שליפות עם חיים באר
אלוקים? הוא אחד ואין שני. תורה? היצירה האולטימטיבית. תנ"ך? ספר חלש למדי. תל אביב? עיר ללא הפסקה זו עיר חולנית, עיר צריכה הפסקה. הר הבית? שער השמים ופי התהום. נינט? "זה סוג של בושם?" הסופר חיים באר שולף
למד בתיכון הדתי לאומי "מעלה". שירת ברבנות הצבאית, והיה כתב ב"מחניים". היה מגיה ובעל טור בעיתון "דבר", בהוצאת "עם עובד", ולימים היה עורך וחבר מערכת בהוצאה. חבר מערכת כתב העת היידישאי "דווקא", פרופ' לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון.
כתב ספרים ושירים, ביניהם הספרים: "גם אהבתם גם שנאתם", "נוצות", "עת הזמיר", "חבלים", וספרו החדש – "לפני המקום". זכה בפרסים, ביניהם: פרס ראש הממשלה ליצירה, פרס אקו"ם למפעל חיים ופרס ביאליק. נשוי ואב לשלושה, מתגורר ברמת גן.
אלוהים
הוא אחד ואין שני.
מצוות
סדר יום הכרחי לאדם היהודי שלוקה בדורות האחרונים בניוון כל שהוא.
תורה
היצירה האולטימטיבית.
תנ"ך
ספר חלש למדי, אלמלי היה לנו כל אוצרות התרבות שהתפתחו סביבו, כמו המשנה והתלמוד וכדומה. כלומר רק התנ"ך לבדו הוא ספר ארכאי, ואי אפשר לבודדו מן הקונטקסט של תורה שבעל פה.
התלוש
מי שיצא מעולם אחד ולא הצליח לעולם אחר. מי שחי בשבר הנורא שקרה לעם היהודי בדורות האחרונים בעולם המודרני. בעצם כולנו, בין שומרים מצוות ובין לא, במצב מסוים של תלישות.
חסידות
ניסיון נועז, מדהים ומעורר השתאות לחלץ את היהדות מקיפאון שנכנסה לתוכו, אבל הטרגיות שבחסידות שהיא עצמה הפכה למשהו קפוא.
ברסלב
אני מבדיל בין רבי נחמן ותורתו לבין מה שצמח מסביבו. יצירתו של רבי נחמן היא אחת התופעות המזהירות ביותר בספרות העברית, ורבי נחמן הוא ראש וראשון לספרות היהודית. מה שרואים היום בתור ברסלב הוא סוג מסוים של ניוון. להפוך את רבי נחמן לנסיעות לאומן ולריקוד על מכוניות ברחובות – בעיניי זה לא בהפועל היוצר מיצירתו המופלאה של רבי נחמן.
חב"ד
מהלך מזהיר בניסיון למצוא אינטגרציה בין המתח האמוני של החסידות והשמחה לבין ההלכה והלוגוס. בחב"ד היום, עם כל הביקורת שיש לי על עניין המשיחיות והעיוות הזה, אני עדיין רואה את חצי הכוס המלאה – נמצאים בעמדה הקדמית היהודית בכל רחבי העולם. כפשוטו.
מתנגדים
הגישה הזו קרובה ללבי כי אני חניך האסכולה הזו מבית אימא. היכולת להטיל ספק בכל דבר ולקיים דיון על כל שאלה והיכולת להבין שלא בשמים היא – זו הגישה שלהם ואני מוצא בה את עצמי.
נטורי קרתא
האפשרות השנייה של הקיום היהודי, בניגוד לרב קוק והרב ריינס. זו אפשרות שאנו שׂשׂים לשנוא אותה ולכעוס עליה, אבל אי אפשר להתעלם ממנה כי זו אפשרות רלוונטית שצריך לקיים על אודותיה דיון בעולם היהודי. אל לנו להחרים אותה רק כי אנשיה עושים הפגנות וצועקים "שבס". זו קהילה כלבבי כי הם מוכנים לשלם מחיר על השקפתם, הם מאוד ישרים וקוהרנטיים, והם מאוד כואבים את המצב של הקיום היהודי. אם לא היה מהפך במשפחתי – יש להניח שהיום הייתי ראש ישיבה בנטורי קרתא.
עברית
עברתי את שם משפחתי מרכלבסקי לבאר. זה התחיל כי טכנית רציתי לפרסם דברים בלי לקבל אישור של הצנזור הצבאי. באר זה ר"ת של שמות הוריי – ברכה ואברהם רכלבסקי. מה גם שזה ענה על התשובה הכנענית שלי להיות חלק מהארץ ומהנוף, ובכך השלתי מעליי את מעטה הגלות.
ירושלים
עיר הולדתי, ושבה משפחתי חיה, לסירוגין, למעלה ממאתיים שנים. כל הווייתי האישית סביב ירושלים. אם שואלים אותי מה אני, אני עונה שאני יהודי ירושלמי.
תל אביב
העיר העברית הראשונה והניסיון לפנטזיה הציונית לנורמליזציה. רואים בה את ההישגים לנורמליזציה, כמו הוצאות הספרים והתאטרון וכל הפעילות התרבותית שבה, אך גם רואים את כל החולאים בה בצורה בולטת. לדעתי עיר ללא הפסקה זו עיר חולנית. עיר צריכה להיות עם הפסקה, כי מאחורי כל בליין יש אנשים שסובלים.
בני עקיבא
אני הייתי בצופים הדתיים, הילדים שלי בבני עקיבא. היום יש בבני עקיבא תופעה של חרד"ליות.
חרד"ליות
לא אוהב. לוקח את הדברים הפחות טוב משני הצדדים – הדתי לאומי והחרדי.
השד העדתי
יש להבדיל בין 2 קיפוחים:
האחד טבעי ונורמלי שנמצא בכל חברה מהגרת הקיפוח הכלכלי. איש לא רוצה לתת למהגר חלקים ונכסים. החדשים צריכים להילחם בשיניהם כדי ל"לכבוש את השלטון". כל זה חולף עם הזמן.
השני אינו טבעי
היום הקיפוח מתחיל להיעלם ולא כי האשכנזים "מרשים" אלא כי המזרחיים כבשו להם מקום.
הרב עובדיה יוסף
יש בו צדדים שונים, ואחד מהם הוא הדרשן העממי הנסחף על גלי הקהל שלו ועל גלי היצרים שלו. הרב עובדיה בתור דרשן לא מעניין אותי. כשכל ההתבטאויות שלו יישכחו ויחלפו מן העולם, מה שיישאר זה הרב עובדיה בתור פוסק. ובעניין אי אפשר שלא להעריץ את מקומו המרכזי בהלכה ובעולם היהדות בכלל ובעולם יהדות המזרח בפרט. הפסיקה שלו מוצאת חן בעיניי כי הוא מחובר אל החיים.
הרבנות הראשית לישראל
גוף שהתנוון ושאיבד את המשימות שייעד לה הרב קוק. הם לא מבינים את עניין הגיור והבעיות שבו, והם נכנסו לדקדוקי ההלכות בלי להתמודד עם התופעות. הדוגמה הבולטת כעת היא נושא השמיטה.
הר הבית
שער השמים ופי התהום. בידינו לקבוע מה יהיה שם.
ציונות דתית
ההחמצה הגדולה ביותר בדורות האחרונים. בִמקום שיהיו גשר בין החברה היהודית החופשית לבין אוצרות הרוח והתרבות של העם היהודי, הם פספסו. הציונות הדתית נכנסה למאבק על שלמות הארץ, ואשר על כן החמיצה את שליחותה ההיסטורית הדרמטית.
פוסט ציונות
אין לך דבר שאין לו "פוסט". גם לפוסט ציונות יהיה פוסט.
גוש אמונים
פועל יוצא של מה שאמרתי קודם. הם בבחינת כנענים מניחי תפילין. כלומר יש להם התשוקה הכנענית להיות שייכים לארץ, והם העמידו את קדושת הארץ במקום מרכזי הרב יותר ממה שהיה לה עד אז, והמחיר שהם משלמים על כך הוא כבד מאוד.
שלום עכשיו
אחת התנועות החשובות ביותר. בשעתו דחפה את החברה ישראלית למקומות שלא הייתה בהם. השינוי התודעתי שראינו באריק שרון ושרואים באולמרט ובציפי לבני, הרבה משינוי זה בזכות שלום עכשיו, וזהו שינוי חיובי. התנועה לא האריכה ימים כשם שגוש אמונים לא האריכה ימים.
חוק השבות
חוק ציוני אבל באיזה שהוא מקום גזעני. יש לו הצדקה כי למען היהודי קמה מדינת ישראל, ולא למען אנשים אחרים.
מלחמת לבנון השנייה
אסון גדול. בדיעבד, מעבר לקרבנות הנוראיים שעל זה אין סליחה ומחילה, אולי קרה לנו נס. אולי המלחמה הזאת טִלטלה טַלטלת גָבֶר את הצבא והמדינה.
שחיתות
הדבר שהרס, שהורס ושיהרוס אותנו.
שכר מורה; שביתת המורים
צריך להעלות את שכר המורים. אשר לשביתה – זו שביתה קטסטרופה כי גם ככה בקושי התלמידים לומדים בשל כל החגים והאירועים.
ערוץ 2
"כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה". כלומר אותו דבר כמו כל שאר הערוצים. אגב, ערוצים זה מלשון עריצות.
נינט
לא יודע מה זה. זה סוג של בושם? חכה רגע, אבדוק שנייה באינטרנט. אה, אני רואה שכתוב עליה משהו על כוכב נולד. תרשום שהשליפה שלי היא "עבודה זרה". למה? כי כל הסגידה והאייקוניות הזו מוזרה. היא לא צריכה לעשות כלום, אלא היא רק צריכה להיות נינט. היא לא כמו אריק איינשטיין שצריכה לשיר, אלא רק להיות היא.
סושי
רק פעם אחת אכלתי סושי. לא טעם לחכי. מעדיף שמן זית בגבינה וזיתים וזעתר.
א"ב יהושע
חבר קרוב שלי ואני אוהב אותו. אני אסיר תודה לו על יושרו ועל ידידותו. את הספר האחרון שלי, לפני המקום, כתבתי לא מעט בגללו.
ברנר; עגנון
ברנר הוא הסופר היהודי החשוב ביותר במאה העשרים ועגנון הוא הסופר היהודי הטוב ביותר במאה העשרים.
ספרות נשים
יש סופרות שכותבות מצוין, וממילא הן מסרטטות תמונה נשית, אבל קשה לי עם המונח הזה "ספרות נשים". אני מכיר מונח אחד כללי "ספרות טובה".
רב מכר
כמו כל סופר, אני שמח שאנשים רוצים לקרוא אותי ומוכנים לשלם על כך במקום לקנות סושי או ללכת להופעה של נינט. תנאי הכרחי באפשרות שלי לכתוב את הספר הבא, אבל אני לא רואה בכך ערך בפני עצמו. מפריע לי כשקונים את ספריי כי הרבה קונים אותי.
הארי פוטר
ניסיתי לקרוא את הספר הראשון. לא הצלחתי ולא נהניתי.
שישה סדרי משנה
סיימתי את הש"ס פעם אחת, ואני רוצה להספיק לעבור עליו שוב.
ספרות רזה
הייתה סופרת בשם דבורה בָּארוֹן. הייתה בת של רב ודיין והיא ידעה היטב מקורות ועברית, ומתוך בחירה היא החליטה לכתוב עברית שפחות נשענת על השפה הקלסית. אם זו החלטה אסטרטגית שמתקבלת מתוך ידע – זה יפה מאוד ואפילו נחוץ בתרבות. אבל אם ספרות רזה נכתבת כי זה מה שבעל המלאכה יודע – אין זו ספרות רזה אלא ספרות דלה.
חנוך דאום
את האישיות העיתונאית איני מכיר כל כך. קראתי את ספרו ואני חושב שהוא בחור אמיץ וחכם. יש לו זכות אבות אצלי כי הוא הבן של הרב יחזקאל דאום. בעיניי חנוך הוא תקווה, וטוב שיש אנשים כמותו.
חזרה בשאלה
אנו חיים בשוק חופשי של דעות. נגמר העניין של קהילות סגורות הרמטית שאי אפשר לנטוש אותן. בלי חזרה בשאלה אין חזרה בתשובה. דרך אגב, אני לא אוהב את הביטוי חזרה בשאלה, אלא פשוט יהודי שמחליט לנטוש את תורת אבותיו.
מקובלים
אני מבדיל בין ישיבות מקובלים לבין מה שחושבים שזה קבלה, אך זה רק מסחור.
אינטרנט
כמות ההבל, גם באתרים טובים, רבה מאוד והרסנית מאוד. יש להתייחס אליו כמו אל כלי עבודה שצריך לדעת להשתמש בו.
nrg יהדות
העובדה ש"מעריב" מחליט להקדיש מקום מיוחד לעניינים יהודיים זה מהלך חשוב מאוד. אבל זה לא אומר שכל מה שמופיע באתר הוא טוב. האתר עצמו די מעניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
