אשראף וטופז - ההבדל
גד שמרון חושב שאשראף מרואן, מצרי שריגל עבור ישראל לא זכה ליהנות מהכלל ששומר על מרגלים
באותה תקופה, פחות או יותר, התנדב מצרי צעיר ומקורב לשלטון לרגל עבור ישראל. שנים ארוכות נשמרה זהותו בסוד. מעלליו וכינויו נלחשו בשקט בפגישות נוסטלגיות של יוצאי המוסד, שהכירו את פועלו. אבל מתישהו בתחילת שנות ה-2000 התחילו לצוץ בתקשורת הישראלית רמזים על זהותו, שהפכו לגלויים יותר ויותר.
בשבוע שעבר קבע גורם משפטי את אחריותו של אלי זעירא, ראש אמ"ן לשעבר, לחשיפת זהותו של המרגל, אשראף מרואן, שמת ביוני 2007 בלונדון בנסיבות שעוד יפרנסו בעתיד אינספור תחקירים ומאמרים. גם "טופז" נחשף, אבל בנסיבות שונות.
"מה לא הציעו לי כדי שחשוף את זהות הסוכנים שעבדו עבורי", סיפר לי מרקוס וולף במהלך ביקורו בישראל ב-1996. "מיליוני דולרים בבנק בשוויץ, מקום מקלט, מה שאני רוצה, רק שאתן להם (לסי-איי-אי) רשימה מלאה של הסוכנים. אבל יש כלל ברזל בעולם הביון, שאמור להיות חקוק על לבו של כל מפעיל סוכנים: זהות מקורות וסוכנים לא חושפים. אין לזה מחיר. פשוט לא חושפים, וזהו". וולף שמר על הכלל.
לא התפתה למרות ההצעות הנדיבות
אבל רובם המכריע של סוכניו לשעבר נלכדו אחד אחד, אם משחזור מסמכים שנתפסו במטה, או הודות לנכונותם של בכירים אחרים של הביון המזרח-גרמני לחשוף, תמורת כסף רב, את זהותם של סוכניהם מעידן המלחמה הקרה.
אך סירובם של וולף וכמה מנאמניו להסגיר שמות הקשה על האמריקנים והבריטים, והעניק מרווח זמן למי מהמרגלים שביקש לפתוח בחיים חדשים. "טופז" לא נמנה עימם. הוא העדיף, משיקולים אישיים ואולי מתחושת ביטחון מופרזת, להמשיך בשגרת חייו, ונותר חופשי עד למעצרו ב-1993. אז התברר שמדובר בריינר רופ, פקיד בכיר במחלקה הפוליטית של נאט"ו, שגם גייס את רעייתו
מרקוס וולף, איש מדהים, אינטיליגנט, לא נחמד - אי אפשר לעמוד בראש ארגון ביון של משטר קומוניסטי קשוח ולהיות איש נחמד - מת בנובמבר 2006. אישית, אני משתוקק לשמוע מה היה אומר על חושפי זהותו של אשראף מרואן, מרגל הצמרת המצרי.
אבל אני יכול לשער כיצד היה מגיב. לפני כעשר שנים, כששאלתיו על פקודיו לשעבר שהסגירו את מרגלי המלחמה הקרה, הוא פלט צרור ארוך של קללות ברוסית, ורק נימוסיו הטובים מנעו ממנו לפלוט יריקת בוז.
נא להמתין לטעינת התגובות
