"מי שמתנגד לשירות האזרחי יכול לקפוץ לנו"
ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל מתייחסת אליהם כאל בוגדים ומצורעים, אולם סוזאן דיאב מטמרה ובני משפחתה דווקא מוכנים לשרת תמורת זכויות והטבות
לא קל היה למצוא את סוזאן, או צעירים ערבים-ישראלים כמוה, שמתנדבים בשירות הלאומי ומוכנים לעמוד מול המצלמה, עם או בלי חנדלא. כמו כמה מאות צעירים וצעירות ערבים בני גילה, היא נמצאת כיום במרכזו של קמפיין שמתנהל בחברה הערבית נגד השירות הלאומי, או בגלגולו הנוכחי - השירות האזרחי. במסגרת הקמפיין הצמידו חלק ממנהיגי הציבור הערבי כינויי גנאי ואותות קלון למתנדבי השירות האזרחי. לא פלא שחלק לא מבוטל מהמתנדבים חוששים לחשוף את פניהם ברבים.
קריאות כמו "בוגדת" או "מצורעת" אינן מביכות את סוזאן. בעיניה אין כל סתירה בין העובדה שהיא מתנדבת שמונה שעות ביום בבית ספר יסודי בעיר שלה, באמצעות "האגודה להתנדבות", לבין שייכותה הלאומית. היא גם לא מוכנה להיכנע ללחצים שמנסים להפעיל עליה בני גילה לעזוב את השירות.
"מנסים לשכנע אותי, אבל לא באיומים", היא אומרת. "מנסים לשנות את דעתי, אבל לא מצליחים. בכל מקרה אני לא נותנת להם להשפיל אותי. השירות הלאומי נותן לי הרבה דברים, כמו ביטחון עצמי. כשאלך ללמוד באוניברסיטה יהיו לי זכויות, כי מי שעושה שירות לאומי מקבל כמעט את כל הזכויות כמו יהודי".
הקמפיין במגזר הערבי החל כתגובת נגד להחלטת הממשלה בחודש אוגוסט, להקים מינהלת שירות אזרחי שבמסגרתה אמורים אלפי צעירים שאינם מתגייסים לצה"ל, ביניהם ערבים וחרדים, להתנדב למשימות חברתיות שונות ולזכות אחר כך בהטבות דומות לאלה שמקבלים חיילים משוחררים. ההחלטה מהווה יישום של דוח ועדת עברי, שהוגש ב-2004 והמליץ לחייב את הערבים ואת החרדים להצטרף לשירות לאומי.
החלטת הממשלה גררה תגובות נזעמות מצד כל מנהיגי הזרמים והמפלגות בציבור הערבי בישראל, שנעמדו על רגליהם האחוריות ויצאו לקרב נגד "עיוות הזהות הלאומית והצדקת האפליה נגד הציבור הערבי". הם הקימו את "הוועדה להתנגדות לשירות הלאומי ולכל סוגי הגיוס", שבראשה עומד מזכ"ל חד"ש איימן עודה, ובה חברים בכירי התנועות והמפלגות הפוליטיות הערביות ותנועות הנוער.
כצעד ראשון החליטה הוועדה לחלק כרוזים בבתי הספר התיכוניים. "ההצטרפות לשירות האזרחי היא ניסיון זול לחטוף אתכם מחיק עמכם", כתבו בכרוזים, "והיא אינה רחוקה מהצטרפות לצבא שכובש את מולדתנו הפלשתינית ורוצח את בני עמנו".
כדי לחדד את המסר, שלפיו ההצטרפות לשירות האזרחי היא יריית הפתיחה בדרך לגיוס ערבים ל"צבא הכיבוש", הפיצה עמותת בלדנא סטיקרים ופרסמה מודעות שבהן מפורטות "סכנות" השירות האזרחי. הקמפיין עשה גם שימוש בסממנים המוכרים היטב מההווי הצה"לי, כמו תווית "צו גיוס" וקסדה צבאית, בניסיון להמחיש לצעירים הערבים
בימים האחרונים אף גויס לקמפיין אחד הכוכבים של הנוער הערבי זמר ההיפ-הופ תאמר נפאר, שהלחין שיר נגד השירות האזרחי תחת הכותרת "דרוש ערבי שאיבד את הזיכרון". לשיאו הגיע הקמפיין בכנס בחיפה לפני שבועיים, בכותרת "אני לא משרת", שבו היתה שותפה גם ועדת המעקב של ערביי ישראל. הכותרות ציטטו את התבטאותו של יושב ראש סיעת בל"ד חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שכינה את המצטרפים לשירות האזרחי "מצורעים".
התבטאויותיהם של זחאלקה ומנהיגים נוספים הכניסו את מתנדבי השירות האזרחי הערבים למגננה. בעמותות שבאמצעותן מתנדבים הצעירים הערבים דיווחו על הורים מודאגים שסיפרו כי קיבלו איומים על חייהם אם לא יוציאו את בניהם ובנותיהם מהשירות האזרחי. גם הצעירים עצמם, כך נראה, חשים מבוכה קלה, וחלקם חוששים שתמונתם תתפרסם בפומבי ותגרום לנידוים מהחברה.
כזו היא ספא זידאני, בת 19 מטמרה, שהסכימה להתראיין אך סירבה להיחשף בפני המצלמה. זידאני, המתנדבת 40 שעות בשבוע בסניף קופת חולים בטמרה דרך עמותת שלומית, מנסה לא להתרגש מההמולה סביבה. "אני לא מתייחסת לקריאות של המנהיגים נגדנו, וזה לא מעניין אותי", היא אומרת. עם זאת, היא מדגישה כי היא מסרבת בתוקף "להיקרא לדגל" ולסייע לפצועים מקרב כוחות הביטחון.
מדוע הצטרפת לשירות הלאומי?
"עכשיו אני תורמת ואני מקווה שזה יעזור לי בעתיד, בעיקר בלימודים", אומרת זידאני.
סוזאן דיאב, לעומת זאת, התנדבה לא מעט בזכות מאמצים שהפעילו עליה בני משפחתה, ובמיוחד אחיה סמיר ואביה עבדאללה. "אני תומך בכל הלב במה שסוזאן עושה, ואני איתה באש ובמים", אומר האב. "כך היא מחזירה ולו במעט ממה שהמדינה נתנה לי ולמשפחתי. אני מאלה שיודעים להודות למדינה. לכל מי שאומר שהצעירים שעושים שירות לאומי הם מצורעים ולאלו שמזדהים איתם, אני עונה: שיקפצו לי".
האח סמיר, שביקש בעבר להתנדב למשמר הגבול, מדבר גם הוא בגלוי על הצורך לתת משהו למדינה. "אנחנו, הערבים בישראל, כל הזמן דורשים זכויות, אבל אני רואה שהרבה חובות אנחנו לא ממלאים", הוא אומר. "אחרי שאני תורם את חלקי וממלא חלק מהחובות, תהיה לי את הזכות המלאה לדרוש את מלוא הזכויות המגיעות לי, כך שלא יהיה הבדל בינינו לבין היהודים. אנחנו אמנם מזדהים עם העם הפלשתיני, אבל הבית שלנו פה".
במחנה התומכים בהצטרפות הצעירים הערבים ניתן למצוא גם את עלי זחאלקה, מנהל בית ספר יסודי בכפר-קרע, שכתב השבוע במדור הדעות של "מעריב" מאמר נלהב בעד השירות האזרחי ונגד הקולות הנשמעים מכיוון ההנהגה הערבית.
"למה מגיע כינוי כמו מצורעים למי שמשרת בבתי חולים?", אומר זחאלקה. "אם בחור שמסיים 12 שנות לימוד נותן שנה אחת לקהילה שלו, זה ערך חינוכי. חוץ מזה, השוויון הוא מחסום שאנחנו לא מצליחים לעבור. אם מצטרפים לשירות קהילתי בתוך הקהילות שלנו, זה מאפשר לנו לדרוש שוויון וגישור על הפערים. אני לא תמים ולא חושב שהפערים בין יהודים לערבים יצטמצמו בן לילה, אבל אם הערבים יתרמו, אולי הסטריאוטיפים של החברה היהודית כלפי החברה הערבית ישתנו".
הוא מאשים גם את המנהיגות הערבית, ובמיוחד את חברי הכנסת, בצביעות מסוימת. "אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר על אזרחותו הישראלית. אם רוצים להישאר אזרחים ישראלים צריכים לתת", טוען זחאלקה. "אפשר להיאבק על זכויות ועל שוויון, אבל לא כשאתה מנסה לרקוד על שתי חתונות. לדעתי, יש היום משבר מנהיגות במגזר הערבי".
דבריו של זחאלקה רחוקים מלשכנע את בן כפרו חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שממשיך להתייחס בחומרה למי שמתנדב לשירות האזרחי. "ערבי שמשרת שירות לאומי הוא מצורע ויש להוקיע אותו", הוא אומר בלהט. "אני והחברה מוקיעים את כל אלו שהולכים לשירות לאומי, הם יהיו מצורעים. אני מרחם על הצעירים שנופלים בפח הזה. הם ינודו על ידי חבריהם ויתייחסו אליהם בבוז".
"השירות מנסה להגביר את הקשר ואת ההזדהות של האזרח עם המדינה", הוא מסביר. "ישראל מגדירה עצמה כמדינה יהודית וציונית, ואתה מבקש מהצעיר הערבי להזדהות עם המבנה הקיים. מטרתה של התוכנית היא למעשה למחוק את הזהות הלאומית של האזרח הערבי".
מזכ"ל חד"ש, איימן עודה, המכהן גם כיושב ראש "הוועדה להתנגדות לשירות הלאומי ולכל סוגי הגיוס", הוא אחד המומחים בחברה הערבית בנושא. הוא מתקשה לקבל את המושג "שירות אזרחי" ומצביע על הקשר הבלתי ניתן להפרדה לדבריו בינו לבין הממסד הביטחוני.
"חוק הצבא מ-1949 כלל גם שירות אזרחי, שנקרא אז שירות לאומי, והוא יושם ב-1953 אצל הבנות הדתיות שלא משרתות בצבא", מסביר עודה. "לפי הנתונים של מינהלת השירות האזרחי, צעיר המעוניין להצטרף לתוכנית ייאלץ להירשם בלשכות הגיוס של צה"ל, ובתום השירות יקבל חלק מההטבות לפי חוק חיילים משוחררים. לכן כל ניסיון לגלגל עיניים אינו משנה את המצב".
מלבד הגוון הביטחוני שדבק בשירות מתנגד עודה להתניית מתן חובות בתמורה לקבלת זכויות. "לאזרח קיימות כל זכויותיו, ואין להגביל אותן למעט במקרים של עבירה על החוק. האזרחים הערבים אינם עוברים על החוק באי התגייסותם".
עודה מגייס לעזרתו גם את ההשתמטות בחברה היהודית. "בשבוע האחרון פורסמו נתונים שלפיהם 28 אחוז מהיהודים אינם משרתים בצבא. ובכל זאת, זכויותיהם אינן נשללות. מנגד, הצעירים הדרוזים משרתים בצבא, אך מקבלים את הזכויות של הערבים. המתקפה המשטרתית הברוטלית על פקיעין היא רק דוגמה קטנה ליחס הגזעני והמפלה נגד כל הערבים, ללא קשר לדת או לשירות הצבאי".
בשונה מחבר הכנסת זחאלקה, עודה מגלה סלחנות מסוימת כלפי הצעירים המתנדבים. "אני לא חושב שתפקידי לחלק תעודות של מי פטריוט ומי לא", הוא מסביר. "חלק מהם רוצים להתנדב באמת ובתמים, אבל חלק גדול לא יודעים על הממדים הביטחוניים והאנטי-אזרחיים שמאחורי התוכנית".
מעברו השני של המתרס ניצבות העמותות שבאמצעותן מתנדבים הצעירים הערבים. הפרויקטור ד"ר ראובן גל, אלוף-משנה (במיל') ופסיכולוג בהכשרתו, נבחר בדצמבר האחרון להקים את מינהלת השירות האזרחי, לאור ניסיונו המקצועי הרב בתחום.
על אף הקונצנזוס הרחב בציבור הערבי, ד"ר גל לא מרגיש שהוא מנהל מערכה אבודה, ומציג נתונים המצביעים על נכונות גוברת והולכת של הצעירים הערבים להתנדב לקהילותיהם. "אני מסתכל על מספר הצעירים שהתנדבו השנה בהשוואה לזה בשנה שעברה, בצל הקמפיין שמנהלת המנהיגות הערבית ומסע ההפחדה שלה, ואני מבחין בעלייה", הוא אומר. "באוקטובר השנה מספר המתנדבים גדל פי שניים ועומד על 600 צעירים, בהשוואה ל-280 בשנה שעברה. יש מגמה ברורה מאוד: הצעירים הערבים מבינים את התועלת שבעניין - גם לעצמם וגם לקהילתם - ולא מתייחסים יותר מדי לאיומים ולהפחדות".
ד"ר גל גם מגנה בחריפות את כינויי הגנאי שמודבקים למתנדבים. "זה מעשה חמור. אם זה יגיע למעשים פליליים או להסתה, צריך לטפל בזה כמו שמטפלים במעשים פליליים", הוא אומר. "לקרוא לצעירים ערבים שמשרתים את הקהילה שלהם 'מצורעים' זו ירייה ברגל. המלחמה שלהם אבודה כי בסופו של דבר הם פוגעים בעצמם".
כמי שמונה להקים את מינהלת השירות האזרחי, מכיר ד"ר גל את הלכי הרוח בציבור הערבי נגד הרעיון שהוא מנסה לשווק, ואת טענותיהם של מתנגדיו הוא מגדיר כדמגוגיה והטעיה. "בשורה התחתונה", טוען גל, "הם מתנגדים לכל דבר שעלול מבחינתם לחזק אצל הצעירים הערבים את הקשר וההשתלבות במדינת ישראל. מבחינתם זה אסון, ונכון שבמסמך שניסחתי מטרת העל של השירות היא חיזוק הקשר בין האזרח, קהילתו, החברה והמדינה שלו. הקשר בין האזרח לקהילה הוא אחת הבעיות של החברה הערבית. הטענה שהשירות האזרחי יוציא את הצעירים הערבים מקהילתם ויציב אותם בשדרות, למשל, היא דיס-אינפורמציה. אנחנו מאפשרים למתנדבים לשרת בקהילותיהם".
ד"ר גל גם דוחה את ההאשמה כי המינהלת שבראשותו קשורה בטבורה למשרד הביטחון. "לטענה כאילו מדובר בתחבולה ערמומית לגייס את הערבים לצבא ושהכל קשור לביטחון, אין רגליים", הוא אומר. "למינהלת השירות האזרחי אין שום קשר למשרד הביטחון". גם את הטענות בדבר ההתניה בין זכויות לחובות הודף גל: "גם זו דמגוגיה. המענקים שניתנים לבוגרי השירות אינם קשורים לזכויות, ואני הראשון שאעלה על בריקדות בנושא צמצום הפערים בין יהודים לערבים. יש כאן הכרה של המדינה במי שתורם".
נא להמתין לטעינת התגובות
