לחזק את האתיקה
לדעת משה גורלי עדיף לחזק אתיקה עיתונאית מלתמוך בחוק איסור פרסום שמות חשודים
הצעת החוק לא היתה באה לעולם אלמלא מצעד החשודים שהושחרו בכותרות בתחילת חקירתם ולא זכו אפילו לכתב אישום. אפילו לא לידיעה "מטהרת" בהבלטה ראויה. מדובר בעיקר בבכירים, אלא שמצדדי החוק גייסו את הפגיעה ב"אדם הקטן". זהו נימוק לגיטימי להגבלת פרסום, בתנאי שאנשי הציבור לא יסתתרו מאחוריו.
ואכן, ההצעה קובעת "עניין ציבורי" כסייג לאיסור. לא ברור אם הכוונה לאנשי ציבור או גם למעוררי עניין ציבורי. אדם שוב למשל, או פליקס אבוטבול. אבל, אין ספק שמשה קצב או ג'קי מצא היו מגיעים לכותרות כיוון שהיו עוברים את סף הפרסום של השופטים המחמירים ביותר.
נשיאת מועצת העיתונות: מי כמוה לדעת
בנוסף קובעת ההצעה שגם שיקולי "קידום החקירה" יכשירו פרסום. לא ברור אם הכוונה לקדם חקירה בעבירה ספציפית, או "לדוג" מתלוננים ומתלוננות נוספים כדי להעשיר את כתב האישום, פרקטיקה מקובלת בעבירות מין.
בעולם מתוקן, עדיף בלי חוקים שמגבילים את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. הזכות הזו תופקד מעתה בידי שופטים ששיקול דעתם והשקפת עולמם אינם אחידים; וגם בידי פרוצדורות משפטיות מסורבלות שמפניהם הזהירה השופטת בדימוס
שאלה אחרת היא אם החוק רלוונטי בעולם הרב-ערוצי ורב-אינטרנטי שממהר לתרגם כל שמועה וידיעה לנחלת הכלל. לא העניין עצמו ולא שלטון החוק ייצאו נשכרים מעוד אות מתה בספר החוקים. במקום חוק, עדיף לחזק את האתיקה העיתונאית, בעיקר את הפרק "הליכים פליליים" בתקנון האתיקה. למשל, כיבוד חזקת החפות, פרסום השם רק לאחר הבאה בפני שופט, ופרסום "טיהור" החשוד בהבלטה ראויה.