יתוש בראש

זיכרונותיו של יתוש בחצרו של אספסיאנוס. 70 לספירה, כפי שלוקטו והובאו לדפוס על-ידי גיל קופטש

גיל קופטש | 22/7/2007 2:07

הערב ירד. הים נרגע. הספינה היטלטלה על הגלים הקטנים. עוד מעט נגיע לכרתים. רוח צפונית נפחה במפרשינו במרץ רב. בקצב הזה תוך שבוע נהיה כבר ברומא.

עליתי קצת אל הסיפון, לחלץ את הכנפיים. עפתי עד לתורן, נצמדתי אליו. זמזמתי קצת.

הבטתי מערבה: הים כחול, האופק טורקיז. משב רוח רענן, כמעט העיף אותי חזרה לפרובינציית יהודה. ראש התורן זה לא מקום טוב ליתוש שכמוני. אני רגיל לרוחות הקלות של שפלת יהודה. מיד הנמכתי ונחתי על אוזנו של טיטוס, בנו של קיסר רומי, אספסיאנוס, שאותה עת השתזף עם פילגשיו, וסעד עמן ארוחת בוקר - בריאות. סלט יווני, זיתים סוריים ותמרים מצריים.

מאחר שהמעוף הקצר פתח גם את רעבוני שלי, חשבתי להשביע אותו עם קצת דם מלכותי, אך עבד אפריקני רחב כתפיים גירש אותי משם באיבחה של מניפה אימתנית.

"זבל. משת"ף של הרומאים". זיזמזמתי בזעם. "הלוא הם הקיזו לבני מולדתי את דמם, ואני אחזיר להם. אני אנקום! עוד אשגע את הטיטוס הזה ואשתה לו את הדם!".

מבסוט, טיטוס. זה עתה סיים את הקמפיין שלו ביהודה. בהצלחה מרובה. חרש את ערי הגליל, החריב את ירושלים, שרף את מקדשה. שלח אלפי יהודים להיאבק באריות ובנמרים רעבים לעיני תיירים ומשפחותיהם. בטן ספינתו עמוסה אוצרות ביזה מארץ יהודה. כלי המקדש. שפחות ועבדים לרוב.

רק את היפים והמוצלחים הוא בחר. כדי להציג אותם בתצוגת ראווה ברומא. בפתיחה של שער טיטוס, האספרסו-בר החדש ליד הקולוסיאום. הפתיחה בקרוב.

אבל לא תהיה שום פתיחה, אם זה תלוי בי. יתוש בן חייל שכמוני. שטתי לי קצת בחלל הספינה. עפתי לי למטה וירדתי למטה לכיוון הירכתיים. השבויים כחושים. אבל ידיהם כבולות והם אינם יכולים לגרש אותי. אולי אמצא כאן ארוחת ערב יהודית כשרה.

הרבה מהקנאים לשעבר ישבו אסורים במחסני הספינה. הנה, יוחנן מגוש חלב שנמלט מהגליל לאחר שנפלו יודפת וציפורי ונתפסו בירושלים. הנה שמעון בן גיורא – ששרף את מחסני המזון של העיר בפעולת התאבדות תמוהה ומטומטמת.

והנה הם ממשיכים לריב אחד עם השני. כפי שעשו בירושלים רק לפני כמה חודשים, כשהיו בטוחים שירושלים לא תיכבש משום שהיא מוגנת על-ידי עבודת האלוהים שלהם. וכל אותה עת אספסיאנוס בעצם נמנע מלתקוף את העיר אלא רק צר עליה בסבבה, ממתין שהמלחמות הפנימיות בין היהודים יעשו בשבילו את העבודה. והם עשו.

בשר חמוץ

והנה, באותו להט משיחי מדיני בטוחים בצדקתם, הם מחרפים את רבן יוחנן בן זכאי. "משת"פ של הרומאים". הם קוראים לו. על שהתחזה למת, ברח מהעיר הנצורה מן הרעב ומן המגיפות, וסגר דיל משל עצמו עם אספסיאנוס. הוא העדיף חיים ותורה רציונלית על פני מדינה ודת קנאית.

"אנשים קשים, הקנאים האלה", אני מזמזם לעצמי. מנסה לנגוס בשמעון בר גיורא וכמעט שובר את שיניי. זזזז... אני זז לעבר יוחנן, אולי בשרו רך יותר. אחרי הכל הוא מגוש חלב, אבל לא. גם הוא איש קשה. הקנאים האלה, בשרם חמוץ מאמונה חשוכה ומחוסר סובלנות.

אני חייב לטעום קצת מטיטוס. אני חולם על זה כבר מאז שעליתי ליאכטה הזו, עוד בקיסריה. זזזזז... אני זז שוב אל הסיפון, אל מעלה החרטום. שם בסוכה המוצלת מנמנם לו הקיסר הבא של האימפריה הרומאית, טיטוס. הוא קצת שיכור. ושומר הראש עם המניפה מנמנם גם הוא.

זאת ההזדמנות שלי. במעוף בזק אני מתיישב לו על האף. זזזז! אני אומר לו. טיטוס פוקח עליי עין עצלה. "זזז

אתה", הוא אומר. אני נוגס בו ומתחיל למצוץ את דמו. הוא כועס ומנסה להרביץ. אבל אני לא מוותר.

אני זז לעבר האוזן השנייה. "זזז... ", אני לוחש לו ואני כבר לא שם. אני ליד הצוואר. זז.. זזז... זה בשביל הרוגי הגליל.

טיטוס מתחיל להתעצבן. הוא משליך את שומר הראש שלו אל הים ולוקח לו את המניפה, אבל אני כבר עמוק בתוך הטוגה המלכותית שלו מתחבא.

"זזזז...". טיטוס מתחיל לחבוט על חזהו כמשוגע.  "זזזז..", אני נפלט משם. וחוזר ומתיישב על חוטמו...."זזזזה בשביל אלפי הצלובים ומשחקי הלודרים, זזזזה כיוון שבעלת פרוצה על ספר תורה בקודש הקודשים, זזזזה משום שדקרת את הפרוכת בחרב".

"אני ארצח אותך, חתיכת ברחש!", מאיים-צורח עליי טיטוס.

"imperium cupientibus nihil medium inter summa aut praecipitia
אני מזמזם לו בלטינית. כדי להשתלט על האימפריה, אין דרך ביניים בין ההצלחה המושלמת ובין האבדון.

"טוב, תעקוץ אותי ותעוף מפה!", מצווה עליי טיטוס.

יתוש

שליחות מטעם הגמרא

"יה חתכת שמן", אני עוקץ אותו. "מאיפה הבאת את השמלה הזאת?".
טיטוס מבולבל. הוא אמנם ירא מאוד את אלוהי ישראל ופחד מתגובתו כשהרס את המקדש, אבל לא ציפה לנקמה כזו מתוחכמת.

"זזז...", החצפתי מולו. "זזז.. כשאני אגמור איתך אתה תהיה יותר משוגע מנירון. אני אעשה לך חיקויים של כוכב נולד בתוך המוח. אני אוכל לך את הראש עם ניתוחים פוליטים מערוץ 1. כל חמש דקות אני אפרוץ לך לשידור עם איזה זמזום אחר. אתה תצטער שנולדת. תקלל את היום שבו הצבת רגל על ארץ יהודה".

טיטוס בגלגול מהיר קפץ ממני, השתחרר וירד לתאו המלכותי.
אבל אני עוד לא אמרתי את ה..זזז האחרון. יש לי זמן. אני אתפוס אותו ברומא.
בינתיים נהנה מהטיול. אחרי הכל אני בשליחות מטעם הגמרא.

(גיטין נ"ה - נ"ז). "יצתה בת קול ואמרה לו (לטיטוס): רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע! בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקילסוהו: כובש הברברין! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כשיצא מזגו לו כוס יין. בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים".