שתיקה או השתקה?
ההנהגה הבטחונית התאהבה בשתיקה שגזרה על עצמה בשאלת התקרית שהייתה או לא הייתה עם סוריה וזו זכותה. עמית יולזרי מזכיר לצנזורה הצבאית שתפקידה לאזן בין חופש המידע לבטחון המדינה ולא לכפות את מדיניות ההשתקה גם על אמצעי התקשורת
בכירי המדינה התאהבו במדיניות השתיקה החדשה, ולא רק בפרשת החדירה האווירית המסתורית שהיתה או לא היתה. אתמול דיווחו הפלשתינים כי כוח מסתערבים של צה"ל חדר לדרום הרצועה וחטף בכיר חמאס, לו מיוחסת מעורבות בחטיפת גלעד שליט, ובמשך שעות ארוכות מנעה הצנזורה את פרסום הידיעה. כשלבסוף הותרה היא נותרה ללא תגובה רשמית מטעם הצבא.
במדינת הפטפטת, בה נוהגים שרים וגנרלים לשלוף תגובות מהמותן על פרשות רגישות, מתקבלת מדיניות השתיקה החדשה בהפתעה. אנחנו לא רגילים למדינאים ואנשי צבא שממלאים את פיהם מים, ולפתע מתגלים הדברנים הגדולים שלנו כדיפלומטים בעלי פני פוקר. זו החלטה לגיטימית, ויש אף יאמרו מוצלחת, כל עוד היא מתרכזת בשתיקה ולא בהשתקה.
לעומתם, כלי התקשורת נדרשים לספר לנו את שהם יודעים. זמן קצר לאחר הדיווח הסורי על החדירה האווירית לכאורה לתחומה, הורתה הצנזורה הצבאית לכלי התקשורת להגיש לאישורה כל מידע הקשור לפרשה. מאז, לא זכה הציבור הישראלי לשום מידע על שארע.
בעידן האינטרנט המיידי לא קל, ואולי אף כמעט בלתי אפשרי, לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין שמירה על ביטחון המדינה ולמנוע חשיפת מידע שפרסומו יסב נזק. דוגמה חיה לכך ניתן למצוא במלחמה האחרונה, שהתנהלה בשידור חי, ובה גם כלי התקשורת היו מחויבים להפעיל שיקולי צנזורה משלהם כדי לא לסייע לאויב ולסכן את חיי החיילים.
על פי יו"ר הוועדה לקביעת כללי אתיקה בעת מלחמה, השופטת בדימוס דליה דורנר, העסק דווקא עבד לא רע, והיא אף העניקה לתקשורת את הציון 7.5 על דיווחיה תחת אש. הוועדה מצאה כי מסירת המיקומים המדויקים בהם נחתו קטיושות אושרה על ידי הצנזורה ושכמעט כל מה שדווח בתקשורת אושר, מלבד כמה דיווחים על תנועת כוחות צבא בתוך לבנון.
גם הצנזורית הראשית סיפרה כי בעת מלחמת לבנון השנייה נרשם שיתוף פעולה מלא בין הצבא לתקשורת ודוברת צה"ל אף אמרה שהתקשורת התגלתה כפטריוטית. כנראה שבעת מלחמה לכל הצדדים ברור יותר כיצד
חשוב לזכור שלמרות שמתוקף תפקידו ממונה הצנזור הראשי על ידי שר הביטחון הוא אינו כפוף לו וגם לא לרמטכ"ל. הוא אמנם מתייעץ עם הדרגים השונים אבל לבסוף מקבל את החלטותיו באופן עצמאי. לכן חובה על הצנזורה לזכור כי עליה להישאר נאמנה לתפקידה, לאזן בין חופש הביטוי לביטחון המדינה, ולא לנסות להכיל את מדיניות השתיקה הממשלתית גם על כלי התקשורת. אם תעשה זאת תחטא הצנזורה לתפקידה ותשחק למעשה משחק סכום אפס, שבו נדיר להגיע לשיתוף פעולה משום שהתועלת של כל שחקן באה על חשבון השחקנים האחרים. משחק כזה, שבו הרווח של כל משתתף מאוזן על ידי ההפסד של האחר, לא מתאים לעידן התקשורת הפתוחה ועלול להחזיר את הצנזורה היישר לימי היווסדה על פי תקנות ההגנה לשעת חירום מ-1945.
טור דעה זה הועבר לעיון הצנזורה, לבקשתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
