לכוח יש מחסום מוסרי
המחסומים ביו"ש מעניקים לחיילי צה"ל כוח רב ובצידו אחריות גדולה ומעמתים אותם עם דילמות מוסריות קשות ללא כל הכנה או הכשרה מוקדמת. שטח צבאי
במחסומים עוברים כלי רכב פלשתינים מפוארים וחדשים מכל הסוגים הנהוגים בידי מבוגרים וצעירים. הצופה מהצד משתאה, ושואל את עצמו מה ביניהם ובין הסטריאוטיפ הישראלי על הפלשתיני קשה היום ששורד מעבודות מזדמנות?
התשובה היא שכלי הרכב המפוארים אינם אלא סמל השחיתות השלטונית של הרשות הפלשתינית. את איכות כלי הרכב ניתן לקטלג על פי האזור בגדה שבו מתגורר בעליו. סטטיסטיקה מקרית מגלה שהמכוניות מצביעות על רמאללה כעיר העשירה ביותר.
אבחנה מעניינת נוספת היא שמעמד הביניים ברשות הפלשתינית הוא חלש, מאחר שהתושבים הפלשתינים מתחלקים, על-פי רוב, לעשירים מאד – ועניים מאד. בקרב החיילים רווחת דווקא אמונה אחרת, שנשענת על הדעה הקדומה שלפיה, אין סוכנויות לכלי רכב ברשות ומרבית כלי הרכב המפוארים "פשוט גנובים".
במוניות ובאוטובוסים הפלשתיניים, עמוסי האזרחים, תמצא תמיד את "המתורגמן" - פלשתיני שיודע עברית ברמה כזו או אחרת ומתקשר היטב עם חיילי צה"ל. לרוב, הוא יהיה זה שמשתיק את אותם בעלי "תעודות בעייתיות" שלא ניתן באמצעותן לעבור את המחסומים וזה שממציא עבורם "סיבה טובה" לעבור את המחסום, למרות הכל.
כמו כל דבר בצבא, גם הפלשתינים שלא יכולים לעבור במחסום מתחלקים לשלוש קבוצות: אלה שמשלימים עם החלטת מפקד המחסום שלא להעביר אותם, אלה שינסו להתווכח אך ייכנעו להחלטה במהירות, ואלה שיתעקשו. האם ההתעקשות משתלמת? ספק: לא פעם היא עשויה לעורר חשד בלב החיילים.
ישנם נהגי מוניות פלשתינים שעוברים עשרות פעמים ביום באותו המחסום. אלה רוצים תמיד להראות לנוסעים שיש להם "מעבר V.I.P", ובהגיעם למחסום הם פוצחים במטר של ברכות לבביות כגון - "מה שלומך המפקד? הכל בסדר, אחי?", "קר בחוץ, אה?", או "מה? אתה לא זוכר אותי?". פלשתיני כזה יהיה מוכן לעשות הרבה מאד כדי להימנע מכך שהחייל במחסום יבדוק אותו שוב ושוב.
תמיד יהיו כאלו שאותם חיילי צה"ל יזהו כמנועי כניסה במחסום, ויפנו אותם בחזרה אל המקום
קיימים לא מעט פלשתינים שמטרות צה"ל חשובות להם, כביכול, ולכן הם לא יהססו לספר לחיילים שהמחסום שבו הם עומדים איננו אפקטיבי, וכי יש דרכים עוקפות שדואגות לכך. חלקם אף יגדילו לעשות ויוכיחו לחייל, הלכה למעשה, שאכן כך קורה - אם ימנעו את המעבר שלהם-עצמם. את הצד השני של המטבע מדגימים אנשי הבנק הערבי, שמובילים כסף בכלי רכב משוריינים, ללא נשק. אם תשאל אותם הכיצד, הם ישיבו: "אנחנו סומכים על צה"ל. החיילים נמצאים בכל מקום והם שומרים על כולם - גם על הפלשתינים".
נתיב לכלי רכב ישראלים ונתיב לכלי רכב פלשתינים: יש להודות כי תופעה זו יוצרת במבקר במחסום תחושה לא נעימה של סלקציה, שמזכירה, בשם ביטחוננו, תקופות שחורות בהיסטוריה האנושית. הדילמה מגיעה לשיאה בהחלטה שמקבל חייל צה"ל ומשפיעות על גורלו של האזרח הקטן הפלשתיני.
כחייל, אתה רוצה להיות אנושי, אך מה עם המטרה המבצעית? האם להיות אכזר וקר? ומה עם המצפון? מתי להפעיל שיקול דעת ולהגמיש את ההחלטות הכלליות? האם, כשאתה מחליט להכניס פלשתיני למרות שיקול הדעת הביטחוני, אתה מצטייר בעיניו כחלש? האם הדימוי שלך בעיני הפקודים נפגע, כתוצאה מכך? אנחנו קוראים לזה אנושיות; הם קוראים לזה חולשה.
צה"ל, השולח למחסום את חייליו, מעניק להם בכך כוח רב מאד מול האנשים שנבדקים בו. מחשבה עמוקה יותר תבהיר למי שמגיע לשרת במחסום, כי בשל מיעוט עוין מתקבלות החלטות מכריעות על חיי אדם, שוב ושוב.
איזו הכנה מעניק צה"ל לחייל בשירות מילואים ובסדיר לפני שהוא פועל במחסום? זוהי שאלה כבדת ראש שראוי שתעסיק כל מפקד שמפעיל מחסום, ולא פעם מוצבים החיילים במקום מבלי להבין די הצורך את המשמעות של הכוח שניתן להם. תינוק קודח מחום שמגלגל את עיניו וזועק מכאב, נשאר תינוק - בין אם הוא פלשתיני ובין אם ישראלי.
אחת הבעיות היא שמרבית הפלשתינים בגילאי 18-35 שעוברים במחסומים הנתונים לביקורת של חיילי צה"ל, מחזיקים בתעודות "סטודנט", "חובש", "עוזר רופא", או עובד שקשור לתחום ההומניטרי. באותה נשימה הם מצפים מחיילי צה"ל לקבל "הנחה" בבידוק. במרבית המקרים מדובר בתעודה חסרת חשיבות, אלא אם כן קיבל הפלשתיני הכרה מוקדמת למקצועו הרפואי או ההומניטרי על ידי המנהל האזרחי בישראל.
קשה להתעלם גם מההתרחשות שמתחוללת בטרמפיאדה שליד המחסום בין המתנחלים לבין הפלשתינים שמבקשים לעצור טרמפים. במקרים לא מועטים מבקשים מתנחלים קיצוניים - עם דגש על מתנחלות - ליצור בידול במקום בין פלשתינים ליהודים, וכשחיילי צה"ל נמנעים מלעשות כן הללו לוקחים את ה"חוק" לידיים, ויורקים, מקללים, ולעיתים מאיימים ודוחפים את הפלשתינים שנקלעו למקום שלא בטובתם.
"פינג-פונג" - אירוע ירי אחד בגזרה על כלי רכב ישראלי, וכל המחסומים נסגרים באופן מוחלט. או אז משמש שמו של המשחק התמים ככינוי לתופעה שבה הפלשתינים נעים ממחסום למחסום במטרה להיחלץ מהציר הסגור, פעם אחרי פעם. מנגד, חיילי צה"ל רוצים ללכוד את החשוד בירי שנמלט, ומסכן מי שנתקע באמצע. המרדף וה"פינג-פונג" שמלווה אותו עלולים להימשך שעות.
כמה פעמים שמעתם את הצירוף הגזעני "ערבי מסריח"? ובכן, לידיעתכם, יש גם חייל מסריח - אותו חייל שילבש חליפת סערה מגומי, שמריחה מרקבון לאחר שלא אווררה כראוי. הפלשתיני ברכב לא יעז לומר לך שאתה מסריח כמו הישראלי החוצפן, אבל הפרצוף שלו יסגיר את מחשבותיו. לא ניתן יהיה לטעות בסוג הריח. חייל בגשם מסריח, משום שחליפת סערה תמיד מסריחה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
