"צהר זורים חול בעיני הציבור"

הרבנות הראשית לישראל יוצאת במתקפה חריפה נגד רבני צהר. ההאשמה הכבדה: רבני צהר מטעים את הציבור ומקבלים שכר על החופות שהם עורכים

אבישי בן חיים | 6/8/2007 16:16

הרבנות הראשית משיבה מלחמה לרבני צהר ויוצאת בהתקפה חריפה על הארגון. במכתב ארוך של יעקב ליסנר מרכז "וועדת נישואין ארצית" ו"הוועדה למתן אישורים לעריכת חופות" מטעם הרבנות הראשית לישראל, הוא טוען כי ארגון הרבנים הציוני דתי צהר "זורה חול בעייני הציבור", "צבוע", "גורם ביודעין לחילול ה'", "רואה עצמו כחלופה לרבנות" וחמור במיוחד: מציג מיצג שווא כאילו רבני הארגון עורכים חתונות בהתנדבות ובלא קבלת תשלום.

"לאחרונה עדים אנו למתקפה חסרת תקדים של "צהר" כנגד הרבנות הראשית לישראל, בטענה כי הרבנות אינה מאפשרת לרבניה לערוך חופות" כותב ליסנר ומבטיח "כמי שמצוי מטעם הרבנות הראשית במגעים ישירים עם הנהגת 'צהר' להעמיד דברים על דיוקם". לטענתו, ארגון הרבנים הציוני דתי מספר בדיות כלשונו "מתוך מגמה ברורה – לנגח את ממסד הרבנות בישראל ולכרסם במעמדה. והדבר הוא כל כך קל, משום שתמיד תהיה הזדהות עם 'המסכן', כביכול, הנלחם נגד הממסד. ובמיוחד כשמדובר ב'רבנות'. ואת זה 'צהר' מנצלת עד תום, גם אם גורמת בכך, ביודעין, לחילול ה'".

"הגיעו מים עד נפש" כותב ליסנר ומצהיר כי על פי הנתונים המצויים בידיו מתוקף תפקידו כמרכז ועדת נישואין ארצית כ- 70% מכלל הרבנים המזוהים עם "צהר" אשר פנו אל הרבנות בבקשה לקבל אישור לעריכת חופות – קיבלו אישור. הוא מודה כי לא כל רבני צהר אושרו "הואיל ויש כאלה שאינם עונים על הקריטריונים, ו/או חסרי ניסיון. ולכך הרבנות לא יכולה להסכים מתוך אחריות ודאגה לזוגות הבאים להינשא. מאידך מאפשרת הרבנות לכאלה שלא אושרו להשלים ולשדרג מעמדם במגמה ללכת לקראתם. את הנתונים הללו צהר לא תספר לציבור, וברור מדוע".

ליסנר דוחה את הטענה כי ה"וועדה למתן אישורים לעריכת חופות' נולדה כדי לחסום את 'צהר' ומסביר כי הוועדה :"נולדה בשל צורך אמיתי לעשות סדר במערך עורכי החופות. הואיל ועם השנים, חדרו למאגר עורכי החופות, כאלה שאינם ראויים אשר גרמו לחילול ה' נוראי ולעוגמת נפש רבה לזוגות שהשיאו בגין חוסר בקיאותם בתחום. ואת זאת מנסה הרבנות, ובצדק רב, למנוע. ואין הכוונה לרבני צוהר, אלא לרבנים שונים המציגים עצמם כרבנים ואשר אינם כשירים לרבנות ולעריכת חופות".

ליסנר לא מסתפק בתשובה ישירה לטענות בדבר אי אישור לרבני צהר לערוך חופות ומוסיף התקפות על הארגון. בין הייתר הוא כותב "קירוב בין דתיים לחילוניים אינו המצאה של צהר. רבני הערים והשכונות וכן רבנים ציוניים-דתיים רבים אחרים שאינם קשורים בצהר, עושים זאת מדי יום במסירות ובאחריות רבה".

בנוסף, הוא מאשים את רבני 'צהר' בכך שארגונם "רואה רק את עצמו, אולי כחלופה לרבנות. רבניה פחות חשובים לה באמת. וזהו ההסבר מדוע היא מנהלת מלחמת חורמה כנגד הרבנות". לטענתו הרבנות "הלכה לקראתם בצעדים מרחיקי לכת במגמה אמיתית לשלב רבנים מטעמה במערך עורכי החופות". אך מנהיגי צהר מצידם "בחרו לטמון ראשם בחול. ופעם אחר פעם נסוגו מכל סיכום שהושג, ובעטו ברגל גסה באחיהם מן הרבנות שהושיטו להם יד אוהבת ומחבקת".

רבני צהר לא מתנדבים

במכתב מוקדש מקום להתקפה על הצגת 'צהר' את רבניה כמתנדבים. וכך כותב ליסנר: "ולעניין 'ההתנדבות', כביכול, כטענת צהר, שרבניה אינם גובים תשלום עבור חופות. ובכן סוד כמעט גלוי הוא כי צהר מתחזקת מספר רבנים מטעמה באזורים שונים בארץ, ומשלמת לכל אחד מהם סכום נאה עבור כל חופה שהם עורכים מטעמה. ואם קרן 'אבי חי' לא היה מממן את פעילותה, 'צהר' הייתה נותרת ללא רבנים. וגם את זה 'צהר' מסתירה מידיעת הציבור. הנה אם כן ברור כי רב המתוגמל כספית, מחויב כלפי מעסיקו, שלא לגבות תשלום מבני זוג עבור חופה שהוא עורך מטעמם. וכך יוצא, שרבני צהר עורכים חופות, למראית עין כביכול, בהתנדבות'. אבל בפועל – חלקם מתוגמל על כך כספית. יוצא, אפוא, שמה שמותר לרב מטעם 'צוהר', אסור לרב מהרבנות. אז עד היכן תגיע הצביעות?"

ועוד הוא מאשים "אם כן העניין מתחיל להתבהר. שכן לא מעט מן הזוגות, מבקשים רב מצהר מתוך ידיעה שיקבלו רב בלי כסף. רבים מהם נאלצים להמתין זמן רב עד לקבלת תשובה אם נמצא עבורם רב או לא. (בעוד שהרבנות המקומית יכולה לספק רבנים איכותיים מסבירי פנים בנקל). והסיבה להמתנה הכל כך ארוכה לקבלת רב מצהר, נעוצה בכך שרבנים שנקשרו בצהר אינם מוכנים 'להתנדב' יותר מפעם-פעמיים בחודש. גם הם מעוניינים בתגמול כלשהו. ויש מתוכם (ואני מדגיש - לא כולם) המבקשים זאת במפורש. אך בצהר מסבירים לזוגות כי כל הרבנים שלה

כבר נתפסו. וכך נוצר רושם מוטעה בקרב הזוגות - שהם הפסידו, בעוד שהאמת היא שאין ביכולתה של צהר לספק די רבנים בהתנדבות. ולכן צהר מתחזקת רבנים מטעמה. כדי שיישארו לה רבנים. כדי שמיזם הנישואין שלה לא יתרסק. גם את זה צהר לא תספר לציבור הרחב. וברור מדוע".

בנוסף טוען ליסנר כי "רבנים לא מעטים הדירו ומדירים רגליהם מן הארגון לאחר שהבינו כי הארגון חצה את הקו האדום. רבים מהם מביעים שאט נפש מן ההשתלחות חסרת הרסן כנגד מוסד הרבנות הראשית. רבים מהם אינם מוכנים כי צהר תרים ידה על מוסד הרבנות הראשית לישראל. זו הסיבה שצהר איבדה לאחרונה את עשתונותיה, ופנתה לכל מי שרק אפשר במגמה להשחיר את פני הרבנות הראשית. ידוע גם ממקורות מתוך הארגון, כי בהנהגת צהר אין אחדות דעים. יש בתוכם שמתנגדים למאבק המתלהם ברבנות אך קולם נבלע. ולצערנו, הצד המיליטנטי שבו השתלט על הארגון".

המכתב מסתיים בקריאה של ליסנר, בעצמו ציוני דתי, לרבני צהר: "משום כך, אני קורא להנהגת צהר, שרובם ככולם הם מלח הארץ, תלמידי חכמים יראי שמיים, להפסיק לזרות חול בעיני הציבור, להניח אחת ולתמיד את חרב המלחמה ברבנות, ולקבל את מוסד הרבנות כמוסד הרבני הרשמי של מדינת ישראל. לנהוג בתבונה ולחדול מלתקוף את הרבנות בניסיון לקצור אהדה ציבורית ותקשורתית. הבה נפעל יחד מתוך אחווה ורעות, ובאחדותנו, וודאי שנזכה להביא גאולה לעולם".