קורבן עולה ויורד
אין מי שיודע מה עובר על משפחת שליט כמו אסתר וקסמן, אמו של נחשון, הי"ד. מערכת nrg יהדות פנתה וביקשה ממנה לכתוב את רחשי ליבה בתקופה האחרונה. היא בחרה לכתוב על הדמוניזציה כלפי מדינת ישראל. מיוחד ל nrg יהדות
התכסיס הזה, האסטרטגיה הזאת , המתקפה הזאת נגדינו אינם חדשים ואף משכנעים מאוד כשחוזרים על הפרופגנדה מספיק פעמים. השינון היום יומי חודר ומצליח לשכנע כעת, בהיותנו 40 שנה אחרי הכיבוש ההוא, כשכל צבאות ערב קמו עלינו לכלותינו, איימו על קיומנו וחייבו אותנו להלחם על נפשנו, במלחמת מצווה, שאין צודקת ממנה, והיה לנו את העוז, המוטיבציה והאידיאולוגיה הדוחפת אותנו לנצח בעזרת ה' ולניצחון הזה החצוף אי אפשר לסלוח. מלחמת ששת הימים, שהפכה למלחמת ארבעים השנה – מלחמה שלא ביקשנו, לא רצינו, לא חמדנו אדמות, לא רצינו בנפול בחורינו ולא תכננו לשלוט על עם אחר, קיבלה תגובות משמיצות וקטלניות.
רחמים רבים לעם הנפגעים – הפלסטינים, שלא הכרנו כעם, כי יצאנו להגנתנו מול ארצות ערב ריבוניות, שתקפו אותנו. אחרי הזמן הקצר של אופוריה בקבלינו את נחלת אבותינו לידינו, התחילו הקרבנות האמיתיים של כל הזמנים –היהודים לחטוף ביקורת, השמצה והגדרה ככובשים קולוניאליסטים. האימפריה הבריטית המפוארת, שניסתה לגמור את מה שהנאצים לא סיימו יחד עם כל מדינות יבשת הדמים ההיא, שנקראת אירופה, הם הם היו לרועינו המוסריים.
הם, שדואגים לשוויון וצדק, למחוות ורחמים מצידנו לא התביישו בין היתר להטיל עלינו חרם אקדמי כולל חתימות של אנשים שפרחו אז לפני חמישים ושישים שנה, שלא אפשרו לשארית הפליטה שלנו הזדמנות לחיות.
ובינינו היו יהודים, שהצטרפו ובמקרים לא מעטים אפילו יזמו את שנאת ישראל הרווחת היום.
האירופאים וכמובן הערבים, שכל כך הרבה דם יהודי נשפך על ידיהם (הרבה יותר מכלל האסירים הרוצחים בבתי הכלא היום) שוב משמיעים את קולם נגד ישראל – נגד המדינה היהודית, שוב מתוך האנטישמיות שלהם הפכו קולם להבעות שנאה נגד "היהודים" באשר הם. זה מובא יום יום בכל אמצעי התקשורת, רוב מנהיגי העולם ואזרחי רוב מדינות העולם, מציירים אותנו כמושחתים מוסרית, ככובשים חסרי דמות וצלם וכשטן בהתגלמותו. והבעיה הגדולה ביותר היא "כחגבים היינו בעיניהם וכן בעיננו".
אנחנו עכשיו בעזרת מנהיגנו שמנו את עצמנו במצב התגוננות. במצב, שהצדק והמוסריות אינם חלקינו, במצב, שאכזריים מידי אנחנו ולא רחמנים, במצב, שעלינו לקלל את עצמנו (וכמובן להצטרף לכל ה"בלעמים" בעולם) ולמצוא חן בעיני העולם וכן בעיני שונאנו.
מערש ההיסטוריה של עמינו (פרשתינו השבוע היא בלעם) ביקשו לקללנו, כשפחדו, שאנחנו קצת חזקים ומרימים ראש ומאיימים על העמים. היום היהודים באקדמיה, במשרות חשובות מהווים אותו איום.
אף אחד לא טוב בהלקאת יהודים כמו היהודים עצמם. באירוניה שאין כמותה האוכלוסייה המצליחה שתיארתי היא במספרים גדולים מאוד אותו הפלג הקולני ביותר נגד רשעות הכיבוש, אותם יהודים, שהגויים חפצים להחרימם. לקב"ה יש אכן חוש הומור. הקלטת שהשמיעו אתמול ושלשום החמס מוציא שתי תגובות קיצוניות- האחת כעם שחרט על דגלו להציל ולהחזיר משבי כל חייל יהודי צועקים להיכנע ומיד ולשחרר את כל הרוצחים, המפגעים ולשחרר את בחורינו. השני – לא להיכנע לסחטנות, ארגון הטרור הרשע מכולם אז-אדין אל-קסאם כי זה רק ישכנע אותם שאכן דרכם עובדת, רוצחיהם הולכים חופשי ויהיו עוד ועוד קרבנות "שלום" כפי שפעם הסביר לי
אני אישית מאוד תקועה ואמביוולנטית לגבי סוגיית שחרור מחבלים –עבור שבוי יהודי. כאם, שחוותה על בשרה אסון של ילד, חייל, קודם נעדר ואחר כך בשבי לחצתי על מנהיגנו וכל מנהיגי העולם לגרום לשחרור בני נחשון, הי"ד, מייד, בריא ושלם הביתה. מצד שני ידוע לי מה קרה בעסקת ג'בריל: שחרור אותם 1100 מחבלים עבור 3 חיילים שלנו, היו אחראים לאינתיפאדה ולשפיכת הרבה דם יהודי.
מצד שלישי היום אני גם יודעת, שמבין המשוחררים עבור החייל גלעד שליט (בלי אות חיים מהשניים האחרים) עלול להיות גם הרוצח של נחשון ז"ל, שמרצה מאסר עולם. דילמה קשה, מסובכת, ובכלל לא חד משמעי מה צריך לעשות. גם במקורות היהודיים- מצוות פדיון שבויים, אחת מהחשובות במצוות התורה לא אמורים לתת לשובים "ערך" יותר גדול מזה של החטוף, שבידיהם. אני אינני יודעת איזה "ערך" גדול מידי לשחרור חיילנו.
אני מתפללת שהכול ייעשה לשחרר את השבויים שלנו ולהביאם הביתה בשלום. זאת המשימה הכי גדולה של מנהיגנו היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
