קרב סכינים
אחיי היהודים, ניסיתי להיגמל ממרציאנו, אבל לא הצלחתי. נשבע לכם שניסיתי, אבל איך אפשר? גיא מרוז לא סולח לחני נחמיאס שהוציאה את השד העדתי מהבקבוק וגרמה לחבר הכנסת החביב לעשות מטעמים מפליטת הפה שלה
הנה משהו קטן למדינה שהחליטה שאת הקנס שהוטל עליו יקבל דווקא משרד האוצר. חבל שגם במקרה שלכם אי-אפשר לגזור עונש מוות. גם במקרה שלכם חבל שאין קודם לענישה הסרת אשכים. האנשים שהחליטו שאת הכסף תקבל כרגע המדינה ואחר כך ניצולי השואה העניים הם המיץ של הזבל האנושי. נראה לי שהוצאתי מעט את העצבים. לא, הנה בא עוד עצב... איזה גועל כולכם. ואיחול אחרון לעורך הדין ישראל פרי - אני מקווה שבכלא תכיר אנשים חזקים, מאוד חזקים, מאוד-מאוד-מאוד חזקים, שריריים שינעימו את לילותיך.
זהו, נרגעתי. שלום, חזרתי מהגולה. לא שאני לא מתכוון לשפוך את חמתי על הגויים, ובעיקר על היהודים שהשארתי מאחור, אבל אני פה, ואני לא יכול שלא לעזוב הכול ולהיות לא קשוב למתח ששורר סביב: משדרות עד מפוני חפציבה, מהלשכה של ביבי עד מפיקי "גריז", מחני נחמיאס עד המרוקאנר יורם מרציאנו - המתח עצום, ובואו נפוגג אותו מיד - מה יקרה עם מעודה? האם הוא ייקח את מעודה ובאיזה הפרש? האם ישראל תחזור לאירויזיון עם מעודה או עם מעודה? בואו נשים בצד את הקסאמים, את סיירת מטכ"ל בעזה ואת ההורים של מורנייה. כמה יעשה מעודה בקדם? התשובה בסוף, בואו ניגש לדברים הפחות חשובים של השבוע הזה.
לפני כחודש פגשתי בכנסת את חבר הכנסת יורם מרציאנו. לא יודע אם אתם זוכרים, אבל דם רע עבר בינינו. אני בעבר טענתי שהוא חתיכת אידיוט, הוא איים עליי שיספר לעולם דברים ששמע עליי בארבע עיניים מחברת כנסת טרייה ושאפתנית, וכמעט קבענו במועדון בהרצלייה כדי ללכת מכות כמו שיורם אוהב. בסופו של דבר הוא התנצל, אני נרגעתי, וכאמור, לפני חודש נפגשנו בכנסת. הוא שוב התנצל, ואני הבטחתי שיותר לא אכתוב עליו, כלומר אם לא אהיה ממש חייב לכתוב עליו.
אחיי היהודים, זהו, אני חייב. ניסיתי להיגמל ממרציאנו, אבל לא הצלחתי. בסוף השבוע, כך מרציאנו, הוא שמע באיזו חתונה שחני נחמיאס, הלוא היא שופטת בית המשפט העליון לענייני פלופים טלויזיוניים רבי-עוצמה, אמרה למתחרה כלשהי "מרוקאי סכין". לא סתם אמרה - אמרה את זה בערב שבת ירחם השם. למי שלא נולד לפני 40 שנה, מדובר בהעלבה שזיכתה את המעליב בישראל של פעם בסכין לתוך הלבלב. היום זה נשמע כמו מערכון שלא היה נכנס אפילו ל"קצרים".
אז חני נחמיאס ניגבה לרגע את הדמעות, חשבה מה יכול להביא מעט רייטינג לתוכנית השדופה הזו, ואמרה "מרוקאי סכין" למישהי שכבר בעצמה הודתה שהיא חתיכת מרוקאית ויש לה
נחמיאס מצדה ניסתה להסביר שגם היא פרענקית מטומטמת, אבל זה לא ממש עזר. מרציאנו לא קנה את זה שנחמיאס ומשפחתה הסוררת הגיעו מיוון הבלתי אשכנזית! אצלו אין משחקים - או שאתה מרוקאי עד הסוף או שתלך מיד לוועדת הכנסת ותעמוד בפינה. עם זאת, אחרי שמרציאנו נרגע וקיבל שלושה ראיונות ברדיו פלוס אחד ברדיו אזורי משמעותי - הוא הודיע שאם נחמיאס תתנצל, הוא מבטל הכול: הוא מבטל את ועדת הכנסת, הוא מבטל את הדיון הדחוף עם השגריר של מרוקו ו"גריז", הוא אפילו מוכן להפסיק את הקו האדום שנוהל בינו ובין ברק אובמה!
נחמיאס מצדה ניסתה להתעקש על עוד ריאיון אחד בעיתונות הכתובה ושתי קטנות באינטרנט, אבל נסוגה ברגע האחרון והתנצלה. מרציאנו הודיע אצל חברים של רזי ברקאי שהפרשה מחוסלת, וגבי אשכנזי הוריד את הכוננות בצפון לרמה 2. ושוב, נשבע לכם שניסיתי לעזוב את כל מה שקשור במרציאנו, אבל איך אפשר?
לפני שבוע היה לי הכבוד להשתתף בפסטיבל סרטים יהודי. הפסטיבל התרחש בסן דייגו, עיירה מלאה יהודים עשירים ויהודיות עשירות עוד יותר. כשאתם שומעים "פסטיבל" אתם בטח מדמיינים אולמות הקרנה עם שלט ענקי שכתוב עליו "פסטיבל", שטיח אדום וכל זה.
ובכן, לא ממש. ההקרנות בסן דייגו מתרחשות בקניון המקומי, ממש ליד המעדנייה של שולצקי. שולצקי גם תרם את הכבד הקצוץ לאירוע הפתיחה, וכך הוא ואשתו נכנסים חופשי להקרנות. הדבר הכי חשוב בפסטיבל יהודי באזור צפון אמריקה הוא להגיע לבראנץ'. בכל יום יש בראנץ', ושם אתה יכול להכיר אישית את בני הזוג פלוצנשטיין, שייקחו אותך מאוחר יותר לראות את הנוף של סן דייגו מלמעלה.
אין מה להשוות את הנוף של סן דייגו מלמעלה, ומי שלא ראה את זה אחרי בראנץ' לא מבין כמה עמוק הוא העולם היהודי. אחרי הבראנץ' נוסעים עם הגולדשטיינים דרך הנוף מלמעלה ללאנץ' אצל שולצקי, מיד אחרי זה ביקור ב"אצבע אלוהים", שזה כמו יד ושם, רק מתומצת יותר. גלידה ופירות אצל ג'ודי ואחרי זה שעה חופשית, אם אנחנו רוצים להקיא על מישהו.
לי דווקא יש קקי, והפלוצקרים לוקחים אותי למתנ"ס היהודי המקומי לצורכי מסורת והתפנות. מודעה ענקית בכניסה מבשרת את בואם של נגני קונסבטוריון עפולה במפוחית לסן דייגו באמצע מרס. מצד אחד אני מרגיש תחושת החמצה ענקית כי אני לא אהיה במרץ באזור, מצד אחר אני חייב קקי אז אני לא בודק לאיפה ה"טור" שלהם מגיע עוד. אני מסיים ומברר עם שושנה פלוצקר אם אפשר לקבל את השעה החופשית שעה קודם כי אני רוצה מאוד ללכת למוזאון המקומי לענייני חרקים.
שושנה מסתכלת עליי בהתפעלות ומשחררת אותנו מיד לשעה חופשית מוקדמת. אני משקר כמובן ומבקש מהמונית להגיע מהר למרכז הקניות הקרוב. כל חיי רציתי לדעת איך התפתחו המקקים בסן דייגו, אבל אני ישראלי ממוצע, כן שואה לא שואה חייבים להביא משהו לילדים. בשופינג סנטר קרתה תקלה קטנה: הגולדשטיינים, שהיו בטוחים שאנחנו צופים בחרקים במוזאון, תפסו אותנו באמצע סייל של נעליים. ניסינו להסביר שזה לא בשבילנו אלא עבור ניצולי שואה עניים, אבל הם לא קנו את זה ורשמו לנו הערה שחורה בספר של הפסטיבל.
עזבנו את הנעליים, עברנו דרך הלאנץ' של האפשטיינים והגענו לאולם ההקרנה. כבר היו לא מעט אנשים, ולכולם היה ביד כרטיס וכבד קצוץ של שולצקי ובניו. המארגנים היו טרודים מאוד, לכולם היו אוזניות שבהן בטח אמרו להם מתי להביא את הקרעפלך. אנחנו חיפשנו את הצוות של אן-בי-סי שאמור היה לראיין אותנו.
הצוות אכן הגיע, אבל בסופו של דבר זה היה לא אן-בי-סי אלא אן-בי-ג'י, שזה ה"נעבך ביביקול ג'ואיש", והם מסקרים כל אירוע שמוגשת בו רגל קרושה בחינם. בסופו של דבר הוקרן גם הסרט שלנו, ובלי טיפת ציניות ההתרגשות הייתה באמת עצומה. רצינו גם לדבר עם הקהל שעות ולהסביר על השואה והגבורה, אבל לנו היה דינר עם ג'ודי, לקהל היה גיבעטש עם שולצקי ונפרדנו כיהודים. אוהב מאוד פסטיבלים של יהודים. מאוד.
הבן הגדול שלי השתחרר מהצבא והצטרף לכוחות המילואים, שזה אלה שמסתובבים במלחמות בלי מימיות. כשאתה משתחרר ומצטרף לכוחות המילואים אתה מקבל כרטיס קטן לארנק. יש כרטיס זהב, שזה לוחם אמיץ; יש כרטיס כסף, שזה תומך לחימה נחוש; ויש כרטיס ארד, שזה הבן שלי שהגיע בשלום הביתה לאבא. ברוך הבא ותודה שהחזרתם לי אותו בחתיכה אחת.
1. בעיר לוד מתכוונים לקרוא שכונה על שמו של ג'ורג' חבש. אני לא יודע מה אתכם - אני כבר לא יכול לחכות, ובעיקר אני רוצה לקפוץ בשבת לשכונה לערב שירי שאהידים איכותי.
2. אולמרט לא אופטימי שגלעד שליט ישוחרר בקרוב. אני לא אופטימי שאנחנו נשתחרר בקרוב מאולמרט.
3. מישהו יכול לברר לי מה חבר הכנסת שטייניץ עושה חוץ מלהפחיד אותנו בטלוויזיה שהערבים עדיין רוצים להרוג אותנו?
4. אני לא הייתי פה כשנחנך האולפן החדש של מבט בערוץ 1, אבל מה זה? לא באמת, מה זה? אני מדבר בעיקר על התפאורה הכי מכוערת במזרח התיכון מאז השידור החי של נסראללה מהבונקר. חיים, חזור הביתה.
5. יכול להיות שהשבוע הפנסיונרים של בית החולים ביקור חולים יקבלו חצי מהפנסיה שלהם. החצי הראשון נגנב בעזרת המדינה, ואת החצי השני מתקשים להעביר להם. אולי מרציאנו יכול לעזוב את נחמיאס ולנסות לעזור להם? אולי שטייניץ? אולי רוחמה בלילא?
6. המון ברכות לניסן נתיב על פרס ישראל שהוא עומד לקבל. עכשיו יהיה גם נחמד, אם לא יסגרו לו את בית הספר בירושלים. בכל זאת, חתן פרס ישראל, לא נעים.
7. עכשיו אסור לעשן גם במוסד ובשב"כ. בכור האטומי, זה שעל פי פרסומים זרים נמצא היכן שהוא, מותר חופשי, אבל לא ליד המים הכבדים.
8. תושבת אשקלון התלוננה שראש העירייה הטריד אותה מינית. אני שואל את עצמי, אשקלון... קריית מלאכי... לא ממש רחוקות, יכול להיות שמשה קצב ואחיו קפצו לעיריית אשקלון?
9. הסדרה של דנה מודן ושבי גביזון "אבדות ומציאות" היא הדבר הכי מקסים שקרה לטלוויזיה מאז "מרחק נגיעה".
10. כבר עברו 688 ימים מאז נהרג החייל הראשון בלבנון, ועדיין לא התפטר א' משלישיית פח"א. מנגד, לפי פרסומים זרים, ממשלת ישראל היא זו שהורתה לפגוע במורינייה, שזה בטח יפתור לתמיד את בעיית הטרור בארץ ובעולם. כל הכבוד.
פתרון החידה: מעודה כנראה ינצח בקדם אירוויזיון, ואנחנו מחזיקים לו אצבעות. אם בסופו של דבר מעודה לא ייקח אלא דווקא מעודה, אנחנו נשלח מפה תנחומים למעודה, אבל שיזכור שהעיקר זה ההשתתפות וחוץ מזה, להפסיד למעודה זה כבוד לא קטן. שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
