פדיון הבן
צביקה פוגל אינו מאמין שיש אמא בישראל שלא תסכים לשחרר רוצחים תמורת השבת גלעד שליט
בימים אלה בהם עומד על הפרק שחרורו של מרואן ברגותי תמורת החזרתו הביתה של החייל גלעד שליט, אי אפשר שלא לתמוה על פשר סירובה של ממשלת ישראל לבצע את החילופים מיד. מה לעזאזל יכול להיות חשוב יותר מהחזרת חייל חי בשלום לחיק משפחתו? האם היותו בשבי וניצולו על-ידי שוביו כבן ערובה לכל תושבי "עוטף עזה", שדרות ואשקלון היא העמדה המועדפת על הממשלה? האם הפחד מפני התגייסותו המחודשת של מרואן ברגותי לשורות הטרור היא המדירה שינה ממקבלי ההחלטות? אם כן, ראו בסופו של השיח יאסין מעשה ראוי לחיקוי!
על ממשלת ישראל חלה החובה להחזיר הביתה חייל שיצא בשליחותה. גלעד שליט חי ושווה את מחירו של כל אסיר פלשתיני שנדרש לשחרר תמורתו. שחרורו של ברגותי ועוד אלף אסירים יחסכו למדינת ישראל עשרות מיליוני שקלים מדי שנה, שהם הרבה יותר משווי שעת טיסה של מסוק קרב וביצוע ירי של טיל. יתר על כן, שחרור של אלף אסירים עשוי להוציא את עוקץ הטענות של העולם המערבי הנאור נגדנו, ואם לא די בזה, שחרורם יאפשר בעתיד קבלת מידע מודיעיני רב שחלקו אינו קיים כיום "ודי לחכימא ברמיזה".
צעד שאינו בלתי הפיך
קשה לי להאמין כי יש "אם עברייה" שאינה מוכנה לשחרר את רוצח בנה תמורת החזרתו של חייל שבוי חי, אם כך מה לממשלה כי תעמוד מנגד ותייסר את מצפונה ואחרי ככלות הכול, תוך שנה לכל היותר ניתן יהיה למלא את בתי הסוהר באלף טרוריסטים חדשים / ישנים, שהרי אין סכנה שכול המשוחררים יהפכו להיות חובבי ציון.
ולשאלה הבלתי נמנעת האם עמדתי