"הכלבה הכי טובה שהייתה לי בצוות"
הכלבה בריטני, שמתה בהיתקלות עם מחבל בכיסופים, נקברה השבוע בהלוויה מרגשת, בה הספיד אותה מפעילה. בטקס הזיכרון הבא של היחידה, שנערך בכל שנה סמוך למועד יום הזיכרון הרשמי, היא כבר תצורף לרשימת הנופלים על ארבע
בבית הקברות, שממוקם במקום משכנה הקודם של היחידה, בסירקין שבפתח תקווה, קבורים עשרות כלבים ששירתו ביחידה ושקיפחו את חייהם, בדרך כלל בעת פעילות מבצעית אבל גם בשגרת אימונים. בהתאם למסורת היחידה, כל הכלבים שנופלים במהלך "שירותם הצבאי" נקברים בטקס צבאי לא רשמי.
מיכאל, ששימש כמפקד בצוות מבצעי ביחידה והשתחרר לפני כשלוש שנים, מספר שהלוחמים, לבושים מדי ב' וחובשים כומתות על ראשיהם, עומדים סביב הקבר יחד עם כלביהם בזמן שהחייל, ששימש כמפעיל של הכלב ושירת איתו באופן צמוד, נושא דברי הספד, תוך שהוא מספר על הקשר שהיה ביניהם מהיבט אישי. לאחר מכן, מתאר המ"פ את ההיבט המבצעי של האירוע ולבסוף עולה מפקד היחידה ומסכם את הדברים, תוך התייחסות לחשיבות המשימות. במקרה של בריטני לדוגמה, הוסברה תרומתה החשובה בכך שהיא רצה ראשונה וחשפה את המחבל.
בטקסים משתתפים כל לוחמי הצוות אליו השתייך הכלב, כמו גם חיילים אחרים ונוספים מהיחידה. כן נוהגים להגיע אליהם גם להגיע חלק ממשוחררי היחידה, לרוב כאשר הכירו ועבדו עם הכלב בזמן שירותם. מיכאל מספר שהוזמן אך שלדאבונו, נבצר ממנו להגיע לטקס הקבורה של בריטני, שהייתה כלבה מהקורס שלו ולדבריו: "הכלבה הכי טובה שהייתה לי בצוות".
יחידת עוקץ היא יחידה העצמאית, שמקבלת את פקודותיה ישירות מהפיקוד הבכיר של צה"ל. היחידה הוקמה למעשה בשנת 1974, דאז כיחידת כלבים ללוחמה בטרור תחת פיקוד קצין חי"ר וצנחנים ראשי. כיום מאולפים כלבי היחידה לאחת מחמש יכולות: תקיפה, זיהוי חומרי נפץ, גישוש, חיפוש נשק ותחמושת או חילוץ והצלה. כל כלב נבחר באופן אישי ומאולף ליכולת וייעוד משלו, בצמוד למפעיל שעובד איתו. לעיתים מחליפים הכלבים מספר מפעילים בעת שירותם, כיוון שהחיילים יוצאים לקורסים, עוברים לתפקיד אחר או משתחררים מהצבא.
מיכאל מעיד מניסיונו, שבין המפעיל לכלבו נרקמים יחסים מאוד קרובים וקשר חזק. הוא מספר על השקעת מאמצים כבירים בחילוץ כלב פצוע או אפילו בחילוץ גופתו, על מנת שזו תובא לקבורה. אנשים נוספים ששירתו בעוקץ גם מספרים על קשר רגשי חזק, שמתפתח באינספור שעות של פעילות, אימונים, טיולים, ניקיונות וכיוצא בזה. בתוך כך, חיילים נוהגים לבקר בחופשות ובשבתות את הכלבים, שמתגוררים דרך קבע בבסיס, או מתקשים מאוד להיפרד מהם במידה והחייל שמפעיל את הכלב מסיים את תפקידו. יחסים אלה מסתיימים לא פעם באימוץ הכלב על ידי המפעיל, לאחר שהכלב מתבגר ו"יוצא לאזרחות" כיוון שאינו יכול לשמש עוד לפעילויות אליהן הוכשר, כפי שקרה במקרה של מיכאל ושל כלבו הפרטי בן השמונה, ש"השתחרר" מהצבא לפני כשנה.
יחד עם זאת, פעמים כלבים מוצאים את מותם במהלך השירות. מאז הקמת היחידה, ב-1974, נהרגו עשרות כלבים, רובם בעת פעילות מבצעית וחלקם הקטן כתוצאה ממחלות או מתאונות. מיכאל, ששירת במגמת תקיפה ועבד עם כלבים שאומנו ספציפית לתקוף, מספר שכלבים אלו מאומנים לתור באמצעות חוש הריח אחר בני אדם ונוטלים לעיתים קרובות חלק בפעילות שוטפת בשטחים, במהלכה הם עשויים למצוא את מותם.
עוד הוא מספר, שבשנים האחרונות עלייה בנפח הפעילות של הכלבים וכתוצאה מכך הם החלו לספוג אבידות רבות יותר, מה שהביא את אנשי היחידה לתור אחר פתרון קבורה מסודר. מאז שנת 1980, לאחר מבצע שחרור בני הערובה בקיבוץ משגב עם בו נהרגו שניים מכלבי היחידה, החלו אנשי היחידה לקבור את כלביהם בשטח הסמוך לבסיס הקודם של היחידה בסירקין שבפתח תקווה. הכלבים נקברו בצורה לא מסודרת משך שנים רבות, עד שבשנת 2002 הועברו עצמותיהם של הכלבים לקבורה מחודשת בבית הקברות החדש שהוקם בסירקין.
בית הקברות, שהוקם בזכות תרומתו של מיליונר יהודי אמריקאי חובב בעלי חיים, מכיל חלקות מסודרות ומטופחות, אנדרטה גדולה ומצבה ליד כל אחד מהקברים, עליה כתוב שמו של הכלב שמת ומתוארת הדרך
מיכאל אומר שבית הקברות החדש שינה את היחס כלפי טקסי הקבורה. אם קודם לכן היו מבצעים אירועים קטנים, סמליים ולא מוסדרים, הרי שטקסי הקבורה הפכו ליחידתיים ומסודרים. בתוך כך, נערכים טקסים לכלבים שנהרגו בזמן פעילות, אבל גם כלב שמת כתוצאה מדום לב זכה לטקס. בשנים האחרונות אף החלו לקיים ביחידה טקס אזכרה שנתי לזכר כלבי היחידה, שמתרחש כשבוע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על מנת להפריד בין הטקסים. הטקס, שהחל כמשהו קטן וסמלי, הפך למסורת קבועה של חיילי ומפקדי היחידה ונערך כטקס צבאי לכל דבר. במהלכו עולה לנאום לוחם שאיבד את כלבו במהלך אירוע משמעותי וחשוב שארע באותה שנה, אודותיו הוא מספר וכן נושאים דברי הספד, מקריאים שירים, מעניקים צל"שים לכלבים ולסיום, מפקד היחידה נואם, בין השאר אודות חשיבות המורשת הכלבנית.
לדברי גורם בכיר בצה"ל, לטקסי האזכרה, שלעיתים מונה מאות אנשים, מוזמנים ומגיעים גם חלק מיוצאי היחידה, בדרך כלל שאיבדו את כלביהם. כן מגיעות משפחות שכולות, שאיבדו את בניהם שנהרגו במהלך שירותם ביחידה, דוגמת משפחתו של נדב קודינסקי ז"ל, שנהרג בשנת 2004 יחד עם כלבו בפיצוץ מטען, אשר ביקשה לעכב את לווית כלבו ולחכות שהם יקומו מהשבעה על בנם, על מנת שגם הם יוכלו להשתתף בה.
בסוף שנת 2006 החליטו על העברת בית הקברות למתקן אדם, מקום משכנה החדש של היחידה, לאחר שמפקדים ביחידה אמרו, שהותרתו של בית הקברות בסירקין, פוגעת בהכשרה המקצועית של הכלבנים ושמדובר בדבר שמאוד חשוב עבור מורשת היחידה. התכנונים של בית הקברות החדש כבר קיימים אבל טרם החלו בהקמתו. גורמים בצה"ל אומרים שאחת מאידיאולוגיות היסוד של היחידה אומרת, שהאנשים והכלבים הם מקור כוחה של היחידה, מתוך הבנה שמדובר בצמד ומסרו שביחידה מקווים שעד סוף שנת 2007 יעבור בית הקברות למשכנו החדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
