מדברים שלום
צביקה פוגל מאמין שוועידת השלום בנובמבר נכשלה עוד בטרם החלה, בגלל חזון שאינו קשור למציאות
הסכמי הוועידה המתגבשים בימים אלה מתעלמים באופן מופגן מהמדינה האיסלאמית, המתמסדת בימים אלה ברצועת עזה ומתאי הטרור ביו"ש. המשך ההתעלמות מהבעיה, לא יפתור אותה אלא רק ידחה את האיום המתעצם שיערער כל הסכם. הסכמנו, בעיקר בתוכנו, כי פנינו לשלום ולהקמת מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל. לא הסכמנו, בשל הבנת הסיכון והאיום על הקמת מדינה איסלאמית עוינת.
אם כבר מדברים על איסלאם, איך זה בדיוק מתחבר עם דמוקרטיה? ואם דווקא רוצים לדבר על דמוקרטיה, הספקנו כנראה כבר לשכוח, או שמא אנחנו מעדיפים לא להיזכר בתוצאות הבחירות האחרונות ברשות הפלשתינית. אם זכרוני לא אבד לי – החמאס ניצח ובגדול. ועידת שלום המייצגת רק חלק מהאוכלוסייה הפלשתינית ללא ייצוג (הרוב) החמאס, תעודד את המלחמה הפנים פלשתינית שממנה, כרגיל, הסובלת העיקרית תהיה ישראל. ועידת שלום עם נציגות חמאס העכשווית, או שתפיל את אבו-מאזן או שתכשיר את "שרץ" המדינה האיסלאמית ברצועת עזה. לחמאס, ראוי לציין, אין כיום הנהגה מוסמכת ומוסכמת ודי בעובדה זו כדי להסביר את מורכבותו של הפלונטר בו אנו נמצאים.
ניתן כמובן להתעלם מן העובדות הנ"ל, זו מדיניות די נפוצה בקרב מנהיגינו. המשמעות בהמשך קיום התהליך לקראת הוועידה, מצביעה הלכה למעשה על התגבשותו של הסכם שלום בין אבו-מאזן למדינת תל-אביב, והמשך הפקרת העימות והאיום ל"דו-שיח" בין ישראל הדרומית לאסמאעיל הניה או חאלד משעל או אחמד ג'עברי ושותפיהם.
ההידרדרות כבר על הקיר
תנאי הפתיחה לוועידת השלום, חייבים לכלול הסכמה על פעולה נחרצת של אבו-מאזן והרשות הפלשתינית מחד ושל מדינת ישראל מאידך, לחיסול שלטון הטרור ברצועת עזה ותאי הטרור החמאסים ביהודה ושומרון. מאחר שבוועידה יהיו גם נציגי מדינות ערב, מן הראוי להבהיר אחת ולתמיד כי עוד בטרם יפרוס עלינו השלום את כנפיו, יהיה עליהם לקחת אחריות לשותפות.
הקשר בין רצועת עזה למצרים בעתיד, לדוגמא, הוא חלק בלתי נפרד מההתנתקות שבוצעה לפני שנתיים. גם אם נצטרך, בבוא היום, לשבת ליד שולחן המשא ומתן עם נציגים מוסכמים ומוסמכים של החמאס, מן הראוי שיהיו אלה נציגים המכירים בחוסר יכולתם לערער על זכות קיומנו ואינם סמוכים על שולחננו. השכנת שלום, בהגדרה הבינלאומית המוסכמת, יכולה להיות
תהליך ההידרדרות כתוב על הקיר. אם נכפה הסכם שלום על כל האוכלוסייה הפלשתינית, נחתום במו ידינו על פקודת המבצע לתחילתה של מלחמה כוללת, ביותר מחזית אחת. אם נשכיל לסכל את שלטון הטרור ולחסל את התעצמותו ברצועת עזה, ניצור את התשתית להסכם שלום מתוך בחירה.
מאידך, המשך ויתור על שטחים ללא תמורה המבטיחה את ביטחוננו המוחלט, במקביל לירידה בכושר הספיגה הציבורי שלנו, ינוצלו על-ידי הגורמים העוינים ויביאו בסופו של תהליך את המלחמה גם לתוך מדינת תל-אביב. כניסה לוועידת שלום ללא תנאים מוקדמים, כמוה כ"אדריכל השופך את נשמתו באבן ומגדליו מרחפים באוויר".
נא להמתין לטעינת התגובות
