"ויהי חושך ויהי אור"
איך הפך הזמר החרדי הפופולרי לבמאי דוקומנטרי גלוי ראש, איך מגיבה אם שחמשת בניה יוצאים בשאלה ולמה הכאב לא עוזב גם אחרי כל כך הרבה שנים. שבתאי קור, יוצא בשאלה, פגש בפסטיבל הקולנוע את מנחם פיליפ, חבר מהישיבה
את מנחם פיליפ הכרתי כילד. אז פרץ לתודעה הציבורית-חרדית כזמר חסידי. בחתונות, בשמחת תורה ובשמחות אחרות, רקדו ושרו את שיריו. הוא היה הכוכב הגדול שלנו.
הייתי תלמיד בישיבת פוניבז' כששמעתי – מנחם פיליפ, ה' ירחם, התפקר ועזב את הדת. "מותר לשמוע את השירים שלו או אסור?" שאלנו זה את זה, "הרי מחד הוא כופר, ומאידך, בזמן שהקליט את השירים הוא היה בסדר".
איזה טיפש האיש הזה, חשבתי. כל כך הצליח, כל כך התקדם, למה לעזוב את הכל?
עברו שנים, יצאתי בשאלה ופגשתי אותו במפגש של ה.ל.ל. "זה הזמר המפורסם" לחש לי מישהו. אחריו יצא בשאלה גם אחיו הקטן, אחר כך אחותו, ועוד אח ועוד אח. באגודת ה.ל.ל הם משפחה, חמישה מתוך עשרה אחים יצאו בשאלה.
תמיד כשראיתי את מני פיליפ משהו בתוכי נצבט. למה הוא עזב? הרי כל כך הצליח 'שם'. איך יצליח כאן בעולם החילוני הקריר הזה? הוא צריך היה לצאת בהדרגה, לפלוש, להעתיק את מקום עבודתו כזמר בטרם העתיק מראשו את כיפתו.
קשה לצאת בשאלה. אי אפשר לצאת בשאלה מתוך שיקול מחושב. עושים את זה בבת אחת, כשהסאה גדושה, קש אחד לפתע שובר את הגב ומפרקים את החבילה כולה. מני המשיך לשיר לנו במפגשים של ה.ל.ל. אנו היינו הקהל שלו, השתדלנו להיות.
אתמול הוא החזיר את הכבוד למשפחה. מני פיליפ, האח הגדול, יושב באולם, בשורה אחת עם ארבעת אחיו היוצאים בשאלה וצופה יחד עם מאות יוצאים בשאלה, מתנדבים בה.ל.ל ומבקרי פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, בסרטו החדש –' ויהי חושך ויהי אור'.
"אם הסרט התקבל לכאן הוא חייב להיות טוב" לוחש לי מישהו – הסרט היה טוב. מני פיליפ, מסתבר אהב לצלם עוד בהיותו ילד. מישהו קנה לו מצלמת וידאו והוא צילם.
שנים של צילום ושיחות מוקלטות, גזורים וערוכים בקפידה, הצליחו לצייר תמונה כואבת. משפחה מתפרקת לגורמים. אח אחר אח עוזב את הדת ואת משפחתו, לשני האחים הגדולים, מני ואסף, יש אישה וילדים חרדיים. בית הדין הרבני אוסר עליהם לראותם – בכיות מריבות וכאבים. ואז האיחוד הגדול, בין חמשת היוצאים, איחוד שמעלה חיוך
כולנו בכינו. כולנו נזכרנו. כל אחד בסיפור שלו. כשהסתיים הסרט הריע לו הקהל בהיסטריה. יופי. אני חושב בלבי, כמו בימים הטובים שלו. הרי מזמן לא הריעו לו. הלב מתחמם. ואז, הוריו משתרבבים לתמונת דמיוני. הרי הם יודעים על הסרט, ברור שיודעים. מה הם מרגישים? אני בטוח שעם כל הכאב, התסכול, והצער שבפרידה, לפחות האם, בסתר לבה מרגישה תנועה קטנה ומודחקת, היא מציפנ אותה והיא מדחיקה אותה, מרסנת. אני בטוח שהיא חשה – גאווה..
על הסרט עבד יחד עם מני נועם ראובני, במאי ועורך. שלש שנים עבדו יחד על הסרט וכעת מני עייף, רוצה לנוח.
הילדים שלך יראו את הסרט?
בטח בעתיד כשיגדלו. עכשיו אסור להם.
איך הרגשת אתמול בעת מחיאות הכפיים?
זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי מחיאות כפיים על משהו שאני אחראי לו מתחילה ועד סוף. משך שנים רציתי לספר את הסיפור שלי ושל משפחתי. אתמול היה אחד הימים הגדולים בחיי.
היית כוכב גדול בעולם החרדי. הוויתור היה שווה?
פעם הייתי כוכב, אבל כשהייתי חוזר מהופעות, אפילו אלו הגדולות, הייתי נופל על המיטה ושוקע בדיכאון. מה שווה להיות כוכב אם אתה לא שלם עם עצמך? לא הצלחתי לחיות שם בשקר. אני מעדיף לחיות כך אפילו שאני לא כוכב גדול. אין אושר גדול מאשר להיות שלם עם עצמך.
במשפחה החרדית שלך יודעים על הסרט?
בטח שיודעים, הוא התפרסם בעיתונים ובאינטרנט. הם קצת חששו בהתחלה. דאגתי להעביר להם מסרים מרגיעים שהתמונות שלהם מטושטשות ושלא יהיו להם בושות.
מה יש לך לומר לכוכב חרדי שרוצה לחזור בשאלה. אפשר לעשות זאת אחרת מבלי להפסיד את הקריירה?
אפשר להיות עורך וידאו, אפשר לעשות המון עבודות עם הציבור החרדי. אבל לא להיות זמר חילוני. כל זמר שרוצה לצאת בשאלה יאלץ לדעת שהוא נפרד מהשירה בציבור החרדי. איש לא יסכים לכך שזמר חילוני ישיר שירים חרדיים בהופעות חרדיות, זה אינטימי מדי.
ידעת? היית מוכן להכל?
הייתי מוכן לוויתור על הקריירה ואני שלם עם זה. לא הייתי מוכן לוויתור על הילדים. לא ידעתי שזה יגרור בעיות עם הילדים. הייתי בטוח שהם שלי ושאיש לא ימנע ממני לראות אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
