ותן שיחזרו שוב לביתם
בלי פוליטיקה זולה ובלי מלים מיותרות ביקש שלמה ארצי מהקהל לזכור את החטופים. בלי להסס פרסם הרמטכ"ל את הסתייגותו משחרור אסירים. שטח צבאי
"שמעתי את שלמה באולפן והבנתי שיש פה פוטנציאל אדיר", נזכר המשורר אבי קורן. "'אתה עשית לי בום. אתה ענק', אמרתי לו. הוא היה נראה אובד עצות. הוא בכלל אמר לי שהוא מתכוון ללמוד משפטים אחרי שישתחרר מהצבא. שמואל אמר שיש לו עבורו מנגינה ואני הצעתי לכתוב את המילים לשיר. מילות השיר 'אנחנו לא צריכים' הללו התרוצצו לי הרבה זמן בראש".
עברה תקופה קצרה ושלמה ארצי סיים את שירותו הצבאי. החייל המשוחרר שכבר מגיל 16 הופיע בפני חיילים בסיני עם ריקי גל, הוציא את אלבומו הראשון עם השיר.
שנת 2000. 30 שנה אחרי, התקשר ארצי לאבי קורן והודיע לו שהוא מעבד את שירו מחדש. "השיר קיבל חיים חדשים. הוא הקליט אותו שוב. זה היה שלמה ארצי אחר. כבר לא איזה כוכב מתחיל. הוא עמד מאחורי השיר וזה היה מאוד משמעותי. אני רק נתתי לו מתנת שחרור מצה"ל והוא החזיר לי בריבית דריבית. האמן לי, אם הייתי עד היום כותב רק את השיר הזה, זה היה מספיק לי".
37 שנים אחרי. שנת 2007. יום שלישי השבוע. השעה 20:30. תחת שמיים עמוסים בכוכבים התרכזו להם 4,500 אנשים על שפת האגם בירוחם כדי לצפות בזמר שלמה ארצי. לא התכוונתי לרגע לכתוב על האנרגיות המדהימות שאחזו בקהל הרב, או על הברק בעיניים של אלה שראו את הגיטריסט בן המקום אבי סינגולדה כורע ברך ופורט על המיתרים במהירות מטורפת, כדי להעניק כבוד לאמא שלו. התכוונתי על לכתוב על הקשר הביטחוני. הקשר לצה"ל.
במהלך ההופעה, שארכה למעלה משעתיים וחצי, הופיעו לפתע על מסך הענק תמונותיהם של שלושת החיילים החטופים גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. מבלי להוסיף מילה שר שלמה ארצי את השיר "אנחנו לא
37 שנים אחרי שנכתב השיר לראשונה, דיקלם הקהל את השיר עם דגש על הפזמון, שבאותו מעמד קיבל משמעות אחרת: "את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים".
כוכב ברמתו של ארצי, שמצליח להביא קהל מעריצים ענק מכל קצוות הארץ לאגם ירוחם ולהגשים את חזונו של דוד בן-גוריון, לא צריך פוליטיקה זולה. הוא הקרין את תמונות השבויים ושר מהלב.
באמצעות השיר הזה, מכל שיריו, בחר ארצי להוציא את כולם מהאדישות. עם השיר הזה הוא בחר להבקיע את לבבות הקהל ולהזכיר להם: חבר'ה אנחנו פה, אבל יש לנו שלושה חיילים שנמצאים בשבי ואסור לשכוח.
זה היה עוד גל של התעוררות אחרי הסערה שעורר בתחילת השבוע החולף הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, לאחר שהתבקש על-ידי הדרג המדיני לשמש כחותמת גומי להחלטתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ולחתום על שחרור אסירים ביטחוניים לרצועת עזה בעוד גלעד שליט מוחזק בשבי החמאס.
רב-אלוף אשכנזי, קצין שעשוי מחומר אחר, החליט להצמיד מכתב הסתייגות ובו ציין כי זהו "צעד לא ערכי". איך תשחרר ישראל אסירים פלשתינים לעזה בזמן שגלעד מוחזק בשבי בעזה? מה שלא פורסם היא שדעתו בעניין הועברה עוד בטרם נפגש אולמרט עם אבו-מאזן, והמכתב היה רק צעד סמלי.
למרות שקיבל את הגיבוי הפומבי משר הביטחון, אהוד ברק, באיחור של 24 שעות (שר ביטחון שבעצמו התנגד לשחרור אסירים כרמטכ"ל בתקופת הסכמי אוסלו); למרות שלשכת ראש הממשלה, שהובכה מפרסום המכתב, הוציאה הודעה לקונית, לפיה מותר לרמטכ"ל לחשוב אחרת; למרות הכל - טוב שבחר הרמטכ"ל בדרך זו ועל-ידי כך העביר את המסר לא רק לכלל חיילי צה"ל, אלא להורי החיילים.
אסור לנו להיות אדישים. כל אחד ואחד מאתנו צריך לזכור שבזמן שאנו יושבים בבית, יש שלושה חיילים חטופים שמוחזקים בשבי. הטור הזה נכתב למען אלה שכמעט שכחו, ובמיוחד על מנת שהאדישות לא תהרוג אותם. למי ששכח, חלפה כבר למעלה משנה והם עדיין לא איתנו.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
