קנטטה לפלטה
רויטל ויטלזון יעקבס בטוחה שהיצור המרדני והערמומי הזה עושה לה דווקא: היא מתקלקלת כשהאורחים באים, מחרבת את השוקולד, ומסרבת לשאת את הפשטידה. ולא מדובר בפיליפינית. בלדה לפלטה
כל זה רק כדי להגיע לפלטה עם סיום הארוחה ולמצוא את עצמי מגישה "פונדט- קרטושקע -בניחוח -חציל -שרוף".
לקוראיי החילוניים יש להבהיר. פלטה זה לא גדר התיל שהוריהם של מתבגרים מחוצ'קנים משכנו את חייהם עבורה, כדי שלאוצר שלהם יהיו טוחנות ישרות. פלטה היא מלבן אימים לוהט ושחור, שאמור לחמם לנו את האוכל במהלך השבת. למעשה, פלטה זה עולם שלם של דילמות.
השאלה הראשונה היא מתי מומלץ לשים את האוכל על הפלטה: ובכן, הלחוצים ששמים את האוכל עוד לפני התפילה. כך, בארוחה מוגשת תבנית העוף ובתוכה תבנית פנימית של תבשיל שרוף. לפעמים קורים ניסים רפואיים, ואי שם במרכז תפוחי האדמה נותרו מספר חתיכות הראויות למאכל כלב. בביתן של המארחות הלחוצות ישמע תדיר המשפט: "האמת, הכי טעים זה השרוף".
זה אולי טעים, אבל בהחלט משביז כאשר עם צאת השבת, עומדים מאות בני ישראל להשרות / לגרד בצמר סירים / לשפשף עם השיער שמגדל הבן מהמכינה ב"קשת" / להמיס את האצבעות בממיס שומנים /להתיך – את כל השומנים, רק כדי לחזור על התהליך גם בשבת הבאה.
מצד שני, יש את שכמותי – שחושבת שמספיק לשים את הדברים על הפלטה שעה לפני הארוחה. האורחים מגיעים, ועננה על פניי – האוכל עדיין לא חם. מגישים מנה ראשונה. מנסים לתת גם זמירה קטנה, עוברים על כל הנושאים האפשריים, מקווים לטוב ומגישים. בביתן של מארחות שכמותי ישמע באופן קבוע המשפט: "תאכלו מהלמטה! הלמטה כבר חם". או: "אה, בעצם זה לא צלי, זה קוראים לזה קלובס. וזה אמור להיות קר".
שאלה שנייה היא איך לעזאזל מעמיסים על המלבן הלוהט מערך תזונה שיכול לספק גדוד בינוני. שהרי בחוג לאדריכלות, יש קורס מיוחד לאדריכלי הפלטות. הם מהנדסים מגדל מהמם, מציבים פרמידה של מכסי סירים הפוכים – ולסיום בראש המגדל – החלה.
אחרי שעתיים, כשאתה כבר בסלון מרוצה מעצמך, ואשתך מבקשת שתבדוק אם הקינואה התחממה - תהיה בטוח שהקינואה זה הסיר ששמת הכי למטה והכי באמצע.
הכושלים מנסים לארגן את הכל ביחד ואז נתקעים עם התבנית העגולה של הפשטידה. הם שמים אותה בקצה, ולא לומדים אף פעם שזאת הסיבה שרק משולש אחד של אכיל, ואילו השאר עדיין במצב הקפאה.
מה שבכלל מחזק את התחושה שלי שפלטה אסורה בשבת, מטעם דין בונה.

חידה: מה מכל התבשילים לא יתפוצץ על הפלטה?
גם לשלמה ארצי יש מגבת
בכלל בכל מה שנוגע לפלטה אני חסרת ביטחון לחלוטין. ראשית יש את הסוגיה הידועה, האם מותר לשים על הפלטה ניילון נצמד, או רק נייר כסף. ולא לשכוח: זה לא שאת לא יודעת לעשות טשולענט, אחותי! הפלטה מחוברת לשעון שבת.
כלומר, אם יוצא לך מרק קר של שעועית, זה כי הפלטה פשוט לא עבדה כל הלילה.
ואם חופים הם לפעמים געגועים, אז פלטות הן לפעמים כמו מחבלים. אנחנו כל הזמן מפחדים ממה שהן יכולות לפוצץ. כל שבת מחדש עולה החשש: "לא נראה לי שמותר לשים את הכלי הזה על הפלטה". את אופה עם הקערה הזאת בתנור, שמה במיקרו מבשלת לאיטך על הגז. האם יש אדם בישראל, שאי פעם התפוצצה לו קערה על הפלטה?
או הדילמה המוכרת -איפה הכי בטוח להניח את הפלטה. על הרצפה במרפסת? על הגז במטבח? וכך את מגיעה לבית מפונפן, ובאמצע מטבח עם בר ואי, שעלו 50 אלף שקל האחד. את רואה בלטות,
עליהן קרשים ואי שם במעלה הקונסטרוקציה, ליד התקרה, ניצבת הפלטה. רק שלא תפוצץ את הקרמיקה.
אחרונה חביבה היא המגבת. שמיכת הפוך של המאכלים. בשרשרת המזון של המגבות,מגבת הפלטה מגרדת את המקום האחרון. ברוב המקרים זו מגבת מהבת מצווה שלך. היא מלאה כתמים ושומנים ובאמצע שמך הרקום בורוד יש חור שרוף. משום מה, אף משפחה לא מכבסת את הזוועה הזאת. מנקים איתה את מגש החלות ושמים את שיניהם במגירת הבקטריות הפרטית שלהם.
אז למה באמת אנחנו ממשיכים להאבק בפלטה? הרי אם נשים את התנור עם טיימר, ברגע שהוא מתחיל לצפצף במשך שבע דקות רצופות עד שהוא נכבה, כל הנוכחים – כולל סבתא שפתאום חזרה לה השמיעה, מוכנים למות בסקילה, ובלבד שמישהו ילחץ על הכפתור שישתיק כבר את החור בראש הזה.
לאלוהים פתרונים. ואם לא לו, אני בטוחה שמכון צמת יוכל לארגן איזה משהו.