שר לדוגמה
לכל שר חקלאות או שיכון יש מה לומר על עניינים אסטרטגיים. השר דניאל פרידמן, לראשונה בישראל, עוסק רק בענייני משרדו
פרדימן, כך אני מבין, חושב שהגיע הזמן לנער קצת את האבק שכיסה חלקים ממערכת המשפט ולרענן אותה. אפשר להבין מדוע הוא חושב כך. כל מי שהגיע בשנים האחרונות להיכל משפט, בכל הדרגים, יודע על בשרו שרענון כזה אכן דרוש: משפטים שנמשכים שנים על גבי שנים, שופטים שלא תמיד ברור כיצד הגיעו למעמד הרם, מין הרגשה שכניסה בשער בית משפט פירושה כניסה לפלנטה אחרת, ועוד חוליים ובעיות.
מהצד השני מייצגת ביניש את הגישה שפרדימן, בלהיטותו לרענן ולנקות, שופך את התינוק יחד עם המים. מי צודק? לא ברור. אבל דבר אחד אני מוכרח לציין לזכותו של השר פרדימן: בפעם הראשונה מזה עידנים אני צופה בהשתאות בשר מכהן, שמתמקד בענייני משרדו. מדובר במהפך.
אנחנו, אזרחי המדינה, התרגלנו הרי לשמוע ולראות את שרי ישראל לדורותיהם מתראיינים מול כל מיקרופון מזדמן בכל נושא ובכל עניין, ולא מתרגשים מהעובדה שתרומתם למשרדים שעליהם הם מופקדים היא אפסית. שהרי כולם פוליטיקאים משופשפים ושאפתנים, שנושאים עיניהם למשרות גבוהות יותר במעלה הפירמידה השלטונית, וכרגע, מה לעשות, הם תקועים זמנית במשרדים אחרים.
מה לחקלאות ולמלחמה בלבנון?
זה אולי אחד ההסברים מדוע ניתן לספור על אצבעות יד אחת את מספר השרים, מהעשרות שנשאו בתואר הזה בשנים האחרונות, שהותירו חותם מינימלי במשרד "שלהם". וכך, שר חקלאות מדבר על המלחמה בלבנון. שר רווחה משגר הצהרה בנושא השתלטות החמאס בעזה. שר תיירות מלהג ארוכות על מצב המקלטים בצפון. שר תחבורה יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי לשכנע את אסד לשמור על השקט. שר שיכון שמח להביע את דעתו על היחסים עם ארצות-הברית. ועוד ועוד.
חוץ מפרדימן. הוא מכהן כבר מספר חודשים כשר המשפטים, עובד,
משקיע, הופך כל אבן, ולאורך כל התקופה הזאת לא שמעתי ממנו אף לא הצהרה אחת בעניינים שאינם בתחום אחריותו. כן, השר פרידמן לא מתעסק בכל בעיותיה של ישראל. הוא מתרכז בענייני משרדו! אם עמיתיו לממשלה ייקחו ממנו דוגמה, עוד נראה כאן יום אחד ממשלה מתפקדת, עם שרים ממוקדים, גדושי רעיונות להגביר את יעילות הגוף הזה, שכל-כך משפיע על חיי כולנו.
אז זה פחות חשוב אם הרפורמות שלו הן הדבר הראוי. אבל אני מודה שאת דבקותו במילוי משרתו כשר המשפטים אני אוהב. מאוד אוהב.
נא להמתין לטעינת התגובות
