ויתר על התיק, נשאר עם החינוך
פרופ' אוריאל רייכמן, שאולמרט טרפד את חלומו לכהן כשר החינוך, יושב בלשכתו במרכז הבינתחומי וכועס. על רה"מ שלא התפטר, על המשתמטים וגם על שוחט
רייכמן מסרב להסתפק בהישגיו המרשימים בתחום האקדמיה. פניו לממשלה. "ביצירה 'פאוסט' של גתה יש קטע שבו פאוסט מוכר את נשמתו לשטן, ואז הוא אומר לרגע 'מה יפית, הישאר איתה מעט'", הוא מסביר. "מבחינתי זה אומר שברגע שאדם מרוצה והשיג את מטרותיו, הוא מאבד את הייחודיות שלו. מבחינה אינטלקטואלית, ולמעשה מכל בחינה, אדם חייב תמיד לשאוף ליותר".
החלום של פרופסור רייכמן הוא להיות שר החינוך של מדינת ישראל. רייכמן מתחמק אמנם, בדרכו הפרופסורית, מלהודות שהוא חושק בתפקיד. אך גם אינו מכחיש. כבר שנים רבות שהוא מגלה עניין רב ומעורבות בפוליטיקה: הוא אחד ממייסדיה הבולטים של מפלגת "שינוי", וכאשר זו צללה לתהומות הנשייה הפוליטיים, הוא נענה לקריאתו של אריאל שרון והצטרף לקדימה. שרון ייעד אותו לתפקיד שר החינוך. כהצהרת מחוייבות אף שיבץ אותו במקום ה-11 ברשימת קדימה לכנסת, לפני פוליטיקאים כמו רוני בר-און ודליה איציק.
במערכת הבחירות, במרס 2006, גם מחליפו של שרון, אהוד אולמרט, הצהיר בראיונות לתקשורת כי בכוונתו לקיים את הבטחתו של מייסד קדימה. אבל ההבטחה הופרה. אולמרט הותיר את רייכמן מחוץ לשולחן מקבלי ההחלטות. חלומו של הפרופסור להפוך לשר החינוך חמק ממנו. יולי תמיר זכתה בתפקיד, ואולמרט זכה ביריב חזק וממורמר.
קשה היה לצפות מרייכמן לספוג את העלבון. ואכן, שלושה ימים לאחר שנבחר לכנסת, הוא החליט שלהיות "סתם חבר כנסת", זה עניין שקטן על מידותיו. הוא התפטר מהכנסת, ושב למשרדו במרכז בהרצליה. "בשבילי, לשבת בממשלה זו הייתה שליחות. כל מה שאני מטיף לו, הייתי מוכן לעשות בעצמי".
"לפעמים מגיעים לגיל מסוים שבו האגו פחות חשוב ואדם שואל את עצמו מה הוא עוד יכול לעשות בשנים הפוריות האחרונות שנשארו לו למען החברה בה הוא חי. מה שמעניין
רייכמן טוען שערכים כמו אמינות, יושר ומוסר בפוליטיקה, אינם נכס פרטי שבו יכולים נבחרי הציבור לעשות ככל העולה על רוחם. הערכים, לדבריו, הם נכס ציבורי. בשנים האחרונות, כך עולה מדבריו, הוא אינו חש אכזבה מהפוליטיקה בישראל ומאיכות הפוליטיקאים. "לפני ראש השנה הייתי בפגישה אצל אולמרט ואמרתי לראש הממשלה בארבע עיניים: 'אני במקומך הייתי מתפטר אחרי דוח וינוגרד. הייתי מבקש מספר חודשים נוספים כדי לנסות ותקן את מה שניתן, ואז הייתי מעביר את המקל למישהו אחר בקדימה", הוא מסביר. אבל אולמרט, כידוע, בחר אחרת.
ככל שהדוח על "המלחמה ההיא" הולך ונשכח והדוח המסכם הולך ומתרחק – אולמרט הולך ומתחזק. התקשורת והציבור כבר לא דרוכים לקראת פרסום הדוח המסכם. גם הפופולאריות של אולמרט, בעקבות הפעולה בסוריה, נמצאת לפי הסקרים במגמת עלייה. אבל את הפרופסור מהרצליה זה לא מרגש. הוא משוכנע שלדוח הסופי תהיה השפעה עמוקה על המערכת הפוליטית והציבורית.
"השירות הלאומי החשוב ביותר שאולמרט יכול היה לעשות זה להתפטר מתפקידו", פוסק רייכמן. "דוח וינוגרד צרוב חזק בתודעה, וגם אם מנסים להשכיח אותו, הוא לא יימחק. אני חושב שאי אפשר להתעלם מהדוח הזה כי יש בו כתב אישום מאוד קשה כנגד הדרג המדיני וכנגד דרך הטיפול בנושא המלחמה בלבנון. אסור לשכוח שזו ועדה שמונתה על ידי ראש הממשלה עצמו, תוך שהוא מפנה גב למערכת השיפוטית ובית המשפט העליון. ברגע שאולמרט מינה את הוועדה, הוא היה חייב לקבל את הדין שלה".
התנסחויותיו של רייכמן מוקפדות, כיאה לאקדמיה. אבל גם מתוך דבריו המנוסחים בזהירות, מהדהדת ביקורת חריפה על המערכת הפוליטית וקברניטיה. "אנחנו נמצאים בתקופה קשה שבה הציפיות שלנו מהשלטון הולכות ומתמעטות. זו תקופה שבה כל אחד צריך לדאוג לעצמו, אנשי היום לא צריכים לחכות לשלטון, אלא הם חייבים לעשות מעשה בעצמם", הוא אומר.
למרות הביקורת והכעס, רייכמן נשאר חבר במועצת קדימה. לאחר הפריימריס לראשות מפלגת העבודה, פרסם מבקר המדינה את רשימות התורמים לאהוד ברק. שמו של רייכמן הופיע שם. כאשר הוא נשאל לפשר התרומה, הוא מחייך במבוכה. "האמת היא שאשתי תרמה מחשבון בנק משותף לשנינו ואני מברך אותה על זה", הוא מסביר. "לאחר המלחמה הייתה לשנינו תחושה משותפת שמדינת ישראל צריכה שר ביטחון רציני. אהוד הוא אחד האנשים הטובים ביותר לכהן בתפקיד הזה".
למרות הביקורת והכעס, רייכמן נשאר חבר במועצת קדימה. לאחר הפריימריס לראשות מפלגת העבודה, פרסם מבקר המדינה את רשימות התורמים לאהוד ברק. שמו של רייכמן הופיע שם. כאשר הוא נשאל לפשר התרומה, הוא מחייך במבוכה. "האמת היא שאשתי תרמה מחשבון בנק משותף לשנינו ואני מברך אותה על זה", הוא מסביר. "לאחר המלחמה הייתה לשנינו תחושה משותפת שמדינת ישראל צריכה שר ביטחון רציני. אהוד הוא אחד האנשים הטובים ביותר לכהן בתפקיד הזה".
ולמרות זאת, כאשר נשאל רייכמן אם יש לו ספק למי הוא מצביע אם שני המועמדים לראשות הממשלה הם בנימין נתניהו וברק, הוא מפתיע. "האמת היא שדווקא כן יש לי ספק למי משניהם אני מצביע", הוא אומר. "את ברק אני מכיר שנים, היינו ביחד בקורס קצינים ואנחנו שומרים על קשר במשך שנים. יש לי הערכה רבה ליכולות שלו, אבל אני מכיר גם את הצדדים השליליים שלו. גם ביבי הוא אדם מורכב, אבל אי אפשר לשכוח כמה דברים שהוא עמד בהם ביושר, ובהם: תמיכתו בנושא הבחירה הישירה גם כשכל הליכוד היה נגד שינוי החוק. כלפי שניהם אני רוחש הערכה".
עתידה של קדימה עדיין לוט בערפל. בסקרים האחרונים היא מתכווצת לכעשרה מנדטים. רייכמן מתעקש שקדימה עוד לא אמרה את המילה האחרונה, ושהיא לא תגמור כמו שינוי. "מוקדם להספיק את קדימה", הוא מפטיר. "כל חיי הייתי בעד מפלגות מרכז ותמכתי בהן. התזות של השמאל והימין בארץ הוכחו כלא-נכונות". לשאלה מי ינהיג את קדימה אחרי אולמרט הוא מסרב להתייחס. "בקדימה יהיו בחירות וייבחר מנהיג המפלגה, ואז היא תצא לדרך חדשה. יש בקדימה מספר אנשים ראויים לתפקיד ראש הממשלה".
גם ציפי לבני? ישראל של 2007 בשלה לראש ממשלה אישה?
יש נשיאת בית משפט עליון, יושבת ראש כנסת ובעבר גם הייתה ראש ממשלה אישה. אני לא חושב שהג'נדר צריך להוות שיקול בנושא הזה".
לפני 17 שנה פרש פרופ' רייכמן מתפקידו כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. הוא הקים את בית הספר למשפטים "רמות משפט", שלמעשה היה המוסד האקדמי הראשון שלא נשען על כספים ציבוריים. ואולם, לאחר ארבע שנים של מאבקים מול המועצה להשכלה גבוהה, הוא נטש את הפרויקט הזה והשקיע בפרויקט אחר: הקמת המרכז הבינתחומי.
המרכז הפסטורלי הוקם על חורבות בסיס נ"מ של חיל האוויר במרכז הרצליה. היום, אחרי 13 שנה, במרכז לומדים 4,200 סטודנטים. רייכמן מתגאה ביצירה שלו. "מה שאנחנו עושים כאן זאת ציונות לשמה. זה מודל שמהווה שילוב בין המסורת האקדמית לצד תפיסת עולם ציונית", הוא מסביר בלהט. בכלל, במהלך כל הראיון חשוב לרייכמן להדגיש כי המוסד הוא ציוני ופטריוטי. לא משנה בכלל, שמדובר במוסד אקדמי ולא במכללה צבאית.
רייכמן, בעל עבר כקצין בצנחנים ובן למשפחה שכולה, אפילו מספר שבכוונתו להוביל בתקופה הקרובה מאבק כנגד ההשתמטות מצה"ל. "מי שמשתמט או סרבן, הייתי מעדיף שלא יבוא ללמוד אצלנו", הוא פוסק. "לא מקובל עליי שיש מישהו שמוכן לשלוח אחרים כדי לעשות את העבודה במקומו. אנחנו חיים בתקופה שבה יש חשש גדול ליכולת הקיום שלנו במדינה, ולא רחוק היום שהערבים ישטפו את תל-אביב". אין בהכרזה הזאת רמיזה לכך שמי שלא שירת בצבא לא יתקבל ללימודים, אך בבינתחומי מעניקים הטבות שונות לאלה שכן שירתו, כגון קצינים קרביים משוחררים.
הסרבנים מוציאים אותך מהכלים.
"באופן אישי יש לי הערכה נמוכה מאוד כלפי מי שלא שירת בצבא. לא ייתכן שלאדם אחד יהיה דם סמוק יותר מלאדם אחר".
לצד הצלחת המוסד, עולה גם ביקורת שהמרכז הבינתחומי הוא אליטיסטי. בעיקר בגלל שכר הלימוד הגבוה – כ-28 אלף שקל בשנה. הטענות כלפי רייכמן הן שהוא שיפתה בשכה גבוה מרצים בכירים מהאוניברסיטאות ללמד אצלו. "זה עניין של סטיגמה שהודבקה אלינו", אומר רייכמן.
עובדה היא שההבדלים בין הבינתחומי לאוניברסיטאות ולמכללות הציבוריות רק מתעצמים משנה לשנה.
"עבדתי 30 שנה באוניברסיטת תל-אביב, ומאות פעמים שמעתי את המשפט 'אוניברסיטה הייתה יכולה להיות מקום נפלא אם רק לא היו בו סטודנטים'. תפיסת העולם שלי אחרת לגמרי והיא אומרת שכשמגיע סטודנט צעיר, צריכים לתת לו את הכול כדי לרכוש השכלה ולעצב אותו כאדם בוגר".
לרייכמן יש בטן מלאה על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, שלטענתו עשתה את הכול על מנת לפגוע במוסד שהקים. "הייתי בטוח שהממסד, קרי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), יעזרו לי לקדם את המקום שבכל זאת תורם לקידום האקדמיה, ולא מבקש תמיכה של כספים ציבוריים", מספר האיש שהיה מועמד להיות שר חינוך, ומוסיף: "להפתעתי, מה שקרה זה בדיוק ההפך. כל המערכות השלטוניות שנתקלתי בהן ניסו להתנגד למוסד הזה. במל"ג ניסו למנוע את הכרת התואר, מינהל מקרקעי ישראל סירב להחכיר את הקרקע, לקח לי חודשים של דיונים ארוכים עד שמס הכנסה השתכנע שאנחנו מוסד ללא כוונת רווח".
זה נשמע כמו רדיפה.
"לראשי האוניברסיטאות אין משהו אישי נגדי, אבל בהחלט יש להם משהו נגד המרכז הבינתחומי. לצערי, אנחנו נמצאים היום במצב שמתקיים קרטל של האוניברסיטאות במערכת ההשכלה הגבוהה. במקום שהקרטל הזה יטופל וייפסק, הוא רק התחזק בזכות הרכב המועצה להשכלה גבוהה שמינתה שרת החינוך בחודש מרס האחרון. אני צופה שהקרטל הזה ימשיך להתחזק גם בזכות מסקנות ועדת שוחט."
עד לפני מספר חודשים נחשב רייכמן לידיד קרוב של שרת החינוך. כשחנך את המרכז הבינתחומי תמיר קיבלה הצעה ללמד במכללה ובסופו של דבר הפכה למרצה אורחת במספר חוגים. עם כניסתה של תמיר לתפקיד שרת החינוך התהדקו היחסים עוד יותר, אבל הפיצוץ הגיע סביב נושא הקמת בית הספר החדש לרפואה בגליל העליון.
"הכוונה היתה להקים גוף שיעסוק במחקר ביו-רפואי, כימיה, מים ופיתוח תרופות כשלצדו ייפתח בית ספר לרפואה נוסף," מספר רייכמן בעיניים בורקות על המיזם שנתמך על ידי שמעון פרס. "זה היה אמור להיות פרויקט שישנה סדרי עולם בפריפריה הסובלת הזו. הצגנו את התוכנית לראש הממשלה והוא מאוד אהב את הרעיון והחליט למנות ועדה בראשות רענן דינור. אספנו התחייבויות לתרומות בגובה 215 מיליון דולר לטובת הפרויקט, אנשים כמו שלדון אדלסון, איתן ורטהיימר ועוד נרתמו לטובת העניין."
למה הפרויקט נתקע?
"בשלב מסוים הבטיחה לי גם יולי תמיר לתמוך בתוכנית, אבל כשהעניין הגיע לדיון במל"ג, התקבלה החלטה שצריכים להקים בית ספר לרפואה בגליל, אבל רק אוניברסיטאות המחקר יכולות להיות אמונות עליו. זה מקרה אופייני כיצד הקרטל מצליח לקבל החלטה בניגוד לאינטרסים הלאומיים. הרי ברור לכולם שאוניברסיטת בר-אילן לא תקים תשתית מחקרית חדשה בגליל בזמן שהתשתית שלה כבר נמצאת במרכז הארץ. לכל היותר בר-אילן יקימו מבנה בגליל ויטיסו לשם מרצים שיגורו במרכז."
נדמה שרייכמן כועס על כל מהלך שמתרחש בימים אלו במערכת ההשכלה הגבוהה. כך יש לו ביקורת גדולה על ההמלצות שהגיש אברהם (בייגה) שוחט שעמד בראש הוועדה לבחינת רפורמה במערכת. עיקר הכעס יוצא על ההמלצה לפיה מכללות לא יוכלו להתמודד מול האוניברסיטאות על תקציבי המחקר. "זאת תפיסת עולם שנוגדת את הקידמה המדעית, כי לצורך התפתחות האקדמיה חייבים לעשות תחרות גדולה יותר. חייבים להכניס גורמים נוספים לשוק המחקר וליצור תחרות."
יש לך עוד השגות לגבי דוח שוחט?
"כמעט בכל נושא שהדוח הזה טיפל. המסקנות של הדוח יפגעו בצורה קשה בכל המכללות. הרי אין סיבה שבעולם שלא לאפשר לנו להעניק דוקטורטים לסטודנטים. יושבים אצלנו אנשים שכבר הדריכו לדוקטורט באוניברסיטאות, אבל שוחט קובע שרק האוניברסיטאות יהיו מורשות לכך. כבר היום יש לנו חוות דעת משפטית שאנחנו יכולים להיקרא אוניברסיטה. באוניברסיטה העברית, בן-גוריון, תל-אביב ובר-אילן יש מחלקות עלובות לעומת מה שקיים במוסד הזה."
באופן מפתיע, הכעס של רייכמן חוצה אפילו קווים אידיאולוגיים. במאבק המתנהל בין שרת החינוך והמל"ג לבין הנהלת "המרכז האוניברסיטאי אריאל" בכל הנוגע לאישור המוסד כאוניברסיטה, מצדד הפרופסור, שהיה מזוהה עם תנועות השמאל הליברלי, דווקא עם עמיתיו מהימין. "מעולם לא נקבעו בישראל קריטריונים להענקת תואר אוניברסיטאי. זאת חוצפה לבוא ולהגיד שאי אפשר להקים אוניברסיטה נוספת בישראל - זאת תפיסה בולשביקית שעבר זמנה".
הביקורת של רייכמן על הנעשה במערכת החינוך לא מסתכמת רק במערכת ההשכלה הגבוהה אלא מתפשטת גם לחינוך הפורמלי. "יש המון דברים שצריכים לעשות במערכת החינוך," הוא אומר תוך שהוא מחכך ידיו ומפשיל שרוולים כאילו הוא בעצמו יוצא עכשיו לעבודה. "כששרון ביקש ממני לקחת אחריות על מערכת החינוך, הסכמתי כמעט מיד כי אני מאמין שמדובר בנושא הקריטי ביותר בחיים של כולנו. כיום, 50 אחוז מילדי ישראל מקבלים חינוך של עולם שלישי. אם זה לא ישתנה נאבד את יכולת הקיום שלנו, מכיוון שבלי יתרון איכותי אנחנו לא נוכל להתקיים."
יולי תמיר עושה עכשיו רפורמה.
"מה שיולי תמיר עושה אז היא עושה, אבל זה לא מספיק."
היא מנסה ליישם בישראל את המודל של מערכת החינוך הסינגפורית.
"צריכים לדעת את האמת: סינגפור מאוד לא מרוצה ממערכת החינוך שלה. הסינגפורים באמת הצליחו לטפח משמעת במערכת החינוך שלהם, אבל מה שחסר להם זה יצירתיות. שר החינוך הסינגפורי הקודם התייעץ עם עשרות גורמים בעולם כיצד להכניס תוכן של חשיבה יצירתית לאותה מערכת שיולי כל כך התלהבה ממנה. הוא נחת כדי ללמוד מהי יצירתיות כאן אצלנו - במרכז הבינתחומי."
כמשפטן בכיר, רייכמן אינו מסוגל להישאר אדיש לקרב המהלומות המתוקשר שמתנהל בין שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן לבין נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. בוויכוח בין השניים, רייכמן משתדל שלא לקחת צד. עם זאת, הוא מבהיר כי יש אינטרס קיומי ממש, בשמירה על מעמדו של בית המשפט העליון.
"בסיפור של פרידמן וביניש יש מחלוקות, אינטרסים ויצרים. היו כמה התבטאויות מוגזמות של פרידמן שאני ממש לא אהבתי. התחושה והגישה שלי היא שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה כלפי התרומה של בית המשפט העליון לחברה הישראלית. במשך שנים יצרו כאן מערכת ערכית שמשרתת את כולנו. להשקפתי, אין לנו מגן אחר מפני הפוליטיקאים מלבד בית המשפט העליון," הוא אומר.
עם זאת, רייכמן אינו סבור שהרפורמות של פרידמן פסולות. אך יש לו לא מעט ביקורת על ההתנהלות "הלא-זהירה ולא מכובדת" של שר המשפטים. "פרידמן היה חייב לגשת בצורה זהירה לנושא, להתנהג בצורה מכובדת יותר ולהיזהר בכבודה של נשיאת בית המשפט העליון. יש נושאים שונים שהוא בהחלט צודק בהם, אבל אני לא מסכים עם הסגנון שלו. הוא צריך לרכך את הגישה שלו."
רייכמן טוען כי את הנזק שנעשה למערכת המשפט בעקבות מינויו של פרידמן, אין להטיל על פרידמן עצמו. הוא מאשים את אולמרט. "אני מכיר את דני פרידמן הרבה שנים. לכן, את הבעיה יצר מי שהחליט למנות אותו לתפקיד. הרי המינוי נובע מאינטרסים של מי שעומד מאחוריו."
למה לדעתך בחרו בפרידמן?
"תשאלו את אולמרט."
נא להמתין לטעינת התגובות
