הקרב על הצל"ש

שנה למלחמה, ועפר שלח סבור כי המחלוקת על הצל"שים תהווה מבחן מנהיגות לאשכנזי

עפר שלח | 3/7/2007 5:28

המחלוקות שליוו את טקס הזיכרון הראשון למלחמת לבנון השנייה אינן מפתיעות. זו היתה המלחמה המופרטת השנייה של ישראל, אחרי האינתיפאדה השנייה: הנושא העיקרי בנטל היה העורף, שאין לו ארגון לוחם ואתוס מאחד. הפיצול השבטי והפוליטי, המנהיגות הנמנעת מקביעת ערכים וההתפרקות המכוונת מאחריות ממשלתית, המאפיינים את החיים בישראל בעשר השנים האחרונות, באו במלחמה לביטוי חריף.

המגמות האלה מחלחלות גם לתוך צה"ל. מפקדיו של הצבא בעבר לא נדרשו לעמוד מול רוח זמן עזה, המערערת את עצם התפיסה של הקרבה למען ביטחון קולקטיבי וערכים משותפים, שבלעדיה קשה לצבא לתפקד. הרמטכ"ל גבי אשכנזי מצטייר מאז נכנס לתפקיד כמי שעמל לשקם, בעבודה קשה ותוך הימנעות נזירית מתקשורת, את י-ולותיו הבסיסיות של הצבא. אבל צבא אינו נבנה רק מלמטה למעלה, יחידה אחרי יחידה ותרגיל אחרי תרגיל. צבא הוא בראש וראשונה אתוס, ואשכנזי עוד לא ביטא דבר שיעזור לצה"ל להתמודד מול הרוח הזו. יש לו עוד הזדמנות.

בשבוע האחרון עלתה לכותרות גם שאלת הצל"שים שיינתנו למי שהצטיינו בלחימה. גם היא אינה נעדרת סממנים של ויכוח פוליטי, פנים וחוץ צבאי: גורמים עלומים אומרים שהצל"שים טרם הוענקו כי "ההנהלה הנוכחית" של הצבא, קרי אשכנזי, אינה ששה להבליט את סיפורי הגבורה, מחשש שיציגו את המלחמה (שבה לא היה בתפקיד) באור חיובי יותר. זו טענה מקושקשת: אדרבא, למי שלא פיקד על הצבא במלחמה יש אינטרס להראות שהלוחמים אכן היו טובים, ורק הפיקוד כשל.

לתת עדיפות לחוגרים במתן הצל"ש

מדיון הצל"שים (כמו מדיון השכול) לא נעדרים גם סממנים מגזריים: בציבור הדתי-לאומי, למשל, היו קולות שטענו שסיפוריהם של בני המגזר הוצנעו בתקשורת. ככה זה בחברה שהדבק הקולקטיבי שלה נמס כבר מזמן.

המשבר הזה הוא הזדמנות לאשכנזי לקבוע מסמרות וסטנדרטים. כך, למשל, צריך לבטל כמעט צל"שים לקצינים, למעט מקרים בודדים שבהם היה מעשה הרבה מעבר לחובה. משימתו של קצין היא להוביל את יחידתו לקרב: להיות ראשון מול האש, לגלות קור רוח ושיקול דעת. אם יבדקו באמת את סיפורי הקרב של צה"ל, יגלו שכמעט בכולם מי שאכן ירה לתכלית והכריע היו בעיקר קצינים. זה מה שנדרש מהם, זה לא מבטא הצטיינות שיש לרומם.

במלחמת העצמאות, שנה וחצי של לחימה עזה, ניתנו 12 עיטורים בלבד. כולם פרט לשניים (רב החובל יוחאי בן-נון

והאוויראי – במונחי היום טייס – צבי זיבל ז"ל) היו לחוגרים. זהו ביטוי נכון של אתוס, לפיו מה שמכונה בפי העם "גבורה" אינו אלא חובה ברורה של קצין מתוקף דרגותיו ותפקידו.

אשכנזי צריך גם לבטל כל סממן של פוליטיקה: כל ידיעה לפיה יחידות "נדרשו" להעמיד מועמדים לצל"שים, שנקבעו מפתחות לפי השתייכות חילית, שמישהו מחוץ לצבא או בתוכו לחץ למען עיטור, צריכה לגרור בדיקה תוך סכנה לביטול הצל"ש. הרמטכ"ל צריך, בהצהרה ומעשה, להזכיר לצה"ל שמבחוץ אולי נושבות רוחות רעות, אבל בכל מקום שבו הצבא עמד על ערכיו הם נשארו בתוקף. מפקדים שוויתרו עליהם, מטעמים של פופולריות, שאיפות פוליטיות או חולשה אישית, הביאו את צה"ל למצב בו עמד בקיץ 2006. אם אשכנזי לא יתחיל בתהליך של שיקום ערכי, הוא יצטרף אליהם.