איך אתרוג נולד? תשאלו את אולמרט

בעיצומה של תרדמת קיץ שנפלה על הממשלה סינדל רה"מ את השמאל, שם, בין הכותרות על תהליך מדיני לנתניהו, נמנעים מלהפיל את ממשלתו. דוח בנגל

מיה בנגל | 10/8/2007 6:00

עוד שבוע חלף, ובממשלה איש לא רץ לשום מקום: אולמרט לא ממהר לפתוח בתהליך המדיני, ליו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, לא בוער להפיל את הממשלה, ואילו יו"ר ישראל ביתנו, השר אביגדור ליברמן, עדיין איננו מעוניין לחלוק את ספסלי האופוזיציה עם הליכוד. בקיץ הזה הממשלה ב"סתלבט". ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יכול לזמזם לעצמו את מילות השיר "שלווה" של אבי קורן, שהלחין יאיר רוזנבלום: "איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר, איזו מין שלווה ועוד שבוע עבר".

כך צלח ראש הממשלה שבוע נוסף, והשמיים לא נפלו. והארץ לא רעדה. השבוע נרשמה עוד הצלחה לאולמרט. לאחר ששכנע את חיים רמון להצטרף לממשלה, סיים בהצלחה את סבב התיקים מבלי להשאיר יותר מדי ממורמרים בבית, ואף הוביל את שמעון פרס למשכן הנשיאות - הצליח אולמרט לסנדל את השמאל הפוליטי. הכותרות שמבשרות על תהליך מדיני קרב ובא נטרלו לחלוטין את העבודה ואת מרצ. הם מ-שו-ת-קים.

ובינתיים ברק ויו"ר מרצ, יוסי ביילין, משתוקקים – ביחד ולחוד - להיפטר מראש הממשלה, להוביל לבחירות ולכבוש את השלטון. אלא שאין הם לא יכולים לזוז אפילו מילימטר: אם ברק יוביל לבחירות, יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, לוקח בגדול, לפי הסקרים האחרונים.

ויותר מכל, מזה זמן מה משמיע אולמרט קולות של הנה-אני-מתחיל-תהליך-מדיני. אם אמנם ייכנס לתהליך מדיני, איך תצא העבודה מהממשלה? "את אופציית המלחמה אולמרט מיצה, לא יהיה לו קרדיט ציבורי להרפתקה מלחמתית נוספת", מעריך בכיר במרצ. "נשארה לו רק האופציה המדינית. אם יילך לתהליך מדיני – לא תהיה לנו ברירה אלא לתמוך בו".

הם מ-שו-ת-קים; יו"ר מרצ, יוסי ביילין. צילום: ראובן קסטרו ראובן קסטרו

מנוחה בין דוח וינוגרד לחקירות המשטרה

גם בעבודה מבינים שאם ייפתח תהליך מדיני, הם תקועים בממשלה – ולמשך זמן רב. ברק אמנם לא חש עדיין כי הוא בשל לצאת לקרב הגדול על ראשות הממשלה, ועוד זמן אכן נחוץ לו, אך אין הוא רוצה להישאר בממשלת אולמרט זמן רב מדי. כדי להיבנות כאלטרנטיבה מול נתניהו, ברק מעוניין לבדל עצמו מאולמרט. אף על פי כן, בינתיים מתבטא שר הביטחון רק בנושאים ביטחוניים. בנושאים המדיניים - שותק. ברק מחכה לראות לאן נושבת הרוח.

ורק אולמרט מרוצה. כל עוד פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד נדחה למועד לא ידוע, מצב הרוח שלו מרומם: הוא מרוויח זמן. הדבר היחיד שעלול לחרב לו את הפנטזיות זו חקירות

המשטרה, שעדיין לא ידוע מה תניב.

ראש הממשלה מודע לכך שתהליך מדיני הוא תפוח אדמה קואליציוני לוהט. שורף אפילו. הממשלה שלו אמנם יציבה עכשיו, אך מדובר ביציבות זמנית. מדוע הממשלה יציבה? משום שמשעמם שם. אין על סדר היום, מעשית, שום נושא שעלול לטלטל את הספינה.

נושא כזה בדיוק הוא תהליך מדיני, פינוי מאחזים ויישובים. ומשום כך, אולמרט לא רץ לשום מקום. אלא שמגמה זו לא מונעת מרמון, הזרוע הפוליטית של אולמרט, לפקוח שבע עיניים על יו"ר ישראל ביתנו. "חיים מודאג מכך שאיווט לא יישאר דקה בממשלה שמפנה יישובים", אמר שר בממשלה. "הוא כל הזמן בודק לליברמן את הדופק".

בודק לו את הדופק. השר אביגדור ליברמן. צילום: אמיר מאירי אמיר מאירי

לקח שרון נלמד

אבל גם ללא ליברמן צפוי לאולמרט רוב לתהליך מדיני. עם העבודה (19 ח"כים), גמלאים (7), קדימה (29) וש"ס (11), יש לו רוב של 66 חברי כנסת. ואם מרצ (5) והערבים (10) יתמכו בו מבחוץ, יזכה אולמרט לרוב מוחץ של 81 חברי כנסת – אפילו אם בתוך קדימה עשויים לצוץ לאולמרט כמה מורדים פוטנציאלים כמו הח"כים מרינה סולודקין, זאב אלקין, עתניאל שנלר ואחרים.

ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי-מפד"ל זועם על השמאל ועל המגמה המסתמנת שם, לדבריו, להפוך את אולמרט לאתרוג, שוב. "גם אם אולמרט יבוא ויגיד שהוא ירחיב התנחלויות, הוא עדיין מושחת ואסור לקבל שום דבר מאיש מושחת", אומר אלדד. "אי אפשר לדעת מה זה משרת אצלו. את הלקח הזה אני למדתי מאריאל שרון. אני ידעתי ששרון מושחת ומחאתי לו כפיים כשבנה התנחלויות. יותר אני לא עושה את זה".

ח"כ אלדד קורא לביילין להימנע מ"לקפל" את ערכי המינהל התקין, את הנורמות הציבוריות ואת המוסר לטובת תהליך מדיני. "הצביעות של השמאל היא מעצבנת", קובל חבר הכנסת. "הם יתקפו את ביבי ויגידו שהוא מושחת, אבל אם הוא יבנה מדינה פלשתינית - הם גם יצביעו לו. אסור להפוך את הפוליטיקה לחסרת מוסר ולצינית. אנחנו צריכים להציב ערכים ולהיאבק עליהם בפוליטיקה".

ביילין, לא לקפל; ח"כ אריה אלדד. צילום: פלאש 90 צילום: פלאש 90

האם ימחל הציבור לרה"מ הלא-פופולרי?

אבל ביילין, שרגליו נטועות היטב בקרקע המציאות, מעדיף להיות פרגמטיסט. "הדילמה הזו לא קיימת", אומרים בסביבתו של יו"ר מרצ. "במציאות הפוליטית כיום, לא אנחנו ולא אריה אלדד יכולים להפיל את אולמרט".

אלא שההבדל הגדול בין שרון לאולמרט הוא גודל האמון שהציבור נתן בו. לשרון מחל הציבור על עננת השחיתות שריחפה מעל חוות השקמים ונתן לו גיבוי של לא פחות מ-70% אחוזי תמיכה בסקרים. הציבור הוא שנתן לשרון אור ירוק להפעיל את תוכנית ההתנתקות. הוא שהעניק לו חסינות.

אולמרט, לעומת זאת, לא שם. הוא אפילו לא קרוב. אחוזי התמיכה שלו בציבור נעים בין שבעה ל-15. לא היה מעולם ראש ממשלה כל כך לא אהוד בישראל. לפיכך, יש להמתין ולראות אם התהליך המדיני שמגבש אולמרט - אם ייצא אל הפועל - יצליח לשפר את מעמדו בקרב אזרחי ישראל.

האם, כמו שרון, תוביל תוכניתו המדינית לכך שרוב הציבור ישכח לו את מחדלי המלחמה ואת החקירות? אם הציבור לא יספק לו את מגן הפלדה - השאלה כיצד ינהגו ברק וביילין, נותרת פתוחה.

על "דוח בנגל"

מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו, מיה בנגל, את הדוח השבועי של הנעשה בפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.