שנת שמיטה?
מהי בעצם שמיטה, ואיך היא יכולה לגרום לילדינו להיות פרופסורים. משה פייגלין מפרש ומדגים
חבל, חבל מאוד – כי דווקא העניין הזה של השמיטה שיכול היה להיות גשר מאחד, הפך גם הוא לעוד סלע מחלוקת. כי מהי השמיטה בעצם. השמיטה היא אתנחתא כלכלית, שנועדה לשחרר אותנו מהשיעבוד לשגרת הפרנסה הרגילה, ובמשך שנה שלמה לתת לקומות גבוהות יותר באישיות שלנו – לבוא לידי ביטוי.
באקדמיה מבינים היטב את העניין הזה. אם אתה פרופסור – אז מגיע לך שנת שבתון – מן שמיטה אקדמית שכזו. ולמה לאינסטלטור לא מגיע? לכאורה התשובה היא ששנת שבתון לא תהפוך את השרברב או נהג המשאית ליעילים יותר – אבל מי שעוסק בענייני רוח – צריך "למלא מצברים". ובכן - תורת ישראל טוענת שבעם היהודי – גם האינסטלטורים וגם נהגי המשאיות – הם בעצם פרופסורים. שגם אם הם רק ילמדו חומש לשעה שעתיים יחד עם הילדים שלהם – או ינצלו את השמיטה בכדי להפעיל את ה"קומות העליונות" בכל צורה אחרת, אז הרווח הכולל לא ייפול בחשיבותו משמיטת הפרופסורים.
ואפילו אם הם לא ילמדו כלום – עצם שמירת השמיטה – כלומר העברת "הסוויצ'" למצב "קודש" - למצב שמתעלה ממרוץ החיים הנמוך ונותן למימדים גבוהים יותר להיכנס – עצם העניין הזה כבר שווה לנו, וכמו שאנו לא עומדים לפרופסורים עם שעון עצר בסוף השבתון ושואלים אותם - נו איזה המצאה המצאת לנו השנה, כך גם עם כלל עם ישראל, אנו פשוט מבינים שיש לנו כאן עם מיוחד שצריך את המימד הזה בכדי להפיק מעצמו את הפוטנציאל הגלום בו.
כולם מבינים שהאדם צריך לשבות יום אחד בשבוע. אז למה שבת כן ושבתון לא? במקור השמיטה נועדה רק לחקלאים – אבל זהו, שאז כולם היו חקלאים ולאף אחד אין את הכתפיים הרחבות בכדי לחדש ולהרחיב את העניין לכלל הענפים שבכלכלה המודרנית. בשביל זה אגב צריך סנהדרין, אך כשמתעוררת יוזמה כזו – כולם כמובן תוקפים אותה מתוך בורות ופחד.
בכל אופן – יש לשמיטה מימד נוסף שכן נוגע לכולנו. בשנת השמיטה – הושמטו גם החובות הכספיים. כיום זה נשמע מטורף, וגם בעבר זה לא הצליח לעבוד לאורך זמן, אבל הרעיון המקורי של התורה הוא שבאמת בשנת השמיטה, בעלי חוב ייוותרו מרצונם וכל ה"אוברדרפטים" יתאפסו.
מטורף ככול שיהיה, קחו בחשבון שגם ריבית אסורה בתכלית האיסור, כך שממילא אינך יכול להיות כך סתם במשיכת יתר, ואם קיבלת הלוואה מהבנק, זה לא בזכות 'היתר עסקא' שאומר שזה "כאילו" לא באמת הלוואה אלא שאתם "כאילו" עושים ביחד עסק, אלא שבאמת
כמובן שכל הדברים הללו צריכים בחינה יסודית ואינני מציע כאן שום הצעה מעשית מידית. אבל מי שקרא עד כאן, כבר מבין ששמיטה זה משהו הרבה יותר רציני מהויכוח על היתר מכירה וכמה עולים לנו ה'דוסים' השנה.
יש בה במצווה הזו, מפתחות חשובים ביותר לבנייה חברתית-כלכלית עתידית, מסוג חדש לגמרי. לא רק קפיטליזם ללא גבולות תרבותיים של עידון וריסון – וכמובן שלא חזרה לשיטת השוד המאורגן המכונה סוציאליזם. כל שאנו צריכים לעשות הוא להעיז ולהתחיל לקטוף מן הפירות הגדלים בגינה שלנו. מי יודע- אולי אם נתחיל היום לחשוב דרך התרבות שלנו – צאצאינו יהיו כולם – "פרופסורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
