הצבא הפרטי של בוש
17 האזרחים שנהרגו בכיכר בבגדד לא נטבחו ע"י הכת היריבה: מאבטחי חברת 'בלאקווטר' הם שירו בהם, וכעת נדרש להסברים מייסד החברה, המקורב לנשיא
בשיירה היו ארבעה ג'יפים גדולים שחלונותיהם אטומים, מאובזרים בציוד קשר, ממוגנים וחמושים. עוד לפני שהספיק אחמד לעצור, נפתחה עליו אש מאנשי האבטחה של חברת בלאקווטר האמריקנית שנסעו בג'יפים. אחמד מת במקום. ד"ר קאדום התחילה לצרוח, ותוך שניות ספורות פילחו כדורים את גופה. הרכב הלבן, תיבת ההילוכים האוטומטית שלו עדיין במצב נסיעה, המשיך להתגלגל לתוך הכיכר, ואז נורה לעברו מטח כבד שהעלה אותו באש ושרף כליל את הגופות של ד"ר קאדום ובנה.
תוך זמן קצר הפכה הכיכר ההומה למטווח של אש חיה. אנשי האבטחה ירו מתוך ארבעת הג'יפים לכל עבר ופגעו בנהגים, בנשים, בילדים, בהולכי רגל, ואפילו באנשים שעמדו לאורך מסלול הסתלקותם מן הכיכר.
תוך פחות מרבע שעה שכבו בכיכר ניסור 17 גופות של אזרחים עיראקים, ביניהם אם ובתה בת ה-11, נהג מונית בן 25, שהיה המפרנס הראשי עבור כל אחיו, סטודנטים ועוד אנשים קשי יום שעברו במקום; כולם אנשים שניסו לנהל אורח חיים רגיל בעיר שהיא אזור מלחמה בארבע השנים וחצי האחרונות. אף אחד מן המתים או הפצועים לא היה חמוש. אף אחד מן המתים או הפצועים לא פתח בירי או איים על אנשי חברת האבטחה.
בבגדד ידעה ועודנה יודעת קורבנות תמימים למכביר, מרביתם נהרגו בפיגועי טרור. כעת גם חברת האבטחה הפרטית "בלאקווטר" ("Blackwater"), האמורה לסייע לדיפלומטים האמריקנים לתפקד בעיראק, מואשמת בהרג מכוון. הפרטים לעיל נגבו מעדויות של אזרחים עיראקים ששרדו את הבוקר ההוא בכיכר ניסור, ב-16 בספטמבר האחרון, ונכללו בדוח חקירה של ממשלת עיראק שהוכן ימים מספר לאחר האירוע.
"רצח האזרחים בדם קר בכיכר ניסור על-ידי בלאקווטר נחשב ככל פעולת טרור נגד אזרחים", קבע הדוח. שר הפנים העיראקי, ג'וואד אל-בולאני, הודיע שהוא מגרש את אנשי 'בלאקווטר' משטח עיראק, וראש ממשלתו, נורי אל-מליכי, הצהיר שהתנהגות אנשי בלאקווטר היא פלילית. שגרירות ארה"ב בעיראק, שאנשי 'בלאקווטר' עובדים עבורה, הבינה את חומרת המצב והכריזה
בוושינגטון לקח לפוליטיקאים ואנשי הממשל עוד מספר ימים לתפוס כי תקרית הירי החמורה בכיכר ניסור יכולה להפוך לפרק ב' של הרעות החולות וההתנהגות הכוחנית בעיראק (פרק א' הוא סיפור השפלות העצירים בכלא אבופגרייב, הרובץ ככתם כבד על צבא ארה"ב). ההרג בכיכר ניסור הוא נקודת מפנה, אירוע שמחדד את התמונה עבור מי שלא הבין בבהירות את מה שמתרחש בעיראק.
זהו היפוך יוצרות. במקום מאות אלפי הלוחמים שארה"ב היתה זקוקה להם כדי להשליט סדר וארגון בעיראק המדממת, מוצבים שם "רק" 160 אלף לוחמים אמיתיים ועוד כמאה אלף עובדי קבלן שונים. רבים מהם עוסקים באבטחה, שמירה, ליווי שיירות, הטסת סחורות והובלה של אישים אמריקנים ברחבי עיראק.

במקום שבו הוצמדו בעת הפלישה ב-2003 עיתונאים ליחידות לוחמות, כדי שיעבירו סיפורי גבורה לאומה האמריקנית, שהיתה אז צמאה לקבל כל פרט על המלחמה, משובצים היום אנשי ביטחון של משרד החוץ האמריקני, המלווים את אנשי האבטחה של 'בלאקווטר' לכל משימה, כאילו זקוקים אלה לבייביסיטר צמוד.
זהו היפוך יוצרות משום שאזרחי עיראק נטבחים לא רק על ידי הטרור ברחובות, אותו הטרור שלשם מיגורו יצאה ארה"ב לעיראק מלכתחילה. אזרחי עיראק נורים בידי אנשי חברת אבטחה שאמורה היתה לפעול עבור אינטרסים אמריקניים בעיראק.
הסיפור של כיכר ניסור קיבל הבלטה גדולה בארה"ב בשל מספרם הרב של ההרוגים ועקב תגובתה הקשה של ממשלת עיראק. אך כעת, משנפתחו חקירות בעניין הן בארה"ב והן בעיראק, נחשפים עוד מקרים שבהם ירו אנשי חברות האבטחה בעוברי אורח תמימים. רק ביום שלישי השבוע, בתקרית נוספת, ירו שני מאבטחים אמריקנים בשתי נשים נוצריות שנסעו בצומת מרכזי בבגדד בנסיבות שטרם הובררו.
הסיפור של בלאקווטר היה מועד לפורענות. ארה"ב הפריטה את הלוחמה בעיראק, כך טוענים בוושינגטון, והיא מאפשרת לשלוחיה לנהוג כמו חיות בג'ונגל, הרחק מתשומת הלב הציבורית. "בלאקווטר", חברה פרטית, לא נדרשה עד היום להגיש דיווחים לפנטגון או למחלקת המדינה על מצבת כוח האדם שלה בעיראק, או על מספר תקריות הירי שבהן היו אנשיה מעורבים. בוושינגטון יש מי שמכנה את אנשי בלאקווטר "צבא שכירי החרב" - אלה שנלחמים בעיראק, אך לא מטעמים אידיאולוגיים של שירות קרבי בצבא ארה"ב, למען המולדת.
"צבא שכירי החרב" נלחם בעיראק עבור מאות דולרים ירוקים לאיש מדי יום. אגב, רוב העובדים בחברת בלאקווטר הם יוצאי צבא. את החברה הקים לפני עשר שנים אריק פרינס, בן 37, בוגר ה"נייבי-סילז", (seal - כלב ים, וגם ראשי התיבות של Sea, Air, Land - ים , אוויר, יבשה), יחידת העילית של הצי האמריקני, המקבילה לקומנדו הימי של צה"ל, אשר לוחמיה עוברים הכשרה ארוכה ללוחמה בטרור ומבצעים מיוחדים בבסיס הצי באנאפוליס.
פרינס , בן למשפחה נוצרית שמרנית מאזור מישיגן, היה מחובר מילדות למפלגה הרפובליקנית, והקשרים הטובים עם ממשל בוש האב ובוש הבן סייעו לעסקים.
אביו של פרינס, אדגר, היה אחד התורמים הגדולים למפלגה באזור מישיגן, ואחותו הגדולה בטסי דה-ווס שירתה כיושבת ראש המפלגה במדינת מישיגן. בעלה של דה-ווס היה מועמד המפלגה למשרת מושל המדינה, ופרינס עצמו עבד כמתמחה בבית הלבן, תחת הנשיא ג'ורג' בוש האב.
פרינס, בן למשפחה עשירה, יכול היה בקלות להשתלב בעסק המשפחתי, חברה ענקית לחלפי רכב ששוויה 1.3 מיליארד דולר, אך הוא העדיף להתגייס לצבא ארה"ב. כקצין ב"נייבי סילס", השתתף פרינס במבצעים בבוסניה, במזרח התיכון ובהאיטי. עם מותו הפתאומי של אביו ב-1995, עזב פרינס את הצבא, קיבל את חלקו ממכירת החברה ורכש שטח אדמת ביצות בגודל 25 אלף דונם במדינת צפון-קרוליינה.
בשטח זה הקים פרינס חוות אימונים ענקית לאנשי ביטחון, וגייס לחברה רבים מחבריו מן השירות הצבאי, שישמשו כמדריכים. בשנת 2005 הצטרף לחברה קופר בלאק, לשעבר ראש המחלקה נגד טרור ב-CIA ומי שהוביל עבור הבית הלבן את המלחמה בטרור הגלובלי במהלך הקדנציה הראשונה של הנשיא בוש.

פרינס שמר תמיד על פרופיל נמוך. עד לאחרונה היה בלתי אפשרי למצוא תמונות שלו בארכיונים של העיתונים, ולמעט ריאיון אחד אחרי אירועי 11 בספטמבר ברשת הטלוויזיה פוקס ניוז, היה קצין הנייבי-סילס תמיד בצללים. עד שנת 2001 עסקה בלאקווטר בעיקר בהכשרות של אנשי ביטחון בחוות האימונים הגדולה.
אך אחרי 11 בספטמבר, כאשר יצאה ארה"ב למלחמה בטרור הגלובלי, התחיל פרינס לפתח נישה עסקית חדשה. מחלקת המדינה האמריקנית נזקקה לקבלני משנה שיאבטחו את עבודת הדיפלומטים באזורים כמו אפגניסטן ועיראק, ובלאקווטר - שהעסיקה הרבה קצינים לשעבר מן הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב - התאימה למשימה בדיוק.
בשנת 2003 חתמה בלאקווטר על הסכם עבודה לאבטחתו האישית של ראש המינהל האזרחי בעיראק אחרי הכיבוש, פול ברמר, תמורת 21 מיליון דולר. מאז שנת 2004 קיבלה בלאקווטר יותר מ-320 מיליון דולר מתוך תקציב מחלקת המדינה לשירותי ביטחון. היא נכנסה לתוך עיראק עם רכבים ממוגנים, הליקופטרים אזרחיים ורבבות אנשי אבטחה מצוידים ומאובזרים.
העולם נחשף לשמה של החברה במרס 2004, אחרי שארבעה מעובדיה נפלו למארב של חמושים בפלוג'ה. הארבעה, כולם אמריקנים, נגררו מתוך רכבם, הותקפו על ידי המון והועלו באש. גופותיהם של שניים נתלו מגשר, והאירוע המחריד כולו נקלט במצלמה ושודר ברחבי העולם. עד היום, שלוש שנים וחצי אחרי האירוע, לא הצליחו בני המשפחות לקבל מידע מבלאקווטר או מהצבא האמריקני על הנסיבות שהובילו לרצח הנורא. אחרי התכתבויות אינסופיות מול עורכי הדין של החברה הם הגישו תביעת פיצויים לבית משפט.
בעיראק היו רוצים לראות את המאבטחים האמריקנים נותנים את הדין על אירועי הירי בכיכר ניסור, אך הדברים אינם כה פשוטים. על עבודתם של קבלני משנה אמריקנים בעיראק הוחל "צו 17", שהוציא הממשל האמריקני בשנת 2004, המעניק חסינות למאבטחים פרטיים כאילו היו לוחמי צבא ארה"ב.
לפני מספר ימים דרשה ממשלת עיראק כי חברת בלאקווטר תפצה כל אחת ממשפחות ההרוגים בכיכר ניסור בשמונה מיליון דולרים, עבור כל אזרח שנהרג. נציג ממשלת עיראק הסביר כי מדובר בפיצויים זהים לאלה שנקבעו עבור המשפחות של קורבנות אסון לוקרבי - מטוס חברת פן-אם שפוצץ מעל שמי סקוטלנד ב-1988.
מאז אירועי הירי בכיכר ניסור הצטבר בוושינגטון זעם רב על פרינס. כל המידע על קשריו העבותים עם המפלגה הרפובליקנית התפרסמו, ויושב ראש ועדת הביקורת של בית הנבחרים, הדמוקרט היהודי מקליפורניה הנרי ווקסמן, זימן אותו לדיון דחוף בקונגרס. ווקסמן רודף אחרי פרינס כבר שנים, מאז שהוא מטפל בארבע המשפחות של נרצחי "גשר בלאקווטר" בפלוג'ה.
עד השבוע שעבר לא הצליח לגרור את פרינס לדיון בפני מחוקקים בקונגרס, אך לפני מספר ימים התייצב סופסוף פרינס למתן עדות, והגן על עובדי החברה. "הם עובדים מסורים ומקצועיים שמסכנים את חייהם כדי להגן על אמריקנים שנמצאים שם", הוא אמר.
הדיון לא התמקד באירוע הירי בכיכר ניסור, לאור בקשת משרד החוץ לתת הזדמנות לאנשיו להשלים את החקירה, וכך זכה פרינס לייצג את עצמו בלי שנאלץ להתמודד עם השאלות הקשות. בינתיים יצאו חוקרי FBI לחקירה בכיכר ניסור, כדי לברר מה בדיוק קרה שם ומדוע פתחו המאבטחים באש על המוני אזרחים. בדרך כלל יוצאים אנשי ה-FBI לעיראק כשהם מלווים במאבטחים של בלאקווטר. הפעם, הבהיר דובר הסוכנות הממשלתית, יאבטחו אותם מאבטחים של הממשל, כדי למנוע ולו שמץ של ניגוד עניינים.