חבר, אתה חופר?
הרשת גועשת אחרי שאפרים שמיר לכלך על שלמה ארצי בפייסבוק, אבל האיש מהכוורת לא נסוג מהאמירות הקשות. להפך
העדכון גרר עשרות תגובות. למשל: "יפה ככה לדבר על יצירה של מישהו??? מה נסגר אתכם עם ישראל".
אבל שמיר לא עצר, גם לא לסימני פיסוק: "אם זו יצירה לא טובה טקסטים שמייצגים מלאות עצמית יומרה ויוהרה מוזיקה מייגעת וחסרת דמיון ולא מעניינת וזמר שאין בו אנושיות בכלל ורק פוזה של ספרינגסטין של הערבים - אז כן".
חברה של שמיר הצטרפה לדיון: "תגיד תודה. אלו היו יכולות להיות שעתיים עם מושיק עפיה".
ואפרים השיב: "רופא שיניים לא מוסכניק".
לא פלא שליאורה הרימה טלפון כדי לברר מה מעיק על יוצא כוורת.

אפרים, מה יש לך נגד האיש ההוא?
"יש לי טעם משלי ועד שהייתי שעתיים על כיסאו של רופא השיניים לא יצא לי באמת להקשיב
לא בדיוק. אתה מודע לכך שכאשר אתה מפרסם דבר כזה זה מריח מפרובוקציה.
"ממש לא חשבתי על זה. דיברתי על הסבל שהיה לי. שסבלתי יותר מהשירים מאשר מהטיפול. לא אהבתי. סבלתי. למה אני צריך ואמור להתנצל על כך?".

ממה בדיוק סבלת, מהטקסטים, מהמלודיות?
"לא יודע ובעיקר לא רוצה להיכנס למקומות האלה".
יש שיגידו שהקנאה מדברת מגרונך.
"ממש לא. אין לי בעיה עם ההצלחה שלו. הבעיה היחידה שיש לי זה עם השירים שלו. לא מעבר לכך. זה מה שחוויתי בזמן שהקשבתי. חלק מהדברים כמובן גם נכתבו בהומור".
אומרים ישנה (דרך) ארץ?
"לא. הייתי פשוט חסר אונים אצל רופא השיניים".
אז למה לא הרמת יד ימין, כמקובל, וביקשת להחליף דיסק?
"לא. רק שלמה ארצי עוזר לרופא שיניים להתרכז".
תשקול להביא לו קלטת שלך בפעם הבאה?
"השתגעת? ממש לא. אני צריך עונש, לשמוע את עצמי שעתיים? גם זה יותר מדי".
רבע שעה אחרי הטלפון מצלצל. "ליאורה, אני מרואיין זהב", נידב שמיר. "אני שם את ראשי מתחת לגיליוטינת הזהב שלך בהתנדבות".
זה משמח אותי.
"רציתי לסכם את כל השיחה בינינו במשפט אחד".
אני דרוכה.
"הגיע הזמן שמישהו יגיד לשלמה ארצי, 'חבר, אתה חופר'. מספיק עם זה".
אז אולי אתה תכתוב לו טקסטים?
"חס וחלילה. אני בקושי כותב לעצמי. אני צריך לטפל בעצמי".
והיחצנים של ארצי ביקשו למסור ש"אנחנו מאחלים לאפרים שמיר בריאות והמשך קריירה מפוארת".