הנצרה שוחררה
דורית אברמוביץ', נפגעת תקיפה מינית, נגד החזרת רמון שנותנת לגיטימציה איומה לתקיפות נוספות
מאז שהחדיר, למרות אי ההסכמה, את לשונו לפיה של אישה צעירה, זכה רמון לשטיח אדום, עשוי תמיכה עמוסה של מובילות ומובילי דעה, עשויים מעמדית כמותו. מאז ביצע מעשה מגונה, דקה לפני שהיה שותף פעיל להסכמה על מלחמה ארורה, נעטף רמון בשכבה עבה של הגנה מבעלות ובעלי הון ושררה. בעודו משמיץ, מכפיש, ממשיך בפגיעתו כלפי זו שאליה החדיר את לשונו, התקבצו ובאו נשים וגברים, כולם מאליטה תקשורתית, פוליטית וחברתית, והשמיעו את קולם הרם מנשוא כדי לתמוך במי שדומה להם ולהן בעדתו ומעמדו. כל אלה הסירו מיידית מתודעתם את אותה נפגעת ואת כל אותן נשים שחוו כמותה.
מאז סיים רמון להוביל סוסים, משוחרר מקלונו, הוא שב לצעוד על שטיח ארוג חבלי שלטון חזרה פנימה אל תפקיד נישא יותר מזה שמילא טרום תקיפתו. ומה זה אומר כלפי אלה כמותי? שעתה כל אב, דוד, אח, בוס ומטריד סדרתי יקבל רשות, לגיטימציה שלטונית, להתחיל או להמשיך בתקיפתו המינית. אם שם למעלה מקבלים פרסים על מעשה מגונה, הכפשת הנפגעת ואי לקיחת אחריות על תקיפה מינית, הרי כאן למטה, בכל שדרות הציבור, שוחרר ההדק, מותר השימוש בכלי זין נגד ילדות, נערות ונשים.
ואיני מפסיקה לחשוב על אותו אב, אח או דוד, כאלה שקורצו בדיוק מאותם חומרים שהקריבו אותי לפני שנים רבות, שמביטים במנהיג הזחוח רמון, ומפנימים כי על חדירה לנשים יש תגמול, מתנות ופרסים. כי התוקפן אף פעם אינו פועל בחלל ריק. ללא שתיקה, השתקה או רשות ציבורית לא יעז התוקף להמשיך לפגוע בכפופה לו גילאית, מיגדרית ומעמדית. לכאורה תקיפה מינית ראויה לגינוי וקלון, לכאורה יש קונצנזוס כי אסור לפגוע מינית, אך כאשר זה מגיע אל תוך הבית, או אל סף הדלת של רבים ורבות, הם מתגייסים נגד הנפגעת, משתיקים אותה, מחבקים אותו. וכך יכול להיווצר האבסורד שאישה כמו שולמית אלוני, שהכתירה עצמה פמיניסטית ולוחמת זכויות, מצטופפת קרוב אל מי שקרוב אליה ביהירותו.
לא להעיר את אמות הסיפים
בעודי מביטה באולמרט, ראש ממשלה נטול תמיכה ציבורית, טופח לרמון על השכם, פותח לו שער רחב חזרה ולמעלה אל תיק האוצר, אני נזכרת בכל אותן מורות ומורים, שכנות ושכנים, שעשו ככל שביכולתם להזיז את קיומי תודעתית, ובמקום זאת עשו כל לאל ידם להסביר לי שמשפחתי היא אזור מוגן, כי אין מה לדאוג, כי יש לי משפחה והורים. עבורם, כמו עבור אולמרט ורמון, מה שחשוב הוא לשמור על הסדר, להקפיד לא להרעיד את אמות הסיפים, כי מה כבר קרה, זו סתם טעות, לא נורא, ילדה אחת, או אישה צעירה הותקפה מינית, הבה נשוב מהר לשגרה. ההוא, התוקפן, הוא עוד סתם חרמן, אולי התבלבל, בטח פותה, אז שמעי לנו, ילדה-אשה צעירה, אל תעשי עניין, תני לו להמשיך בנינוחות את חייו.
ומעומק כאב, ממרומו של זעם, אני מביטה באולמרט, בדליה
איציק, ובעוד אי אלו חברות וחברי המשכן, ורואה איך כמו אז, וחמור יותר היום, נותן השלטון יד ורשות לאבות, דודים, אחים ובוסים לעשות בנשים על פי רצונם, כי על תקיפה מינית, מעשה מגונה, אין קלון. אין עונש. אין סנקציה של ממש, אלא נהפוך הוא, עלינו הנפגעות מוטלת השתיקה.
אז יידעו כל אלה שעטפו והרימו את רמון למעלה אל משרה גבוהה משהיתה לו טרם תקיפתו, כי בפעולה זו הם מכשירים עוד אלפי פגיעות מיניות בנשים. יידעו אלה למעלה שכעת, בעטיים, נפל דבר. מעולם מאז הוקמה ישראל, לא קרה שעבריין מין מורשע הופך להיות שר אוצר. יזכרו כל אלה, ולו לדקה, את כל אותן כמותי, נפגעות התעללות מינית, שנמצאות כיום ברגרסיה שלא היתה כמותה, כי שוחררה עתה נצרה גדולה - כל אלו התוקפים קיבלו רשות מהמדינה.
הכותבת היא מחברת הספר "המלך עירום - גילוי עריות במבט פמיניסטי", מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר, בבית הספר לאמנות, חברה ותרבות, מכללת ספיר
נא להמתין לטעינת התגובות
