כבשת. הרש
חוק זכויות היוצרים החדש מבטיח שלאמנים לא תישאר אף זכות על היצירות שלהם
(שמואל ב,'י"א)
המשל הערמומי על כבשת הרש מלווה את חיי. הפזמון הראשון שכתבתי בגיל 18 היה "אוריה החתי," וכמו בכל הפזמונים שכתבתי באותה תקופה, מו"ל מסוים החתים אותי על נייר שבו אני אתן לו כל התמלוגים משירי ותמורת זה הוא ייתן לי את "התהילה," מילה שעד היום איני חש אותה. מימי נערותי התנ"כיים ובכל חיי העסקיים תמיד היה איזה מלך או מפיק שבגד בבת שבע שלי, שהיא השירים והסיפורים שאני כותב למחייתי. אין כבש רש יותר מ"הכבש ה־"16 של יוני ושלי. מפיק מסוים הסביר לי יפה שהתקליט הזה לא יימכר משום שלילדים יהיה קשה לשיר את לחניו של יוני רכטר. מכרתי את האחוזים שלי למפיק, ולא היה שום נביא שידפוק לי איזה משל מתוחכם שיציל אותי.
בסיפור הזוגיות העגום בין היוצרים בישראל לממלכה אנחנו נאלצים לצפות כיצד בת שבע שלנו (השירים והמוזיקה שאנו יוצרים) נאנסת על ידי הממסד, שלא די לו בעושרו - הוא רוצה גם את הכבשים הקטנות של העניים.
• • •
בעוד כעשרה ימים ועדת הכלכלה של הכנסת הולכת לחוקק חוק זכויות יוצרים חדש. כמו הרבה חוקים שחוקקו ועוד יחוקקו ברוב מוחלט ובפיהוק של מחוקקים, גם החוק הזה ייטיב עם שועי הארץ ויפגע באלה שאין להם.
החוק החדש יחליף את חוק זכויות היוצרים הקיים משנת ,1911 והוא לא יהיה חוק ששומר על זכויות היוצרים אלא חוק להגנה מפני זכויות היוצרים. החוק הזדוני הזה מציג אותנו, היוצרים, כמי שהדרישות שלהם מנוגדות לטובת הכלל, ועדיף שיהיו מיוצגות, באירוניה קפיטליסטית, על ידי תאגידי השידור, המפעילים הסלולריים, המו"לים הגדולים וכן הלאה.
אמנים רבים מידידי חיים מהיד לפה, קשה להם לסגור שבוע, ואת הכבשה הקטנה היחידה שיש להם רוצים לצרף לעדרים הענקיים של מוזס, שוקן ובעלי המניות של רשת וקשת, וכלב רועים גרמני ישמור על העדר המשגשג הזה, כך שלעולם לא נוכל לקבל בחזרה או לפחות לבקר את הכבש הנגזל שלנו, שלא לדבר על פגישת לילה עם בת שבע עצמה.
• • •
מעולם לא היה אצלנו כבוד ליוצרים. חיי רבים מאיתנו דלים. איכשהו, אנחנו מחזיקים מעמד עם הלוואות צנועות ומקדמות רזות, ובכל זאת יצא לנו שם של נצלנים. בדיון כלשהו מול אקו"ם על זכות היוצר, כששוב עלתה השאלה למה לשנות את החוק ששומר בקושי על הדגים הרזים, אלה שבקושי שוחים את חייהם במים רדודים, לטובת חוק חדש שדואג ללווייתנים, פלט נציג משרד המשפטים: "כי היוצרים סחטנים."
כנהוג בארצנו, אנחנו משבחים את המשוררים והמוזיקאים שלנו רק על הקבר הטרי, ולפעמים גם קוראים איזה רחוב ללא מוצא על שמם ביפו, על גבול בת ים.
היוצרים, ברוח החוק שהולך ליפול עלינו, הם לא רק אנחנו - כותבי השי־רים והמוזיקאים - החוק הזה יפגע קשות בזכויות היוצרים בכל ענפי היצירה האמנותיים, מצילום ועד ארכיטקטורה, מתרגום ועד מחזאות ומחול.
ידידי יענקל'ה רוטבליט, יושב ראש דירקטריון אקו"ם, אמר לי השבוע: "כל הליך חקיקה מזמין סאטירה. החדר הקטן שסביב שולחן הוועדה העמוס כל טוב מתמלא כיסאות, כדי להושיב בהם את בעלי העניין ומייצגיו שבאו לנמק הסתייגויות. צפוף ועליז. פעמים רבות לוחש הדובר הנכבד ליושב הראש ולפרוטוקול שאיש לא יקרא לעולם. חברי כנסת יוצאים ובאים, חבר מחליף חבר, המסדרונות רוחשים לוביסטים ומושכי שרוול. וככה, למשל, בסעיף מוזר שפוטר בעלי אולמות שמחה מאחריות על הפרות בחצרותיהם, בדיון שנטה לכיוון האחר, הגיחו לפתע מאי שם כמה ח"כים עם יד עייפה מושטת להצבעה והפכו את הקערה על פיה. הון ושלטון? מה אני יודע? אבל מר שוקן יושב, חתום פנים בידיים משולבות. לך תדע, אולי פרופ' ברוורמן יודע על זה משהו."...?
לחוק הזה אסור לעבור בגלל הסעיפים המאוד מטרידים האלה: סעיף 35 האכזרי, הקובע כי זכויות היוצרים ביצירה שנוצרה בהזמנה הן בידי המזמין. מי שכותב את עצמו באמת ובתמים, יודע שהשיר או המנגינה הם במידה מסוימת כמו הילדים שלך. לפי החוק הזה, אתה פשוט מוסר את הילד האהוב שלך לערוץ 2 או ל־,ynet ומעתה הילד הזה הוא לא שלך. אפילו גבר גרוש יכול לראות את ילדיו בסוף השבוע, אבל השיר שלך הוא כבר לא שלך, המזמין יכול להתעלל בילד שלך כראות עיניו ואיש לא ידאג לו יותר, תשכח מהילד הזה שלך. אם כתבת שיר אהבה לנערתך או שיר קינה לחברך שמת, תשמע אותו מתנגן לצד נקניק של "זוגלובק" או נקניקייה חטובה בביקיני מטעם חברת אורנג.'
סעיף :58 הפיצוי הסטטוטורי. אנשים מופרי זכויות כמוני התנחמו עד כה בחוק הישן - אם הוכחת כי זכותך הופרה קיבלת מיד פיצוי של 10,000 שקל. סכום לא גדול, אבל מרתיע. בנוסח החדש של חוק זכויות היוצרים לוקחים מאיתנו גם את הזכות הזאת. אם החוק האכזר יאושר - רצפת הפיצויים שיקבל אמן שזכויותיו הופרו תהיה אפס, התקרה תהיה מיליון שקל. סכום הפיצוי ייקבע אחרי דיון ממושך על ידי שופט, יהיה תלוי ב"הוכחת מידת הנזק" ועל היוצר להוכיח שההפרה היתה ב"זדון," מילה גמישה שאפשר לדבר עליה שנתיים.
סעיף 51 יפטור בקלילות בעלים של אולם שמחה מאחריות: "המרשה לאחר שימוש במקום ציבור לשם ביצוע פומבי של יצירות לא יהיה אחראי לזכויות היוצרים." כל מה שנותר ליוצר שנטלו את זכויותיו הוא לעמוד על מדרגות אולם השמחה ולשיר את השיר הידוע "מה הם עשו לשיר שלי."? הרישיון "המרשה לאחר שימוש במקום ציבורי" לא חל רק על אולמות שמחה אלא גם על עיריות, מגרשים, מוסדות, או בקיצור - כל מקום עם ארבעה קירות וגנב שירים אחד.
סעיפים 48 ו־49 הם בעיני הסעיפים המשפילים ביותר. הסעיפים האלה נוגעים לזכות המוסרית, שהיא זכות הכותב שלא ישתמשו ביצירתו למשהו. ככותב, שנלחם עד כה כל כך הרבה פעמים במותגים ובעסקים שלקחו חלקים משיריו כנגד סולם הערכים
בנוסח החדש של חוק זכויות היוצרים נכתב "לא ייעשו דברים אם יש בהם לפגוע בכבוד או בשמו של היוצר," והוסיף משרד המשפטים "פגיעה בלתי סבירה בכבודו או בשמו של היוצר." שוב - זה לא אנחנו שמחליטים מה משפיל אותנו או למי מותר למכור את היצירות שלנו. באותיות הקטנות כתוב שהיוצר יהיה רשאי לוותר על הזכויות המוסריות ביצירתו. ניצחון קטן לרוטבליט ולאקו"ם. הנהלת אקו"ם ביקשה שהסעיף יכלול רישיון "בכתב" מהיוצר. משרד המשפטים, שכתב כל כך הרבה סעיפים נגדנו, מחק את ה"בכתב" הזה. לשיטתו, מספיק שמישהו יגיד שוויתרת לו, ולך תחפש את "הג'ינג'י עם המפתחות," כלשון אפרים קישון, שדיבר איתך בטלפון על ענייני מוסר ושירה בציבור.
רוב סעיפי החוק הדרקוני הזה אינם תואמים את הכותרת המהוגנת "הגנת זכויות יוצרים." בהחלט ראויה לו יותר הכותרת "הגנה נגד זכויות היוצרים." החוק החדש יאפשר פגיעות נקודתיות ביוצרים וביצירותיהם, ידלל את ההגנות המינימליות של האמן, והכל בשם האיזון הלא קדוש בין זכויות היוצרים לבין טובת הציבור - שאותו מייצגים כביכול התאגידים. לא רק שגזלו מאיתנו את הכבשה היחידה שאהבנו, עכשיו מנסים לצייר אותנו כחבורת יוצרים תאבי בצע השואפים לרווחים מופרזים, לעומת התאגידים, שרק טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם.
במצב שכזה, אין לנו מה לעשות מלבד לצייר את כבשת הרש בגדול על כל הקירות הממלכתיים, ולקוות שהאמנים, שלא כדרכם, ייצאו להפגנות מחאה ויציפו את הלוביסטים בכנסת באי־מיילים בשם נתן הנביא, אוריה החתי, בת שבע האנוסה וכל שוחרי הצדק הדפוקים אחרים.
הפגנת האמנים נגד החוק החדש תתקיים ביום שישי, 5 באוקטובר, ברחבת הסינמטק בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
