ביאליק על פי הרב פירון
האם חיים נחמן ביאליק היה סוג של הסדרניק אדוק, כפי שמציג אותו הרב פירון? אסף ענברי מסאי וחוקר ספרות סבור אחרת: לו היה חי היום, המשורר הלאומי מן הסתם היה מקים בית מדרש אלטנטיבי. פולמוס
לרב פירון אין ספק: ביאליק היה יהודי מאמין. ביאליק הנואם בערב שבת בפני קהל תל-אביבי מצטייר לרב פירון "כראש ישיבה זקן ורגיל המרצה בפני תלמידיו", תלמיד-חכם שהתמסר מנעוריו ללימוד הגמרא ו"מעולם לא עזב את בית המדרש".
מדוע עקר ביאליק בן ה-17 מז'יטומיר לוולוז'ין? לדברי הרב פירון, הוא עשה זאת משום ש"לימוד קפדני ומחמיר הלם את אישיותו", ו"הוא ביקש למצות מתוך עצמו את היכולות הלימודיות ולהתעלות בתורה". הרב פירון יודע ש"לביאליק היו מניעים נוספים לבוא בשעריה של וולוז'ין", אבל זה לא משנה לו; כשביאליק נכנס לישיבה וגילה שלומדים בה אך ורק גמרא, "הוא נשאב אל עולם בית המדרש ושקע בלימודיו. כך קנה לו שם של למדן, וראה ברכה רבה במבחנים התקופתיים שהיו נהוגים בישיבה. ראשי הישיבה שיבחוהו ורוממוהו".
אז מדוע הפך ביאליק "לאדמו"רם של מבקשי יהדות חדשה, משוחררת, חופשית", כניסוחו של הרב פירון? ובכן, תדמיתו של ביאליק בעיני החלוצים החילונים נקבעה בין השאר, לטענת הרב פירון, בגלל "חברותו העמוקה עם ברדיצ'בסקי". כחברו של ברדיצ'בסקי, ביאליק נתפס "כמי שקרא תיגר על עולם האמונה והצליח לצאת מבית המדרש לחופשי". והרי רק ברדיצ'בסקי "קרא תיגר על עולם האמונה" - לא ביאליק (שכתב את "על השחיטה") וכדי לטהר את שמו הטוב של ביאליק מן הכתם החילוני שדבק בו בגין "חברותו העמוקה" עם ברדיצ'בסקי, מציין הרב פירון שביאליק "היה בן בית אצל רבה של יפו, הרב קוק".
הרב פירון חותם את מאמרו במילים: "עולם הישיבות הציוניות של דורנו, פרי יצירתו של חברו לישיבת וולוז'ין - הראי"ה קוק, ופרי הגותו של בן משפחתו של ראש ישיבת וולוז'ין - הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, מתייחס במישרין למצוקות העולות מתוך שיריו ומאמריו של ביאליק. זהו בית מדרש מקיף, רחב, עמוק ורלבנטי. ומתוך כל זאת עולה השאלה: לו חי כיום, לאיזה בית מדרש היה בוחר חיים נחמן ביאליק להצטרף?"
עד כאן הרב פירון, ונעבור לעובדות.
ב-1903 כתב ביאליק בן ב-30 ליוסף
לא כדי 'להתעלות בתורה' הלך אליה, אלא כדי ללמוד קצת גרמנית, פילוסופיה, גיתה, שילר. לאכזבתו המרה גילה ש"בוולוז'ין אין זכר לשבע חוכמות ולשבעים לשון... כבשתי את תאוותי, חנקתי את כל רגשותי, ואלמד בלי הרף ובלי חשק... הגמרא היתה לי לזרה כאכילה גסה... ואצא אחרי הרפתקאות ותחבולות, ושלא מדעת בני משפחתי וזקני, לאודסה, על מנת שאתקין עצמי שם לברלין".
הוא שהה בוולוז'ין שנה וחצי בסך הכל, ומתוך זה, רק בחצי השנה הראשונה למד בישיבה. את שאר הזמן השקיע בכתיבת שירים ובקריאת ספרי פילוסופיה ושירה. משעה שהחליט שלא בוולוז'ין אלא באודסה יתקין עצמו לברלין, למד רוסית בכוחות עצמו. כשתלמידי הישיבה התנדנדו מעל הגמרות, הוא התאמן בחדרו בתרגום שיר של לרמונטוב.
ביאליק היה "חבר" של ברדיצ'בסקי כשם שהיה "בן בית" אצל הרב קוק, שכיהן כרבה של יפו בשנים 1904-1914. בתקופה זו ביקר ביאליק בארץ ישראל פעם אחת ויחידה, באביב 1909. ביקורו הוקדש לסיורים בארץ ולפגישות עם נכבדי היישוב, ובהם הרב קוק. הרב פירון מכנה את הרב קוק "חברו (של ביאליק) לישיבת וולוז'ין" - ואיזה קורא לא יבין זאת כ"חברו לספסל הלימודים"? אבל הרב קוק סיים את לימודיו בוולוז'ין ארבע שנים לפני שביאליק הגיע לשם.
ובאשר לשמירת השבת של ביאליק: המשורר הלאומי עישן בשבת. "רואה אני בך שאתה משתומם לשמוע מפי דברי התפעלות על השבת, וסיגריה דולקת בפי", אמר ביאליק לידידו הצעיר, המשורר ש' שלום. "ובכן, דע לך שהנני מבדיל הבדלה גמורה בין מה שאדם עושה בפרהסיה ובין מה שהוא עושה בחדרי ביתו".
וזה מה שהרב פירון אינו מסוגל לעכל. יהודי כמו ביאליק, שעזב את היהדות הרבנית כדי ליצור תרבות עברית שהיא היהדות הרלוונטית בעיניו, הוא האויב האמיתי של הרב פירון; אויב מסוכן הרבה יותר מן החילוני עם - הארץ המנותק מן היהדות, שאינו מציע אלטרנטיבה יהודית ליהדות הרבנית. לכן תוהה הרב פירון, בהתנשאותו כי רבה, "לאיזה בית מדרש היה בוחר חיים נחמן ביאליק להצטרף" אילו חי היום. כלומר, ביאליק יכול רק "להצטרף" אל עולם הישיבות של הרב פירון-לא, חלילה, להקים עולם אלטרנטיבי של מוסדות לימוד ויצירה כמו "אוהל שם". הרב פירון מסוגל לדמיין את עצמו רק בתור מארח, לעולם לא כאורח. "בוא אלינו פעם", הוא שם לך יד פטרונית על הכתף, "תעשה אצלנו שבת". תוריד את היד.
נא להמתין לטעינת התגובות
