יריבת הרווחה
אורי זילברשייד סבור שאת המהלך להפיכת האקדמיה לבלתי נגישה מובילה דווקא מפלגת העבודה
מפלגת העבודה, עוד בראשות עמיר פרץ, דחפה להעלאה דרקונית של שכר הלימוד. במו"מ הקואליציוני עם קדימה היתה מפלגה זאת ימנית יותר מקדימה. היא שלחצה להכללת "המודל האוסטרלי" (בצורה קיצונית יותר הכוללת שכר לימוד מופקע והלוואות בנקאיות לסטודנטים בתנאי השוק, כ"פיצוי"). פרופ' יולי תמיר מילאה תפקיד מכריע במו"מ בנושא זה. לאחר התמנותה לשרת חינוך, פעלה תמיר במרץ רב להקמת "ועדת שוחט"; היא היתה חברה במליאת הוועדה והשפיעה על כל מהלכיה; והיא שמילאה תפקיד מכריע בקביעת ועדות המשנה שלה, שהבולטות שבהן, מבחינת הרס מדינת הרווחה, הן "ועדת המשנה לעידוד מצוינות אקדמית במחקר והוראה, תגמול דיפרנציאלי תומך איכות וקליטת סגל איכותי במוסדות" - כלומר הוועדה להנהגת חוזים אישיים וצמצום חוזי ההעסקה הקיבוציים באקדמיה - ו"וועדת המשנה לקביעת שכר הלימוד ומערכי סיוע לסטודנטים" - כלומר הוועדה להעלאת שכר הלימוד.
מינוי אברהם שוחט לראש הוועדה משמעותו היתה ברורה – המשחק מכור מראש. בשנות ה-90 של המאה העשרים, כשהיה שר האוצר בממשלת רבין השנייה, אילצוהו תפיסותיה הסוציאל-דמוקרטיות של מפלגת העבודה לנהל מדיניות רווחה חלקית; בממשלתו קצרת הימים של ברק, כשמפלגה זו איבדה יותר ויותר את דרכה החברתית, כבר בלט הקו הימני שלו, והוא זכה לכינוי "בייגה אין לי". עתה, כשמפלגת העבודה הסתלקה למעשה סופית מתפיסת מדינת הרווחה, כבר יכול היה לקרוא דרור להשקפתו האמיתית. כראש "הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה" (ועדת שוחט) יכול היה לממש את תפיסתו הכלכלית הימנית ולחתור לביטול מלא של מסקנות ועדת וינוגרד הראשונה (הוועדה להורדה הדרגתית של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה). וכך, מפלגת העבודה לא יצאה בשום שלב נגד ועדת שוחט ולא הביעה תמיכה במאבק הסטודנטים לביטול הוועדה ולהמשך הפחתת שכר הלימוד. ראשיה – בכנסת ובממשלה – נמנעו בשיטתיות מהבעת תמיכה בסטודנטים.
הימין הכלכלי המובהק מקורו בעסקי הממון למיניהם (בנקים, חברות ביטוח ו"ספקולנטים תעשייתיים"). צמיחה כלכלית רצופה, המושתתת תמיד על עליית רמתה החומרית והרוחנית של האוכלוסייה, מנוגדת לאינטרסים שלו ועל כן הוא פוגע במערכות הרווחה. העלאה כה דרסטית של שכר הלימוד, שיהיה עתה הגבוה בעולם ביחס להכנסת האוכלוסייה הממוצעת (עד עתה היה השלישי בגובהו), מטרתה אחת – לצמצם את הנגישות להשכלה הגבוהה. חברי ועדת שוחט (בהם כלכלנים אויבי מדינת הרווחה ופרופסורים נכבדים הרואים ב"הצפת" האקדמיה בסטודנטים תקלה המביאה לירידת רמתה) יודעים היטב שהקפאת יישום מסקנותיה של ועדת וינוגרד הראשונה הביאה ב-2004 לעצירת המגמה של גידול במספר הלומדים באקדמיה. על סמך מידע זה החליטו להעלות את שכר הלימוד כדי להשיג את מטרתם האמיתית – הקטנת הנגישות להשכלה גבוהה.
עם התחזקות מגמות הגלובליזציה תחת שלטונו של הסקטור הפיננסי, המבקש לבטל כל תכנון משקי ולאפשר סחר מכר חופשי במטבעות ובחברות, החלו גם יזמים אמיתיים בתחומים הדינמיים מבחינה טכנולוגית, הזקוקים ביסודו של דבר לאוכלוסייה מפותחת, להתנכל למדינת הרווחה משום שהחלו לראות בה נטל בשוק הפרוע. במקום לתמוך בה, בחרו בדרך הקלה –
הסטודנטים עתידים לחדש את מאבקם – למען החברה הישראלית כולה, שאין לה תקומה ללא אוכלוסייה מפותחת מבחינה חומרית ורוחנית. חלק ממאבקם זה יצטרך להיות השתתפותם במהלך גדול של הקמת מפלגת עבודה חדשה. עמוד השדרה של מפלגה זו ראוי שיהיו הזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית ואנשים מרכזיים בתנועה הקיבוצית ובמפלגת העבודה, כגון שלי יחימוביץ', שיודעים שמפלגה זו אינה ניתנת לשינוי מבפנים. ביסודה של המפלגה החדשה, שאף תנועות הנוער, ארגוני המורים וארגוני עובדים צריכים לעזור בהקמתה, תעמוד התנועה החברתית שכבר קיימת בישראל. על תנועה זו להתאחד ולגבש את השקפת עולמה – ולפעול להצלת החברה והמדינה. מבחינה מדינית תאמץ עמדה מאוזנת בין הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, שניהם יריבים של מדינת הרווחה.
ד"ר אורי זילברשייד הוא מתאם פעולותיו של ארגון הגג "ברית חברתית" המאגד את ארגוני הסטודנטים, ארגוני המורים, תנועות נוער הכחולות, ארגון ההורים הארצי, פרלמנט נשים, מגמה ירוקה, מאהל נודד וגופים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
