דמוקרטיה תחת אש
גדי טאוב טוען שהוויכוח בין השר פרידמן לבייניש הינו מאבק בין ריבונות העם לאלה שבזים לה
אבל בין המבקשים למתן את כוחו של בית המשפט, ולחזק את השפעת ההליך הדמוקרטי, יש רבים שרואים לנגד עיניהם ערכים ליברליים. דווקא מי שתומך בעמידה על זכויות אדם צריך להיות מודאג מכך שהליברליזם (שעיקרו זכויות הפרט) הולך ונפרד מן הדמוקרטיה (שעיקרה ריבונות האזרחים.( הניסיון של האליטה החדשה, ובית המשפט בראשה, להנחית השקפת עולם ליברלית רק מלמעלה, במנותק מן ההליך הדמוקרטי, הוא קצר ראייה, והוא פורם את קשר התלות ההדדית בין ליברליזם לדמוקרטיה.
אבי ההשקפה הליברלית, ג'ון לוק, לא בדיוק היה דמוקרט. אבל אפילו לוק, במאה ה,17- הגיע למסקנה שזכויות היחיד יימצאו בסכנה אם לציבור לא תהיה זכות למרוד בשלטון. ממשיכיו הדמוקרטים הוסיפו לזכות "לפטר" את הממשלה בשעת חירום, את הזכות למנות אותה בימי שגרה. וזה ליבה של הדמוקרטיה המודרנית: הריבונות האפקטיבית היא של כלל האזרחים, באמצעות נציגיהם הנבחרים.
אהרן ברק, בניגוד לרבים מחסידיו, לא הרשה לעצמו להתעלם משאלות כאלה, לפחות בכובע החוקר שלו. לכן הוא כתב שלדמוקרטיה שני "אדנים," שהראשון בהם הוא "ריבונות העם" ")שופט בחברה דמוקרטית," עמ' .(91
ניתוק מוסדי מדאיג
למעט בין אנשי המשפט בישראל, זה כמובן לא חידוש גדול. אבל ברק עצמו, וממשיכי דרכו האקטיביסטים, הצניעו לרוב את ה"אדן" הראשון הזה, והדגישו שוב ושוב את ה"אדן" השני. ה"אדן" השני, שבליבו זכויות הפרט, הוא (אם נדייק במושגינו) ליברליזם. אבל הדבר החמור שהתיאוריה המשפטית של ברק הולידה הוא ניתוק מוסדי בין שני ה"אדנים." חסידיו אומרים "דמוקרטיה," ומתכוונים ל"אדן" השני בלבד, לליברליזם. והם הרגילו את עצמם לחשוב שה"אדן" השני יכול להתקיים באופן קבוע מתוך עקיפת הראשון.
הניתוק בין ליברליזם לדמוקרטיה הוא תופעה מדאיגה. הוא מדאיג כאשר מדובר במוסדות בינלאומיים שמפעילים סמכות על ציבוריים שלא יכולים לשלוט בהם (הבנק העולמי, למשל, או בית הדין
בהאג;( והוא מדאיג גם בתוך גבולותיה של מדינה.
בית המשפט שואב את כוחו בסופו של חשבון מאמון הציבור. אם הוא ינסה לבסס את כוחו על זלזול בציבור, תיעלם בסופו של דבר גם הקרקע החוקית שבשמה הוא מגן על זכויות. אם הוא יתייחס לישראלים ה"בלתי-נאורים" ולנבחריהם כאל עדת טוקבקיסטים נמוכי מצח, שדעתם אינה נחשבת, הציבור הזה יתקומם.
האימפריאליזם השיפוטי הוא, לכן, סכנה, הן לדמוקרטיה והן ליציבות בית המשפט (זכרו את יוזמת חוק עוקף בג"ץ.( במשטר דמוקרטי, אליטה מתנשאת שתנסה לכפות את סדר היום שלה, מתוך זלזול בדמוקרטיה, תיתקל בסופו של דבר בתגובת נגד. וזו עלולה להיות גסה ופופוליסטית. זכויות האדם לא יצאו נשכרות אם ינותקו מן ה"אדן" הראשון,
לבלוג של גדי טאוב
נא להמתין לטעינת התגובות
