הפרעת אמונים
בפעם הבאה שתצקצקו בלשון ותאמרו: הפרת אמונים, באמת חמור מאוד, כדאי שתחשבו על שני הסיפורים הבאים, שמשמעותם היא כמה טוב אפשר להוסיף לעולם בהפרת אמונים, ולעזאזל אנשי המקצוע • וגם: הניסיון המר של נתניהו, ומי הצעיר בעל השיער המדובלל שהרס את חדר המלון בקפריסין?
הוא אכן בא ודיבר, ואז התברר לו למרבה הזוועה כי המשרד מסרב להעניק לו את האישור ותובע ממנו מילוי חובות נוספים במשך כמה חודשים. לא עזר לו גם כשמצא מקרה זהה שבו ניתן האישור מיידית. בצר לו פנה אליי, ואני לא התקשיתי, כעיתונאי שאיש אינו שש לסרב לו, לארגן לבחור פגישה עם שר הבריאות שאליה התייצבתי גם אני.
השר היה אז חיים רמון. הוא שמע את טענותיו של הצעיר והזמין ללשכתו את הממונה על העניין במשרדו, גברת מדובללת שיער שחוט של מרירות קשוחה היה משוך על פניה.
היא הרצתה את טענותיה שעה ארוכה, מעיפה לחלל הלשכה פקעות סבוכות של הוראות ביורוקרטיות מפותלות. ראי, גחן חיים רמון על השולחן, מה היית אומרת על אזרח שמבקש לסגור מרפסת, שואל את העירייה מה עליו לעשות כדי לקבל אישור, והעירייה היתה משיבה לו: קודם תסגור, אחר כך נשלח פקח והוא יגיד לך אם זה בסדר או שצריך להרוס פה, להרוס שם. הגברת משכה בכתפיה וחזרה על הטענות הבלתי אפשריות שלה.
העניין נמשך כשלוש שעות, והרושם שלי היה שרמון מרותק ממה שנגלה לעיניו: התעקשות ביורוקרטית תפלה כדי למרר חייו של אזרח. בסוף הוא אמר לה: אני מורה לך לפרסם בכל הקונסוליות שלנו בארצות הברית הוראות מדויקות לגבי החובות שעל אנשים מסוגו של הבחור למלא, וחוץ מזה, תוציאי לו מיד רישיון - אחרת אני מפזר מהמשרד אותך ואת מועצת הפסיכולוגים שבראשה את עומדת.
בכך עבר חיים רמון את העבירה החמורה של מרמה, הפרת אמונים וקבלת שוחד. הוא עשה את הדבר כדי לקבל מעיתונאי טיפול אוהד, פסק בניגוד לחוות דעתם של אנשי המקצוע והוציא עבור הבחור רישיון שלא הגיע לו כלל על פי כללי הביורוקרטיה ירום הודם. הגיע הזמן לתלות אותו.
אמנון ל' היה קצין החימוש בגדוד שלי במלחמת יום כיפור. מושבניק גבוה, חסון וקשוח, שקנה את הערצתנו כשעבד חשוף לאש פעם אחר פעם כדי להחזיר טנקים לכשירות בשדה הקרב. הוא נפצע, נשלח לבית החולים, ברח ממנו ושב לקרב, שוב נפצע וקיבל את עיטור המופת וגם נכות קשה לכל החיים.
לפני שלוש שנים צלצל אליי בקול בוכים וסיפר לי את הסיפור הבא: יש לו משק חלב שנסמך בשנים האחרונות על עבודתו של פועל זר מתאילנד, שאותו לימד אמנון ל' את רזי המקצוע. עכשיו, כשמלאו חמש שנים לשהותו של
אני מודה שהסיפור הזה הרתיח אותי. הרמתי טלפון לחבר, איש ש"ס, שהיו לו קשרים בלשכת שר העבודה והרווחה, וצעקתי עליו: זה שהחברים שלך שמנהלים את המשרד משתמטים משירות צבאי, על זה אולי אלוהים יסלח להם, אבל על זה שהם מתעללים בגיבור מלחמה אני לא אסלח להם. ותאמין לי שכשאני לא סולח למישהו זה לא נגמר טוב. מאוד כדאי שעוד מחר יודיעו לו שמאריכים את אישור השהייה של הפועל שלו ותתביישו לכם.
באחרונה נשמעו טענות נגד בנימין נתניהו לגבי תפקודו כיושב ראש האופוזיציה, ועניינן שהוא לא ניצל את ההזדמנות לרכוב על הסוס של ההאשמות, החשדות והחקירות נגד ראש הממשלה, לא נתן להן הד ראוי בנאומיו בכנסת, ולא הצטרף לכמה אישי ציבור ועיתונאים שכבר הרשיעו את ראש הממשלה.
בעיניי, התנהגותו זו של נתניהו מוסיפה לו כבוד אין הוא בהול להרשיע ואינו ניצב מיוזע והיסטרי על דוכן הנואמים ומקדים את המאוחר. הוא נוהג באיפוק ובאחריות ראויים לכל שבח. לא מן הנמנע שהריסון העצמי הזה של נתניהו מקורו בכך שהוא חווה על בשרו אותה התנהגות נלוזה בדיוק, שכמה ממבקריו היותר היסטריים של ראש הממשלה מבקשים לגרור אותו אליה.
סיפור המעשה, למי שזיכרונו היטשטש, החל לפני שבע שנים, זמן לא רב אחרי שנתניהו הפסיד בבחירות לאהוד ברק, בתחקיר ב"ידיעות אחרונות" שהביא בעקבותיו חקירת משטרה נמרצת. הטענות שהפכו מיד לחשדות פליליים נגד נתניהו ורעייתו היו משני סוגים: האחד, הוא ניצל כספי מדינה לענייניו הפרטיים בכך שקופת האוצר שילמה עבור הובלות מבית לבית שעשה עבור בני הזוג קבלן בשם עמדי; השני, בני הזוג נתניהו גנבו כביכול מאות מתנות שקיבל ראש הממשלה לשעבר בתוקף תפקידו.
אני זוכר ביקור שלי בביתם של בני הזוג נתניהו ברחוב עזה בירושלים. הם נראו לחוצים, נבוכים ודי מפוחדים. השם קפקא הוזכר לא פעם בשיחה הזאת, ולנתניהו היו מחשבות עגומות על הכוח להשחית של העיתונות ושל המשטרה. למחרת הפגישה הזאת היו לו סיבות למחשבות עגומות עוד יותר:
בפוטואופ רועש פשטה משטרת ישראל, מלווה בערימה של צלמי עיתונות, על ביתו של ראש הממשלה לשעבר ועל משרדו, והגברת מירי גולן מהמשטרה, באיפור מלא ובציצת שיער מטופחת וטרייה מהמספרה, פיקחה על המבצע. הביזיון של פשיטת משטרה על המקומות האלה של ראש ממשלה לשעבר באופן מכוון להשפיל היה גדול, אולם את הביזיונות האמיתיים ספגו הוא ורעייתו מאוחר יותר: עיתונאים מזי קצף הטיחו מדי שבוע אמירות בוטות בבני הזוג נתניהו, מלוות בפרטי חקירה מוטים שנמסרו להם בידי המשטרה.
זו היתה עוד דוגמה לקלות שבה מתחולל אצלנו ציד מכשפות. עלעלתי באחרונה בתיקי הארכיון הקשורים לפרשה ההיא וקיבלתי סחרחורת: שפע של כותרות ראשיות בישר מיום ליום כי בידי המשטרה ראיות מוצקות, כי התגלה תיק סודי מרשיע בכספת בלשכת ראש הממשלה וכי במהלך החקירה נחשפו פרשות נוספות ומסמרות שיער. אחת מהן, כמה אירוני, היתה קשורה לדרכי המימון של רכישת דירתו של נתניהו, שלפי הטענה בעיתון "הארץ" הובילו היישר אל איל ההון היהודי אמריקני רון לאודר (לשם הזהירות אוסיף: לא היה ולא נברא, אבל היה כתוב בעיתון).
לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמכל הרעש לא יצמח כתב אישום. גם לא היה צריך להיות צדיק כדי לסלוד מהעיתונאים שליבו את האש בהיסטריה הרגילה של "תלו אותו"!
בני הזוג נתניהו עברו חקירה משפילה ומעליבה ביאח"ה, המשטרה המליצה להגיש כתב אישום, ובסוף היועץ המשפטי סגר את התיק. בעניין המתנות לא היה כלום, ובעניין קבלן ההובלות עמדי לא נבע הסיבוך מכוונות פליליות, אלא מהצמרמורות והפרכוסים המבהילים שבני הזוג נתניהו נוהגים להיתקף בהם בכל פעם שבה הם עומדים בפני האפשרות המחרידה כי נגזר עליהם - הייתכן? - להיפרד לנצח מסכום כסף לא גדול במיוחד.
שוחחתי רבות עם נתניהו באותה תקופה. היו לו הרבה מחשבות על רפורמות מקיפות בתחומים של פתיחה בחקירה ודרך ניהולה. היו לו גם מחשבות מרירות על הקלות שבה איש ציבור הופך למרמס בהקשרים האלה. אני שמח שלא שינה את גישתו מאז ולא מצטרף להיסטריה. אין חכם כבעל ניסיון ואין מאופק כבעל ניסיון מר.
מנהל המלון התעורר כשהטלפון צלצל. דבר כזה עוד לא היה, אמר לו מנהל המשמרת בקול רועד, תלבש חלוק ותבוא מהר לחדר 401.
מנהל המלון רץ למעלית בנעלי בית, ובעודה נוסעת חשב: עוד פעם הישראלים האלה.
הוא פתח את הדלת. בחדר ראה צעיר דק גזרה וגבוה, בעל רעמת שיער עבותה ומתולתלת, עומד בתוך ים של שבבים. הכל היה מרוסק לחתיכות קטנות. באוויר עוד התעופפו נוצות שפעם היו מילוי של כריות. הטלוויזיה היתה מנופצת לרסיסים וכמותה המראה. כל חלקי העץ של הריהוט הפכו לנסורת, והסיד הצבעוני קולף בציפורניים מעל הקירות שעמדו בעירומם המטויח. למה? זעק מנהל המלון. למה? למה אתה עושה את זה?
הצעיר בעל רעמת השיער, שהיה עסוק בגריסה בשיניו של רגל הספה - פריט העץ היחיד שנשאר שלם - וירק מדי פעם שבב על הרצפה, חייך אליו ואמר: אה, אדוני המנהל, אני חייב להודות לך. זאת החופשה הכי מרגיעה ומשחררת שהיתה לי בחיי. אני מאוד מודה לך ולכל הצוות. הגעתי לכאן ממש פקעת עצבים ואני יוצא רגוע ושלו ונכון לקראת קשיי החיים.
המנהל בלע רוק. איזה קשיי חיים? איזה פקעת עצבים? מה יש לאיש צעיר כמוך להתעצבן כל כך?
אה, אמר בעל רעמת השיער העבותה, אני לא כל כך צעיר כמו שאתה חושב. הוא הוציא מגבונים לחים מכיסו והסיר בתנועה מדודה את האיפור מעל פניו. כשסיים שלח יד אל ראשו והוריד ממנו את הפאה הנוכרית המתולתלת. מנהל המלון פער את פיו. הוא זיהה את האיש בקלות עכשיו. זה אתה? שאל.
בן שיחו חייך ולחץ את ידו בחום. כן, זה אני. הוא שילם למנהל המלון ביד רחבה עבור השהות ועבור הנזק לחדר, וירד במדרגות בצעד קפיצי כשהוא מפזם לעצמו מנגינה עליזה ונבלע במכונית שנסעה בשיירה מהבהבת באורות כחולים וצופרת בסירנות לעבר שדה התעופה של ניקוסיה. הוא התרווח בכיסאו וחייך. עכשיו היה מוכן לשוב לחיים המלאים בזליכה, לינדנשטראוס, וינוגרד, דן מרגלית, חוקרי משטרה, ביבי, אסד, נסראללה, ציפי לבני ושאול מופז.
במוסף "הארץ" יש מדור המכונה "ועדת המדרוג". מדריך שבועי לקורא הרב תרבותי, הוא מגדיר את עצמו, ושם, בחלוקה של רע וטוב, גבוה ונמוך, הוא ממדרג את התופעות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות של השבוע. בגיליון השבוע, התופעה הכי נמוכה והכי רעה של הימים האחרונים היתה בעיני העומדים מאחורי המדור הזה כדלקמן: "אנשים שאומרים שמילואים זה כיף בשבילם".
אינני יודע מי האנשים שכתבו, ערכו ואישרו לדפוס את המילים האלה, אבל אני יודע שצריך להיות גם מנוול וגם בהמה גסה כדי להתעלק בדחקה שינקינאית עבשה על אותו מגזר הולך ומתמעט של גברים צעירים (וגם לא כל כך צעירים) המוכנים בנפש חפצה לעזוב את האישה ואת הילדים, את הבית ואת העבודה, כדי לשרת במילואים, ועוד מעזים לומר שזה כיף.
מילואים זה לפעמים מסוכן ועולה ביוקר, מילואים זה הרבה פעמים געגועים ומעצור בקריירה, אבל זה גם כיף. כיף לפגוש את החברים, כיף לשפות איתם קפה, להתבדח ולשמוע סיפורים. כיף להכיר פנים מגוונים של החברה שלא פוגשים כל יום איש בבועתו. אתם לא תאמינו שם, במוסף "הארץ", מכיוון שעל זה לא מדברים אצלכם במסדרונות השוקניים הצוננים, אבל יש אנשים - שאתם לא מכירים - שיש להם תחושת כיף מכך שהם משרתים את המדינה, ותחושה של גאווה על כך שהם המעטים השומרים על הרבים. כן, גם עליכם, נמושות רב-תר-בותיות שכמותכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
