
כזכור, לפני כשבוע נשלחה ללשכתו של חבר כנסת שלמה בניזרי מש"ס אבקה לבנה, במחאה על הקישור שעשה בין הומוסקסואלים לבין רעידות האדמה. האבקה, כך התברר אחר כך, לא הייתה מסוכנת, אבל עוררה הרבה התלהבות בקרב הטוקבקיסטים ברשת, שהתגלגלו מצחוק והחליפו ''דחקות" על חשבון בניזרי.
הניסיון מלמד שמקרים כאלה גוררים מיד תופעות של "קופיקט" - חיקוי. ואמנם השבוע התבשרנו על מיזם מחאתי חדש – שליחת חוברות פורנוגרפיות לח"כים. איזה הברקה! מאחוריה עומדים כמה חבר'ה שמכנים עצמם "תנועת גולשים לחופש", המבקשים למחות נגד שר התקשורת אריאל אטיאס והח"כ אמנון כהן מש"ס, בשל הצעת חוק הצנזורה לאינטרנט שעברה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה.
"תנועת גולשים לחופש נולדה במטרה לדאוג ולשמור על חופש הביטוי ולמנוע מגורמים חרדיים ואחרים להפעיל צנזורה בצורה גורפת, המנוגדת לרוח הדמוקרטיה", הסבירו אנשי התנועה. על כך רק ניתן לומר שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. שימוש בשיטות מחאה אינפנטיליות כאלה – שליחת אבקה או חוברות פורנוגרפיות לחברי כנסת, היא אלימות לשמה והמשך ישיר להשלכת חזיזים במגרשי הספורט והתרבות האלימה המאפיינת את החברה הישראלית.
אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין רכישת קומקום חשמלי, מזגן, טלוויזיה, מכשיר ''פאלם'' או קורס מזורז באנגלית, לבין "הציבור". אחת לשנה מפרסמת הכנסת את דו"ח ההוצאות של הקשר בין חברי הכנסת לבוחר, וגם השנה בולטת חיבתם הגדולה של הח"כים למוצרי חשמל למיניהם.
כמה טלוויזיות הם כבר צריכים? כמה מחשבים ומחשבים ניידים עליהם לרכוש כדי לשמור על קשר עם הציבור? ישנם חברי כנסת שהוציאו את כל הסכומים שהכנסת העמידה לרשותם לצורך סעיף זה, ישנם כאלה שרכשו את הסלולריים הכי מתקדמים מהדור הכי חדיש, אבל נראה אתכם מנסים לתקשר איתם.
איזה קשר, איזה ציבור ואיזה נעליים. אבל כמובן שכאן, כמו בכל דבר אחר, אסור לעשות הכללות. רצה המקרה והפעם מובילה את טבלת ההוצאות יו"ר סיעת מרצ הח"כ זהבה גלאון, שכיכבה בסוף השבוע בכותרות כ"שיאנית ההוצאות". ובמקומות אחרים אף תוארה כאלופת הבזבוזים.
על כך יש לי לומר כמה דברים לזכותה: הח"כ גלאון היא אחד מחברי הכנסת הטובים ביותר. גלאון היא פרלמנטרית ומחוקקת מעולה, שדלתה פתוחה תמיד בפני כל מי שהשלטון או הרשויות גרמו לו עוול. גלאון אומנם מובילה את טבלת ההוצאות, אבל היא עומדת בקריטריונים המחמירים שוועדת הכנסת קבעה לפני כמה שנים.
היא לא רכשה דברי מותרות, לא בילתה בג'קוזי ולא אכלה במסעדות פאר. היא עשתה שימוש מקסימלי בכספים שהכנסת מעמידה לרשות כל 120 חברי הכנסת. בעבר "השתוללו" חברי הכנסת ''חופשי חופשי'' ורכשו בסעיפי ההוצאות האלה כל מיני גאדג'טים, כמו מצלמות משוכללות, מכשירי ניווט לווייניים, טיפולי שיאצו ורפואה משלימה, ואפילו צ'קלאקה לגג הרכב.
הביקורת הציבורית הביאה לצמצום ניכר בסעיפי ההוצאות וכל הדברים מנקרי העיניים הועפו מרשימת ההוצאות המותרות. נכון שגלאון הייתה מקבלת מאיתנו צל"ש, אילו חסכה בכספי ציבור ולא הוציאה את כל הסכום שהכנסת העמידה לרשותה, אבל גם כשהיא מוציאה את כל הסכום היא לא עוברת שום עבירה, לא אתית, לא אזרחית, לא פלילית, לא תקנונית. מותר לה.
אם יש ביקורת על סעיפי ההוצאות של הח"כים, הכתובת היא הכנסת כמוסד, וועדת הכנסת כגורם המחליט. אם אתם שואלים אותי מי הייתי מעדיף שיוציא את הכסף שהכנסת מעמידה לרשותו, הייתי בוחר בגלאון ובח"כים חרוצים ומשקיענים כדוגמתה, ולא בחברי כנסת שתרומתם למשכן ולציבור ששלח אותם היא שולית ביותר. אגב הנתונים שפרסמה הכנסת מציגים את הסכום 0.0 ליד שמו של ראש הממשלה. אל חשש, משרד ראש הממשלה מעמיד לרשותו תקציב מכובד לצורך כל הפיצ'פקעס האלה.
בכל שנה מהשנים הקודמות נהגה הכנסת להעמיד לרשות הכתבים הפרלמנטריים את דו"ח ההוצאות השנתי של הח"כים בשעות לפני הצהריים המוקדמות, כדי שיהיה מספיק זמן לעבור על הדוחות בטרם פרסומם.
השנה קשה להשתחרר מהרושם שהכנסת עשתה מאמצים ניכרים כדי להכביד על העיתונאים. דוח הקשר עם הציבור נמסר לעיתונאים בשעה מאוחרת בערב ועלה לאתר האינטרנט של הכנסת רק סמוך לשעה עשר בלילה. דובר הכנסת הכחיש אומנם כי מדובר במהלך מכוון והסביר כי הדבר נובע מצורך לאמת כמה מהנתונים, אבל למרות זאת התנהלות הכנסת בעניין מעוררת כמה תהיות.
השבוע נאם במליאת הכנסת נשיא הונגריה לזלו שוליום. אין זה דבר של מה בכך שנשיא המדינה ההונגרית עומד לראשונה במליאת הכנסת ונושא דברים. לעם היהודי חשבון דמים ארוך עם הונגריה, שהמשטר הפשיסטי בה סייע בשלהי מלחמת העולם השנייה להשמיד כמעט כליל את יהודיה.
גם כיום האנטישמיות בהונגריה גואה ותנועה ניאו נאצית מהלכת אימים על היהודים שחיים במדינה. לא היה זה מוגזם לבקש מהנשיא ההונגרי לנצל את הנאום ההיסטורי במליאה כדי להתנצל על פשעי עמו, על שיתוף הפעולה עם הנאצים ועל חיסול יהדות הונגריה. לא שמענו זאת מפיו למעט מלמול קצר על כך שהוא הרכין את ראשו ביד ושם לזכר הנספים.
בהקשר הזה בדיוק השמיעו השבוע חברי הכנסת אריה אלדד ואסתרינה טרטמן דרישה שקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שאמורה לנאום במליאת הכנסת במהלך החודש הקרוב, תישא את דבריה באנגלית ולא בגרמנית. אלדד גם התרעם על כך שבכנסת נעשו מאמצים לכופף את התקנון ולאפשר למרקל לנאום, אף שאינה ראש מדינה.
אלדד וגם טרטמן הסבירו כי כל עוד חיים בקרבנו שרידי השואה, שעבורם השפה הגרמנית היא לא רק שפתם של בטהובן, באך, גתה ושילר, אלא גם של היטלר, אייכמן והקלגסים הנאציים במחנות הריכוז וההשמדה, בגטאות, בעבודות הכפייה ובצעדות המוות, יש לכבד את רגשותיהם ולמנוע את השמעת צלילי השפה הגרמנית בכנסת.
אמנם בשנת 2005 נאם במליאה נשיא גרמניה יוהנס ראהו בגרמנית, למרות מחאות שעלו אז, אבל, כדבריו של ח"כ אלדד, "זה שניגנו פעם אחת בארץ את יצירותיו של וגנר, לא אומר שצריך לחזור ולנגן אותן". גרמניה היא כיום, לצד ארצות הברית, גדולת ידידותינו בעולם, ומרקל היא כמו סלע מוצק בתוך ים של עוינות. עם זאת, טוב שהמחאה עלתה, מאחר שראוי לשוב ולהזכיר, למי ששכח או למי שרוצה להשכיח, כי היחסים בין ישראל לגרמניה אינם כמו היחסים בין ישראל למיקרונזיה.
הפצע השותת דם של השואה צריך שירחף כצל מעל יחסי שתי המדינות לעולם ועד. בגרמניה עולים בעת האחרונה בגלוי קולות שהפרק הזה בהתחשבנות ההיסטורית בין שני העמים תם ונשלם, ויחסי גרמניה עם ישראל צריכים לעבור נורמליזציה ולהיות מושתתים על בסיס רגיל.
במילים אחרות - על בסיס קר של אינטרסים. ואם מחאתם הקטנה של אלדד וטרטמן באה להזכיר למישהו בגרמניה שלא כך הם פני הדברים, צריך רק לברך אותם.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
