הכלב הומת ללא ידיעת בעליו
בני זוג, שהשאירו את האמסטף המעורב שלהם אצל אימו של הבעל למשמרת, נדהמו לגלות כי הכלב הורדם בצער בע"ח ת"א לאחר שנמסר ע"י אחות הבעל, מבלי שנבדק השבב שלגופו
חץ, בן ארבע במותו, נעלם לפני כחודש (13 ליוני), מחצר בית אימו של יוני, שם בני הזוג שיכנו אותו לימים ספורים, כשעברו דירה. רינת מספרת שחץ היה כלב קטנטן שהרבה לנבוח, וכיוון שהימים הראשונים למעבר לא היו פשוטים והבית התמלא באנשי מקצוע, חץ שוכן בחצר של חמותה, בה גם העביר את שנות חייו הראשונות.
בדיעבד התברר, שיום למחרת, הוא נלקח משם על ידי אחותו של יוני, חוזרת בתשובה שהחליטה שיש להיפטר ממנו. היא הביא את חץ לצער בעלי-חיים תל-אביב. בתחילה היא ניסתה לטעון שמצאה את הכלב ברחוב, אבל כיוון שבעמותה הבחינו שהכלב מאוד קשור אליה ושאלו אותה לפשר העניין, היא שינתה את הגרסה והתחזתה לבעליו האמיתיים, תוך שסיפרה שאחיה הביא לה את הכלב, שאף אחד לא רוצה בו ושהיא רוצה להרוג אותו. בעמותה השתכנעו, החתימו אותה על אישור והכלב הומת באמצעות זריקת רעל.
בני הזוג המוטרדים, שגידלו את הכלב יחדיו במשך שנתיים, מאז נישאו (בשנתיים הראשונות לחייו הוא גדל אצל יוני) ולא הבינו לאן חץ נעלם, מיהרו למחרת (14.6) להגיש תלונה במשטרה וכיתתו את רגליהם בין עמותות בעלי החיים השונות בחיפוש אחר חץ. השניים עברו גם בעמותת צער בעלי-חיים תל-אביב ושאלו אם נתקלו שם בכלבם.
"הבאנו איתנו תעודות ומסמכים והצגנו אותם בפניהם, אבל הם טענו שמעולם לא ראו את הכלב. לא נאמר לנו כלום ולא ידענו שהכלב הומת שם יום קודם לכן", מספרת רינת וממשיכה בקול חנוק: "המשכנו בחיפושים עוד שבועיים וחצי ותלינו מודעות ברחבי חולון ובת ים. לא הבנו מה קרה ולאן נעלם הכלב. חשבנו שהוא ברח. לא הפסקנו לבכות... מאוד אהבנו אותו. זה עדיין מאוד קשה לכולנו... הוא ממש היה חלק מאיתנו, כמו ילד".
התעלומה נפתרה לפני כשבוע לערך, כאשר ניגש לרינת אדם, שלא מעוניין להזדהות וסיפר לה, שהוא שמע את אחותו של בעלה מתפארת באוזני חברה על שהיא לכדה את הכלב בסיוע לוכד כלבים ושהיא הביא אותו לעמותה על מנת שיהרגו אותו. "פנינו לעמותה מחדש ואז להפתעתנו, קיבלנו אישור לפיו הם קלטו את הכלב וכן שהיא הזדהתה כבעליו ואישרה להמית אותו". רינת מספרת שעד לאותו הרגע, הם לא האמינו שדבר כזה עשוי לקרות: "ידענו שהיא היחידה שלא רוצה כלב, כי היא חזרה בתשובה, אבל היה הזוי לחשוב שהיא תעשה דבר כזה".
רינת מספרת שהיא ובעלה נפגשו עם גדי ויטנר, מנהל צער בעלי-חיים תל-אביב, לפגישה טעונה. "בעמותה לא התנצלו ולא הצטערו, רק הציעו לי לאמץ כלב אחר ובכך לסיים את הסיפור". בני הזוג, שמגדלים כלבה נוספת בת שנתיים בשם טופי, שגדלה עם בני הזוג ועם חץ מיום היוולדה, לא ראו נחמה בהצעה. "חשבתי שצער בעלי-חיים הם גורם שדואג לבעלי החיים, אבל מתברר שלהרוג בשבילם זה שום דבר. הם לא בדקו קודם לכן ולא הצטערו לאחר
רינת, שהגישה נגד וינטר תלונה במשטרה ב-30 ליוני ושלשום גם הגישה תביעה נגדו לבית הדין לתביעות קטנות, אומרת שברור לה, שבצער בעלי-חיים היו מחויבים לקחת את הכלב, אבל מציינת בזעם : "לחץ היה שבב ולו היו בודקים אותו, לא מסובך היה לברר את זהות בעליו האמיתיים. העובדה שהיא שיקרה בפעם הראשונה, הייתה אמורה להדליק נורה אדומה. כנראה שלהזריק זריקת הרדמה זה דבר של מה בכך עבורם". עוד היא כועסת על העובדה, שבפעם הראשונה שהם הגיעו לעמותה כדי לחפש את חץ, יום לאחר העלמו, אף אחד לא יידע אותם שהכלב הומת זה מכבר. "המעט שאפשר היה לעשות, זה לחסוך מאיתנו שבועיים וחצי של התרוצצויות ואי ידיעה".
רינת עברה זה מכבר לבית החדש ומסכמת בצער: "כל חטאו של הכלב שלנו שהוא נבח יותר מידי. הדירה היפה שאני גרה בה עכשיו, עלתה לי בחייו. אם אקבל פיצוי כספי כלשהו, אני אתרום את הכל למען בעלי-חיים. אני רק רוצה שישלמו את המחיר והעונש. חיים של כלב לא עוברים בכזו קלות".
גדי ויטנר מאשר שהכלב הורדם, כיוון שבעמותה השתכנעו שהכלב שייך לאישה עימה הוא הגיע. הוא מספר שלעמותה הגיעה אישה דתייה עם כלב אמסטף, שבהתחלה אמרה שמצאה את הכלב, אבל בעמותה הבחינו שיש לה קשר יפה עם הכלב ושאלו אותה אם היא בטוחה שמצאה אותו. לדבריו, היא אמרה בתגובה, שהכלב שייך לה ולאחיה, טענה ששניהם חיים אצל אימה וסיפרה שהכלב חי קשור, אומלל ומסכן בחצר, שמתעללים בו ושאין מי שיטפל בו.
ויטנר מספר שכאשר מביאים לעמותה כלב מסוכן שנמצא ברחוב, יש להכניס אותו לעשרה ימי הסגר על-פי החוק, לאחריהם העמותה מחויבת להמית אותו, אבל כאשר מוסרים כלב מסוכן לאימוץ, יש לחתום על אישור לפיו הכלב עובר לבעלות ולאחריות צער בעלי-חיים והעמותה רשאית לנהוג בו כפי שהיא רואה לנכון.
עוד הוא אומר, שלעמותה אסור לקבל אליה כלבים מסוכנים, אלא אם כן היא מרדימה אותם, משום שהמצב הנוכחי בחוק לדבריו, הוא שלא ניתן למסור כלבים מסוכנים לאימוץ ושכל עמותה חייבת להעביר לתחנת ההסגר הרשותיות. "כיוון שצער בעלי-חיים אינם כלביה עירונית, אסור לנו לקבל כלבים מסוכנים על פי החוק, אבל קיבלנו אישור לקבל ולבצע המתות חסד בכלבים מסוכנים, כיוון שווטרינרים עירוניים לא רוצים להתעסק איתם". יש לציין כי מכיוון שחץ היה כלב מעורב, סיווגו ככלב מסוכן נתון לשיקול דעתו של וטרינר ואין צורך להרדימו מיידית.
ויטנר אומר שברגע שמשלמים עבור ההמתה וחותמים על האישור, אין דרך חזרה והכלב מומת במקום. עוד הוא ביקש להוסיף: "חבל שכלב מומת בגלל סכסוך משפחתי. גם ככה מורדמים אלפי בעלי חיים בשנה. אני מקווה שאנשים לא ילמדו מהסיפורים האלה". ויטנר, שמציין שבעמותה שוקלים להגיש תלונה נגד המוסרת, ביקש למסור את התנצלות העמותה על המקרה והוסיף: "יכול להיות שפעלנו בפזיזות אבל היא עשתה רושם אמין ולצערנו האמנו לה". לשאלה אם ניסו לאמת בעמותה את זהות בעלי הכלב, עונה ויטנר: "בדקנו לפי שם המשפחה שלה וראינו שזה אותו שם המשפחה שמופיע בשבב".
לא עלו לכם חשדות לאחר שהיא נתפסה משקרת כי מצאה את הכלב?
"אנחנו תופסים המון אנשים בשקרים. לאף אחד לא נעים לזרוק כלב והמון אומרים מצאנו. אנחנו שואלים אם הם בטוחים ואז הם מתרצים- טוב, נו... כל מי שאומר שמצא הוא שקרן".
מדוע לא אמרו לבני הזוג בפעם הראשונה שבאו לחפש את הכלב, שהוא הומת יום קודם לכן?
"הם באו לפה, חיפשו את הכלב ואמרו שהלך להם לאיבוד אמסטף. שלחנו אותם למקום של ההסגר. לא ידענו שמדובר באותו כלב. בדרך כלל כשמוצאים כלב, שמים אותו בהסגר. אחר כך התברר שבהתחלה רשמנו אותו ככלב שמיועד להסגר".
איך אפשר למנוע הישנות של מקרים כעין אלה בעתיד?
"בגלל שמדובר בכלב מסוכן, היא ביקשה להרדים, חתמה ושילמה, אין כמעט דרך להתחמק מזה". יחד עם זאת, הוא מוסיף: "בעתיד נעשה מאמצים להתקשר עם הבעלים, בכוונתנו לדון בהמתנה של המתת כלבים מסוכנים ושלחנו מכתב לשר החקלאות בבנושא של בירור מהיר ככל האפשר של שאלת הבעלות. כיום בהוראות של משרד החקלאות ובצורה בה הוא חוסם את מרכז השבבים, אי אפשר לקבל תשובות במידי".
בנוגע לתביעה שהוגשה נגדו אומר ויטנר: "כאשר נקבל את פרטי התביעה נגיב בהתאם".
נא להמתין לטעינת התגובות
