הישרדות
חשבתם שהילדים שלכם מלאכיים? יכולתם להשבע שהילד של השכנים הוא פגע רע? תחשבו שוב. מעמדת האמהות הטריות, רויטל ויטלזון יעקבס חושפת: מה באמת קורה בחצר בית הכנסת השוקקת, כשהאבות שקועים תחת הטלית, בבירור עמוק אודות הנסד"ק
אבל ישנן שבתות שבהן הקומונרית מגיעה, המומה למראה כל המקומות התפוסים, ועוד יותר מהגבות המורמות כלפיה, כאילו מדובר בפולשת זרה בעזרה.
שמא מדובר בשבת המתרחשת בחודש הרחמים והסליחות, וכולן באות לעשות חשבון נפש מול בורא עולם? אולי ההתקהלות נובעת מרצון לשמוע את הבן של הכ"צים שר, מזייף, מתבלבל ומפסיק ב'אנעים זמירות'?– לא ולא. בשבת כזאת קרוב לוודאי שיש אירוע - יזכור או קידוש.
השבת התארחנו בקהילה מסוימת לרגל בר-מצווה משפחתית. בפעם הראשונה בחיי, נחשפתי לצד אחר לחלוטין של בית הכנסת. מתוקף מעמדי כאם טרייה, הצטרפתי סוף סוף לעזרת הנשים האלטרנטיבית. מדובר בקבוצת אמהות, היושבות על כסאות פלסטיק בפתח עזרת הגברים, כשעגלות לצידן. בין דחיפה של מוצץ לדחיפה של בקבוק, תוך איזון הסידור על הברכיים, אנחנו גם זורקות מבט פנימה ומנסות להבין איפה הם בתפילה לעזאזל. אחרי שהבנתי שזה שבמשך כל קריאת התורה הייתי משוכנעת שביוסף הצדיק ובמפעלותיו עסקינן, ואילו בעל הקורא בכלל בספר שמות, נדד מבטי לעבר מקום מטורף לחלוטין – חצר בית הכנסת.
תדע כל אם דתייה, כי בשבת בזמן התפילה, טובי בניה, חוטפים את המכות של החיים שלהם מטובי בניה של השכנה. מדובר בגן-חיות. איזה טירוף. עשרות ילדים חמודים, רובם לובשים משהו שבתחילת הבוקר כונה 'בגדי שבת', דוהרים ומשתוללים כחבורה פסיכוטית שאיבדה את המרשם לריטלין.
ילד מאבד ריכוז לרגע? הופ, עדר ילדים אחרים כבר דרסו אותו בקריאת "זורקים סוכריות!". הנה ילדתך הבובתית מריירת טופי על עצמה. רגע אחרי היא והסוכרייה בתוך החול, מה שלא מפריע לה כמובן להרים, להתלבט, להכניס לפה ולהמשיך לזלול בתענוג רב.
איפה גיא כשצריך אותו?
צילום: אייל נבו
שלח לו מלאך
המומה ומתכננת את שליחת הגוזלית לקורס קרב מגע מזורז, התקוממתי על ההורים. אלא שאז ראיתי שאין חשש, כי במקום יש מבוגר אחראי. כלומר, מבוגרים אחראיים. מדובר בתורנות כושלת של שלושה אבאים על ספסל, על טליותיהם וחומשיהם, שעסוקים בפלפול בנושא מניות.
לרגע לא הבנתי - היכן האמהות? ואז קרה מקרה שהבהיר לי את הסיבה האמיתית להיעדרותן. אם האמהות יגיעו לשם - כל קהילות ישראל יקרסו.
ילד א' משחק לו יפה בשקט. לפתע מגיח ילד ב', ובלי אזהרה מוקדמת מתחיל לפוצץ לו את הצורה. ואז, כמו משום מקום, דוהרת לעברו אמא א' ומורידה לו את סטירת חייו. תוך שנייה מגיעה אמא ב' ומתחילה לצרוח על אמא א' איך היא מעזה לגעת לה בילד (אגב, האבות של שני הילדים עדיין על הספסל, בכלל לא מודעים למתרחש). כדנדשית בתחום
הזיכרונות צפים בי. ילד חווה טווח כה רחב של רגשות בבית הכנסת. יש את ההפעלות המרגשות: ספר תורה. שופר. סוכריות. יש את התחושה הכי מוגנת בעולם - להיות מתחת לטלית של אבא בברכת כהנים. ויש את האקשן וההשתוללות שבחוץ. 'תופסת', 'פינות', 'דג מלוח' (אגב, האם מישהו יודע מה מקור שם המשחק, מלבד העובדה שגם דג מלוח חסר תנועה ארבעה חודשים לפני שהוא מגיע לצלחת?), לראות את זה פתאום מהצד, הביא אותי להאמין שבאמת על כל ילד שומר מלאך קטן כל הזמן.
אני רק מקווה בשביל הילד של הכ"צים, שבפעם הבאה שהוא מתקרב לעגלה של הבת שלי, המלאך שלו ירוץ מהר לקרוא לבוס לעזרה. כי אם הוא יפול לידיים שלי – רק אלוהים יוכל לעזור לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
