פרידמן נלחם

בן-דרור ימיני טוען ששר המשפטים הציג דרישה סבירה ביותר אל מול רמיסת החוק של מזוז

בן דרור ימיני | 10/6/2007 5:13

ממשלת ישראל, לפי חוק שירות המדינה, היא בעלת הסמכות הבלעדית למנות את היועץ המשפטי לממשלה. אין ועדה בעולם, גם כזאת שמורכבת מראש מועצת החכמים, האפיפיור ונשיא ארה"ב, שיכולה לשנות את החוק. במדינה מתוקנת, שבה נוהג שלטון החוק, ולא שלטון המשפטנים, החוק הוא זה שמעניק סמכות. הוא ואין בלעדיו.

אלא שישראל, אם נותר עוד מישהו שלא שם לב, איננה מדינה שבה נוהג שלטון החוק. בישראל אפשר לצפצף על החוק המפורש. לא רק שאפשר, אלא שבעיקר רצוי. כי ה"פרשנות" הפכה לעיקר. ובכל מה שקשור לסדרי שלטון וממשל, החוק בישראל נרמס ברגל גסה.

כך, למשל, החוק קובע באופן מפורש וברור מתי ואיך אפשר לפטר שר ו/או ראש ממשלה. אבל החוק יכול רק להצחיק את המשפטנים - מפרקליט המדינה, המשך ביועץ המשפטי לממשלה, וכלה בשופטי ביהמ"ש העליון.

אין שום קשר בין ה"נורמות" שהם קבעו לבין מה שאמור, למשל, בחוק יסוד הממשלה. יש מי שטוען שה"נורמות" הללו נועדו לשמור על ממשל תקין ואיכותי יותר. חוקתית, אוי לה למדינה שבה חוקי בית הנבחרים נרמסים ברגל גסה, בשמן של נורמות שאינן אלה של המחוקקים, אלא של אלה שניכסו לעצמם את הסמכות.

שר המשפטים מבקש מעט מדי

מעשית, לאחר למעלה מעשור וחצי של "מהפכה חוקתית", שבמסגרתה הפכו שופטי ביהמ"ש, בעידוד להקת המעודדים מהתקשורת, למחוקקים האמיתיים, המצב הולך ומידרדר.

אין לנו שלטון תקין יותר. אבל יש לנו מערכת משפטית שתופסת שיא עולמי לא רק בסמכויות שהיא חמסה לעצמה, אלא גם שיא עולמי בחוסר האמון. וכנראה שיש קשר בין שני הדברים. משום שפסיקות עוקפות חוקים, שהן למעשה פסיקות עוקפות דמוקרטיה, מובילות להרס איטי, אבל בטוח, בשני צדי המשוואה. גם מערכת המשפט שוקעת וגם המערכת הפוליטית מבוזה. כך שאנחנו בהפסד. חוקתית ומעשית.

עכשיו מבקש היועץ המשפטי לממשלה לעגן את רמיסת החוק המפורש בתירוץ הרגיל: נורמטיביות. הוא כמובן נתלה על העץ הידוע,

של ועדת שמגר, שמונתה ב-1997 והגישה את מסקנותיה ב-‭.1998‬ אין ספק שמדובר בוועדה מכובדת. אבל החוק - כן, החוק היבש - צריך להיות קצת יותר מכובד. אלא אם כן אין כאן שלטון חוק. וכנראה שכבר אין. אלה רגעי הדמדומים שלו.

שר המשפטים מבקש שינוי קטן בהמלצות ועדת שמגר. לא יותר מזה. הוא מבקש קצת מדיי. הוא בסך הכל רוצה ששר המשפטים, ולא נשיא ביהמ"ש העליון, ימנה את השופט בוועדה. לא רק שזו דרישה סבירה והגיונית, אלא שהיא גם מתבקשת. שאם לא כן, יישום מוחלט של המלצות הוועדה פירושן גם שלילת סמכות ממשלה, באופן מנוגד לחוק, גם פגיעה בהפרדת רשויות, וגם מתן כוח מוגזם, שגם ככה הוא מוגזם, לנשיא ביהמ"ש העליון.