עיר החטאים
אוטוסטראדה שתפריד בין פלורנטין ויפו, מגדלים שיפרידו בין הים לכרם התימנים וכביש שיחצה את נווה צדק. עיריית תל-אביב בונה בלי להתחשב בתושבים ובלי להשאיר שטחים ירוקים
בימים אלו מתנהלים מספר מאבקים של תושבי שכונות מרכז תל-אביב נגד תוכניות בנייה ופיתוח שמקדמת העירייה. התושבים קובלים על חסר בשטחים ציבוריים ועל כך שקולם לא נשמע בתהליכי קבלת ההחלטות.
תושבי פלורנטין, למשל, נאבקים בתכנית "מתחם החרש והאמן" הקרובה לאישור, שמייעדת לפנות שטח של 16 דונם במערב השכונה ממבני מלאכה ותעשייה זעירה לטובת בנייה צפופה וגבוהה. התושבים טוענים שהתוכנית פוגעת באופי השכונה ומתעלמת מהמחסור החמור בשטחים פתוחים וציבוריים. ליאת איזיקוב, תושבת השכונה, מספרת שזו רק אחת מתוך סדרת תוכניות שעתידות לכסות כשליש מהשכונה ולשנות את פניה לחלוטין.
לדבריה, "פלורנטין זו השכונה הכי צפופה בתל אביב ויש להתחשב בצרכי תושביה לפני שמאשרים תוכניות חדשות. אין שטחים ירוקים, אין מבנים ציבוריים, יש רק גן ילדים אחד ובשנות התשעים נסגר המתנ"ס היחיד בשכונה". רוזה פולדש בת ה- 77, תושבת השכונה, מחזקת את דבריה: "אין פה ירוק בעיניים ובנוסף, רוצים לבנות מגדלים גבוהים, שיחסמו את האור ויחנקו אותנו". גם נושא הנגישות מהווה בעיה, משום תחבורה ציבורית לא נוחה ומשום מיקומו הבעייתי של מועדון הקשישים, בקומה השנייה של בניין ללא מעלית, שממוקם ברחוב סואן.
מה שמכעיס את התושבים הוא שהתוכניות חורגות מהעקרונות שהתוו בתוכנית האב שנחתמה בשנת 2001 ומציעה פתרונות שמקובלים על התושבים. אזיקוב מספרת שתוכנית האב נעשתה בשיתוף התושבים, אך העירייה חדלה לשתף את התושבים בשלב התכנונים המפורטים, בטענה המוטעית שרוב האוכלוסייה בשכונה סטודנטיאלית ומתחלפת.
התוכנית מקצה בפועל רק 2.65 מ"ר של שטחים ציבורי לכל תושב, במקום 7 מ"ר כפי שדורש החוק. המגדלים שמתוכננים יאפילו על הרחוב, יעצימו את תנועת כלי הרכב ויצמצמו את מרחב התנועה של הולכי הרגל, כמו מגדל נחושתן שכבר נבנה.
לאתר המאבק
תושבי נווה צדק, שעתידה לחגוג בשנה הבאה 120 שנים להיווסדה, חוששים אף הם מתוכניות בינוי אינטנסיביות של מגדלי משרדים ומגורים סביב לשכונה. איום נוסף שמרחף מעל נווה צדק ופלורנטין הוא "ציר שלבים", אוטוסטראדה בת 12 נתיבים, שתחבר את נתיבי איילון עם איזור הטיילת בתל אביב, ותחצוץ בין פלורנטין ליפו על גבי חלק מבתיה העתיקים של נווה צדק. הכביש ישרת בעיקר את תושבי הפריפריה ויזרים לעיר אלפי כלי רכב, במקביל לתכנונים של הרכבת הקלה, שאמורה לעשות בדיוק את ההיפך. גם כביש המסילה, המתוכנן על תוואי מסילת הברזל הישנה, יחצה את שכונת נווה צדק מתחת לגשר שלוש ולבתי התושבים, וצפוי להוסיף תנועה מאסיבית של כלי רכב לאזור.
התושבים נאבקים גם בתוכנית פיתוח חורבות תחנת הרכבת מנשייה. אמנם, בתחילה הם שמחו לשמוע שעומדים לשקם את השטח המוזנח, אבל במהרה התגלה שבכוונת העירייה לשנות את ייעוד השטח ולהקים מתחם בילוי מסחרי צפוף ועמוס במקום, שיביא למטרדי רעש ותנועה קשים. התושבים מתנגדים לייעד את השטח לצורכי מסחר,
לדברי אחד מתושבי השכונה התכנון אינו מתחשב בצרכיהם: "לוקחים שטח, שמוגדר כשטח ציבורי והופכים אותו לקניון, בלי שום התייחסות היסטורית או אורבנית. הרי מתבקש להקים שם מרכז תרבותי או חינוכי".
תושבי נווה צדק אינם מתנגדים לבנייה, אבל מדגישים שיש לבנות תוך איזון ומחשבה על שטחים ירוקים וציבוריים. מגדלי משרדים גבוהים וכבישים מהירים יוצרים ניתוק של התושבים מסביבת מגוריהם ומשרתים בעיקר אורחים שאינם גרים בעיר. בוועד הפעולה של נווה צדק חוששים, שהתוכניות יפגעו בצורה בלתי הפיכה באופיה הייחודי של השכונה: "נווה צדק תהפוך לאי תנועה, מוקף וחנוק באוטוסטראדות ובמגדלים גבוהים, בלי שטחים פתוחים ובלי מוסדות ציבוריים. העירייה מתכננת להקים במעטפת אלפי יחידות דיור, אבל לא מתחשבת בעובדה שלתושבים הקיימים אין מספיק מוסדות חינוך או גינות ציבוריות. עתודות הקרקע האחרונות נמכרות ליזמים".
מאבקה של שכונת כרם התימנים מתמקד בתוכניות לבניית אחד-עשר מגדלי מגורים בקו החוף המרכזי, שחמש מתוכן אושרו. לדבריה של רחל גלעד וולנר, תושבת השכונה וחברת הפורום, תוכניות הבינוי העתידיות מאיימות להאפיל על השכונה וליצור חיץ בינה לבין הים, ויפגעו לא רק באופי השכונה הוותיקה, אלא באיכות החיים בעיר, בשל הכערת קו הנוף, עצירת זרימת האוויר לעיר והטלת צל ענק.
וולנר טוענת שהתושבים חשים שקולם נעלם מול היזמים: "התוכניות הללו ינתקו את הדינאמיקה התוססת בין התושבים לים ומעט התושבים שיגורו בבניין ייהנו ממשהו שימנע מאלפי תושבים אחרים שמתגוררים מאחוריו. בנוסף, גם הרוחצים לא נהנים לראות את המפלצות הללו בקו החוף. זו בכיה לדורות".
וולנר טוענת שמדובר בבנייה לאלפיון העליון בלבד, שמשמשת אותו בדרך כלל למטרות נופש ויעידו על כך האורות הכבויים של המגדלים הגבוהים על קו החוף בשעות הערב והלילה. לדבריה: "זה משפיע בהיבט חברתי קהילתי. אין לי שום דבר נגד תושבי חוץ, אבל הם לא גרים פה בדרך כלל, לא שולחים את הילדים לגן, לא יורדים לרחוב, לא חיים בעיר ולא מפתחים אותה".
תושבי לב העיר מזרח נאבקים כבר עשר שנים למען הקמת פארק ציבורי במתחם קריית ספר, עתודת הקרקע הירוקה האחרונה במרכז העיר. לתושבים הובטח שוב ושוב שיוקם במקום מתחם ציבורי ואפילו קיימת הכרזה מצולמת של רון חולדאי משנת 2000, לפיה הקרקע במקום מיועדת להקמת פארק.
מדובר בשטח של 26 דונם, בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, בין הרחובות יהודה הלוי, לינקולן, וילסון, סעדיה גאון ועמרם גאון. בחלק הדרומי נמצא המרכז למיפוי, שהוגדר כמבנה לשימור ועל שאר השטח, כ- 19 דונם, שמוגדרים במפות התכנון כשטח ציבורי פתוח, עתידים לקום בתי מגורים בצפיפות גבוהה. העירייה ניסתה לטעון זמן רב שידיה כבולות משום התעקשות המנהל לבנות במקום, אבל בכנס העלה סגן ראש העירייה דורון ספיר הצעה שיכולה לפתור את הבעיות לעת עתה, לפיה תוקם במקום גינה זמנית.
לדברי יעל דורי, ראש תחום תכנון באדם טבע ודין: "המנהל חושב כמו יזם ומעוניין לשנות את יעוד הקרקע במקום על מנת לבנות על גבי 12 דונם בתי מגורים ולהותיר 6-7 דונם של פארק קטן". מיכל ברז"ל כהן, חברת עמותת "ירוק במקום בטון", שמובילים את המאבק למען הקמת הפארק מצהירה: "לא נוותר על אף מילימטר. אין לנו אף שטח אחר בלב תל אביב, שאפשר להפוך לגינה".
דורי מספרת שעל פי חישובי העירייה עצמה קיים חסך עצום בשטחים ציבוריים פתוחים, גנים ופארקים, במרכז תל אביב ההומה משפחות וילדים. לדבריה, קיימים ומתוכננים באזור רק 37 דונם של שטחים ציבוריים פתוחים וירוקים, לעומת 200 דונם שאמורים להיות ביחס לאזור ולצפיפות התושבים. תושב מרכז תל אביב מסתפק בקושי בחצי מ"ר שטח ירוק.
לדברי ענת ברקאי- נבו, מנהלת קבילת ת"א-יפו של החברה להגנת הטבע, במרכז העיר מתקיים הקונפליקט החזק ביותר בין היותה מרכז כלכלי, תרבותי ומטרופוליני לבין היותה עיר למען מגוון תושביה. לדבריה, ניתוח של ההחלטות שהתקבלו בשנים האחרונות על ידי העירייה ומוסדות התכנון, מראה שהתפיסה המנחה היא בעיקרה כלכלית. "אנו קוראים לראש עיריית ת"א-יפו, רון חולדאי, להבטיח תנאים שיחזקו את מגמת הגידול באוכלוסייה ויעודדו משפחות צעירות עם ילדים להתגורר בה, לחזק את מערך השירותים החברתיים והקהילתיים ולאור המחסור החמור, לקדם שטחים פתוחים ירוקים", היא אומרת ומוסיפה: "אנו קוראים לעיריית ת"א- יפו לגבש יחד עם נציגי הציבור מדיניות כוללנית לבנייה לגובה, לעודד בנייה להשכרה ולא לדחוק את המעמד הבינוני ממרכז העיר. רק ציבור פעיל ומעורה יוכל לעמוד על זכויותיו ולהזכיר למקבלי ההחלטות וליזמים מי הם הבעלים של המרחב הציבורי בעידן של יזמות פרטית כמו זו".
גם יעל דורי מסכימה: "אמנם, עיריית תל אביב היא אחת הבודדות שעושה משהו בתחומי סביבה אבל מצד שני, היא מקפידה לקדם תוכניות בנייה גרנדיוזיות. מעירייה חזקה ועשירה כמו תל אביב אני מצפה, שתפתח שטחים ציבוריים פתוחים ותפעל למען התושבים". דורי, שחברה גם בוועדה המחוזית, מספרת שהתכנון הופך ליותר ויותר כלכלי, מה שמתבטא בלחץ להעלאת אחוזי בנייה: "תוכניות שכבר אושרו פרוצות לגובה ולרוחב. מאשרים להקים בניין בן 9 קומות ואז מבקשים בנייה של 36 קומות". אמנם הבנייה לגובה והציפוף נכונים מבחינה סביבתית, אבל, לדבריה, לא כאשר זה נעשה בצורה חלמאית וללא התאמה למקום. האבסורד הוא שבשנת 2003 הוציא משרד הפנים מדריך לבנייה לגובה, שכולל את כל ההיבטים החשובים, אבל הארגונים הירוקים הם שצריכים להיאבק במוסדות התכנון כדי שיאשרו תוכניות בהתאם למדריך שאותו הם הוציאו".
נדב ברוקוביץ', רכז פעילות ציבורית בחברה להגנת הטבע, מספר ששורש הבעיות נעוץ בעובדה, שמקדמים תוכניות נקודתיות בזמן שאין תוכנית מתאר כוללת עתידית לעיר וכן שלא מתקיים דיון ציבורי מספק אודות התוכניות.
סגן ראש העירייה דורון ספיר מספר שאכן בכוונתו להביא לוועדה המקומית בת"א תוכנית מתאר כללית לעיר תוך מספר שבועות, שתתאים לחזון העיר תל אביב, ויכול לדעתו לשמש כמגילת העצמאות של העיר. לדבריו, תל אביב צריכה חוקה, כיוון שחוסר הוודאות התכנונית יוצר בעיות בין הלחץ מצד יזמים שרוצים להפיק רווחים אל מול לחץ התושבים, שמתנגדים לבינוי. על העירייה לאזן בין האינטרסים לדבריו כדי לפעול לטובת העיר. ספחר סבור שהליכי התכנון יהיו מהירים יותר לאחר שלעיר תהיה תוכנית מתאר כללית מאושרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
