אור לגויים
האם נורות הפלורסנט, יקירות איכות הסביבה, גורמות לסרטן? חוקר ישראלי בכיר משוכנע שכן. בשאר העולם לא שמעו על זה
בשנים האחרונות הוכתרו הנורות הללו כיקירות הסביבה: כדי להפיק אותה עוצמת אור כמו נורות הליבון הרגילות, הן צורכות רק כחמישית מכמות החשמל.
אלא שברגע האחרון הכל השתבש. בלילה שלפני הדיון נחת בתיבת הדואר האלקטרוני של אופיר פינס, יושב ראש הוועדה, אי-מייל נסער: "למען איכות הסביבה ובריאות הציבור, הנני פונה אליך בכל לשון של בקשה לדחות את קבלת ההחלטה", כתב פרופ' אברהם חיים, ראש החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה.
פרופ' חיים טען שבידיו מחקרים המוכיחים שהאור הפלורוסנטי מעודד היווצרות סרטן שד בקרב נשים וסרטן הערמונית אצל גברים.
לפינס לא נותרה ברירה: העקרונות הירוקים מקדשים את הזהירות המונעת, ובשמה חובה לעצור גם חוק ירוק. בקרוב תתכנס הוועדה שוב, כשהפעם ייקראו אל המדוכה, חוץ מפרופ' חיים כמובן, אנשי משרד הבריאות ומומחים אחרים.
בינתיים הירוקים מודאגים: בשנים האחרונות העולם צעד במהירות לעבר שימוש בנורות החסכוניות; כמה מדינות - למשל בריטניה ואוסטרליה - הוציאו את נורות הליבון מחוץ לחוק. האם כל זה היה מקח טעות?
טענתו של פרופ' חיים מתרכזת באורך הגל של נורות הפלורוסנט, שמפיקות אור לבנבן וסגלגל. לדבריו, הגלים הקצרים מדכאים את ייצור המלטונין, ההורמון שמקדם את השינה. והשיבוש הזה, על פי מחקרים שלדבריו ערך לאחרונה, מעודד היווצרות סוגי סרטן מסוימים.
"התאורה המלאכותית קיימת רק 120 שנה", הוא אומר. "יש הרבה דברים שעדיין לא נחקרו לגביה. כשהייתי ילד, אבא שלי, כמו כולם, התקין נורת פלורוסנט. מישהו בדק פעם את תפוצת מקרי המוות מסרטן עשר שנים אחר כך?".
שאלה טובה, אבל יש שאלות מטרידות גם מהצד השני: איך זה שבכל העולם המערבי לא מודעים לסכנות שהפרופסור הישראלי מתריע מפניהן, וממשיכים לקדם במרץ את השימוש בנורות הפלורוסנט?
פרופ' חיים משוכנע שמדובר בלקונה אוניברסלית, שמהולה ביותר מקורטוב של אינטרס: "הבריטים אף פעם לא דאגו יותר מדי לעובדים שלהם. תמיד הם שלחו אותם למות בכל מיני מקומות. הרופאים לא ממש מבינים בתחום הזה, וחשוב לזכור שצריך להתמודד כאן עם תאגידים רבי עוצמה".
לפי שעה פרופ' חיים הוא קול בודד. כשהוועדה תתכנס, הוא יצטרך להתמודד עם עמדות כמו זו של ידידו ד"ר מיכה בר-חנא, הממונה על רישום הסרטן במשרד הבריאות, שאף שיתף איתו פעולה בכמה מחקרים. בר-חנא: "אני אמנם לא מתמצא באורכי גל, אבל לטעמי הסכנה לבריאות הציבור ולאיכות האוויר מנורות הליבון ומייצור מיותר של חשמל הרבה יותר משמעותית מהסכנה שנגרמת מחשיפה לנורות פלורוסנט".
אלה שמצאו את עצמם מופתעים מהמתקפה הם אנשי ענקית האלקטרוניקה "פיליפס", שמובילה את ייצור הנורות חוסכות האנרגיה בעולם.
בשנים האחרונות הם זכו לטפיחות שכם ירוקות שתאגיד למוצרי חשמל לא מורגל בהן, ולפתע הם מואשמים בעידוד סרטן.
במטה החברה בהולנד עדיין מגבשים תשובה מסודרת, בינתיים הגיעה משם התייחסות ראשונית: "האם נורות פלורוסנטיות חוסכות באנרגיה גורמות לסרטן? בהחלט לא. מחקרים הראו שאור בשעות הערב המאוחרות ובלילה עלול לדכא את ייצור המלטונין. כמה מחקרים גם קישרו בין עבודה במשמרות ובין סרטן, אבל אין שום אינדיקציה ומחקר המבחינים לצורך העניין הזה בין נורות פלורוסנט לכל מקור אור אחר".
גם אם נורות הפלורוסנט הלבנות יוכרזו כאויבות האנושות, עדיין אפשר יהיה להמיר את נורות הליבון בנורות הניאון הצהובות - בעלות הגלים הארוכים - הקיימות בשוק בשנים האחרונות. האם פרופ' חיים מתכוון להמליץ עליהן לחברי הכנסת? "אין סיבה שלא, אבל לפני שמעבירים את זה בחוק אציע לבדוק את ההשפעות שלהן במחקר יסודי".
תחנת החשמל הסולארית יצאה לדרך לפני 7 שנים. ועוד לא הגיעה
זה היה אמור להיות השבוע הגדול של אבי ברנמילר. ברנמילר, מנכ"ל חברת "סולל", המתמחה בהפקת חשמל מאנרגיית שמש, ישב במשרדו שבאיזור התעשיה בבית שמש והתקשה לצאת מגדרו.
שר התשתיות פואד בן-אליעזר הודיע שהמכרז להקמת תחנת הכוח הסולארית באשלים שבנגב אוטוטו יוצא לדרך? אז הודיע. עד שהוא יחזיק ביד את טופס המכרז, ובעצם עד שיראה את הכלים בשטח, ברנמילר יתקשה להאמין שזה קורה.
אם יש משהו שהביורוקרטיה הישראלית לימדה אותו, זה להיות ספקן. "החלטת הממשלה ללכת על תחנה סולארית התקבלה כבר ב-2001.
''איווט ליברמן היה שר התשתיות והבין שזה חשוב. מאז עברו שבע שנים, והתחלפו שבעה שרים, כולל פואד בשתי קדנציות. כל אחד בתורו - מודי זנדברג, גונן שגב, אפילו אריאל שרון - ישב כאן, בכיסא שאתה יושב עליו, אמר שמוכרחים ללכת על זה, ושום דבר לא קרה".
בזמן שבישראל הכל תקוע, העולם דוהר קדימה - עם טכנולוגיה כחול-לבן, עם אנשי מקצוע ישראלים, עם מפעל שיושב בלב הגבעות הירוקות של יואב-יהודה - ולברנמילר נשאר רק לשאול את עצמו מה לעזאזל הוא מחפש כאן.
כבר בשנות השמונים הקימה סולל תחנת כוח סולארית בקליפורניה, שבאמצעות שדה מרהיב של 400 אלף קולטי שמש מספקת חשמל לכחצי מיליון משקי בית. בקיץ האחרון היא חתמה על חוזה עם חברת החשמל של קליפורניה להקמת תחנה נוספת במדבר מוהאבי, שתספק חשמל ירוק בהיקף של 553 מגוואט.
פרויקטים דומים מתרקמים גם בדרום הספרדי שטוף השמש. ברנמילר טוען שבשטח של עשרה על עשרה קילומטרים בערבה הוא יכול להפיק מהשמש את כל תצרוכת החשמל
התחנה באשלים מתוכננת לספק רק 250 מגוואט,כ-2.5 אחוז מתצרוכת החשמל הלאומית, וגם המעט הזה תקוע כבר שנים.
ברנמילר, מטבע הדברים, לא מעוניין להסתכסך בשלב הרגיש הזה עם משרד התשתיות. "אם תיקח בנפרד כל בעל תפקיד תגלה שהם רוצים תחנה סולארית, אבל הסבך הביורוקרטי גדול על כולם. בתחום האנרגיה, כל מה שמדינת ישראל מכירה זה להורות לחברת החשמל לבנות תחנה.
''כשרוצים לעשות משהו אחר, אין כללי משחק. מצד שני, ברור שאם היה מדובר באיזה פרויקט בטחוני רגיש זה כבר מזמן היה זז".
כשברנמילר משחזר את תלאותיו בשבע השנים האחרונות הוא נשמע כמו גיבורו של אייטם צרכני בסגנון גדעון רייכר. "בהתחלה חיפשו אתר מתאים. אמרו ששום דבר לא נשאר פנוי, בסוף מצאו מקום באשלים. זה לקח שנתיים. ב- 2003 היינו בטוחים שיוצאים לדרך, ואז אמרו, כן, יש מקום, אבל למה שניתן לכם אותו? צריך מכרז.
''אמרנו יופי, תוציאו מכרז. ואז התחילו להתדיין על מה בעצם צריך להיות המכרז. על זה התווכחו שלוש שנים, עד 2007. בשלב מסוים הוחלט שאולי בכל זאת זה יעבור לאזור דימונה, אז רצנו לדימונה להוציא רשיונות, ואז הוחלט שחוזרים לאשלים.
"בכל פגישה בחו"ל אני צריך להקדיש חצי מהזמן להסברים למה רק בישראל אין חשמל סולארי. היה פה שר התשתיות של בוצואנה, שמעוניינת להפחית את התלות שלה בחשמל הדרום אפריקאי.
''הוא הקשיב בעניין, ובסוף קם ואמר:'זה מאוד מרשים, אבל אם המדינה שלכם לא נותנת לכם להקים תחנת כוח, אז כנראה הם יודעים משהו שאני לא יודע', וטס בחזרה הביתה".
עיר ערבית, זה טוב לערבים?
הבטחתו של שר הפנים מאיר שטרית - שאותה הפריח השבוע במהלך סיור באום אל-פאחם - לבנות בקרוב עיר ערבית חדשה, תפסה רבים מבכירי המגזר לא מוכנים. הרי איש לא שיתף אותם, לא יידע אותם, לא התייעץ.
שנים הם מקוננים על כך שב- 60 שנות קיומה, המדינה לא טרחה לבנות אפילו עיר ערבית אחת (את גטאות הבדואים בנגב איש לא מחשיב); אבל כשההבטחה סוף סוף מגיעה, מתברר שבסדר העדיפויות של האזרחים הערבים עיר חדשה לא בהכרח ניצבת במקום הראשון.
בדרייה בירומי-קנדלפט, מתכננת ערים בוגרת הטכניון ומנכ"לית העמותה הגלילית "לינק" לאיכות הסביבה, מודה שההבטחה הזו - מעבר לספקנות הטבעית שבה היא מתקבלת - עוררה אצלה רגשות מעורבים.
"מבחינה סביבתית, עיר חדשה היא אף פעם לא משהו טוב. הקרקע היא משאב מוגבל, ויש סכנה שהיא תבוא על חשבון המגה כפרים שקיימים היום במגזר הערבי. מכל היישובים שמוכרים כעיר-שפרעם, סכנין, אפילו נצרת-אין אפילו אחד שמקיים חיים אורבניים אמיתיים.
''הדבר הראשון שצריך לעשות זה להשקיע ביישובים האלה, אחרת כשתקום עיר חדשה יקרה להם מה שקרה ללוד כשהקימו את מודיעין-בתוך שתי דקות הם יתרוקנו מהצעירים, המשכילים ובעלי האמצעים.
''לכן כששר הפנים מנפנף בעיר חדשה זה נראה לי יותר כמו אקט פוליטי ולא כמו רצון לטפל במהות. הבעיה היא שאם נתנגד יגידו לנו 'הנה נותנים לכם את מה שתמיד ביקשתם, אז גם עכשיו יש לכם טענות?'.
''אז לא, אנחנו לא מתנגדים, אבל צריך לעשות את זה בשלבים". אגב , יש לך רעיון למקום לעיר כזו? "כבר שנים אני חושבת על זה. מה דעתך על איקרית ובירעם?".
כלבים מאולפים אמורים להציל את מטעי התמרים בישראל
חקלאי ממולח דימה פעם את המאבק במזיקים ללוחמה בטרור: בחקלאות הקונבנציונלית מפציצים חלקה שלמה ברעלים כדי לשלוח כמה טפילים לעולם שכולו טוב.
בחקלאות האורגנית אין ברירה: צריך להפעיל את הראש במקום את מטוס הריסוס, וללכוד את האויב בפינצטה. הכתבים הצבאיים אוהבים לקרוא לזה לוחמה כירורגית.
זה בדיוק מה שינסו לעשות עכשיו עם חידקונית הדקל האדומה. מדובר במזיק מתוחכם שמחולל שמות במטעי התמרים בירדן, מצרים והסביבה, וברור שזה רק עניין של זמן עד שיעלה בהמוניו לישראל.
החידקונית מסוכנת כי היא עובדת בשקט: חודרת לתוך הגזע, מכרסמת להנאתה, ויום אחד העץ קורס. וכשאחד מתמוטט, קרוב לוודאי שגם אחרים נגועים.
עד היום עיקר המאבק בחידקונית נעשה באמצעות מלכודות שהונחו במטעי התמרים. כשאלה התמלאו, המגדלים הסיקו שהם נמצאים תחת התקפה, והזריקו לעצים, באמצעות מערכת ההשקיה, רעל כימי חזק שמחסל את החידקונית. המגדלים האורגניים-שאסור להם להשתמש ברעלים-נותרו חסרי אונים.
בקרוב זה עומד להשתנות. ד"ר יעקב נקש, מומחה לחרקים מקיבוץ שדה אליהו, הגה רעיון שמעניק משמעות חדשה למושג "הדברה ביולוגית": כלבים מאולפים יגלו את החידקונית.
הכלבים, שיאולפו אצל מומחה בקיבוץ אפיקים, יקבלו דוגמיות מהריח של החרק, יסיירו במטעים ועץ שיזוהה כנגוע יטופל פרטנית.
"זה יציל את המגדלים האורגניים", אומר נרי יצחקי, מדריך מטעים בארגון החקלאים האורגניים, "אבל גם את המגדלים הרגילים. הם הרי עובדים עם הפנים לייצוא, ומתחילים להבין שכשהם מרעילים את הפירות זה רק יכול להזיק להם".
קבוצה של חברי כנסת מודאגים הגישה הצעת חוק שיסדיר את שיקום הקרקעות המזוהמות הפזורות בשפע במדינה - אלה שבמשך שנים ספגו חומרים מסוכנים באדיבותם של מפעלי תעשייה, בסיסי צה''ל ותחנות דלק.
ומי התנגד להצעה? השר להגנת הסביבה גדעון עזרא. למה? כי לטענתו עובדים במשרדו על הצעה טובה יותר. לא נותר לנו אלא להמתין במתח עד שהיא תונח על שולחן הממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
