גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


סמול, ימין, סמול

התקופה האחרונה קצת בלבלה לקובי אריאלי את ההגדרות. מה עושים עם הסמולנים האלה שהפילו את שרון, ואיך אוכלים את העובדה שאריק שרון פינה את גוש קטיף?

קובי אריאלי | 27/5/2007 10:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפני חודש יצא לי לראיין בטלויזיה את ליאורה גלאט ברקוביץ', הפרקליטה שהדליפה ב-2004 לתקשורת את דבר החקירה נגד אריק שרון בפרשת סיריל קרן. נושא השיחה היה "נבל ברשות התורה". גלאט ברקוביץ' דיברה על עצמה, על התופעה, על מניעיה ותוצאות הצעד שהיא עשתה. פתאום שאלתי שאלה מסויימת שנגעה ליחסי שמאל וימין בארץ. היא השתהתה רגע לפני שענתה, ואז, בפרק הזמן הקצר הזה, נכנסתי אני לסיבוך ענקי ממנו אני מתקשה לצאת עד עצם היום הזה.
   
רגע, רגע, שאלתי את עצמי. מה היא, גלאט ברקוביץ': ימנית או שמאלנית? בעדנו או נגדנו? מהטובים או מהרעים?

על פניו, התשובה היא פשוטה. גלאט ברקוביץ היא פרקליטה, אשכנזית, חילונית, מרויחה טוב, ושיתפה פעולה עם התקשורת תוך עבירה על תקנון המשרה שלה כדי לדפוק את מנהיג הימין, אריק שרון. מכאן שהיא חתיכת סמולנית מגעילה ושתלך לכל עזאזל סמולני שרק תבחר, אבל אז נזכרתי שזה בכלל לא מדוייק, שהרי המעשה שהיא עשתה, תכליתו היתה להזיק לאריק שרון, ואריק שרון, אתם יודעים, הרי שנה אחת לאחר מכן הביא את הקסאמים לשדרות ומחר גם לאשדוד ולחדרה, משמע מי שפוגע בו הוא בוודאי ימני טהור, ומן המשובחים שבהם.

וביותר: היא הרי לא סתם פגעה באריק שרון, אלא "בדבר אשר זדו עליהם", כלומר, הרי כל ההתנתקות המרושעת לא באה לעולם, כידוע, אלא כדי לחמוק מהחקירה שגלאט ברקוביץ' עצמה חשפה. אז מה היא, לסיכום, ימין או שמאל?
מירי צחי
פינוי גוש קטיף מירי צחי
שרפים לו ממעל, יבוא ויעל, הביבי

תראו מה עשתה לנו, המפלצת הזו, קדימה. עזבו לרגע את המלחמה הארורה ותוצאותיה, עזבו את השחיתות, את הכשלון, את אוזלת היד ואת ההתנתקות. הנזק הוא הרי הרבה יותר גדול. נוצר בלגאן עצום בהגדרה העצמית של כל ימני ודתי. את מי צריך לאהוב? את מי צריך לשנוא? קחו למשל את גל המחאה בעקבות המלחמה האחרונה. בויכוחים מעין אלה, תומך מחנה האורנג' (כתום-שחור) באופן מסורתי בצד המיליטנטי.

כשיש צד אחד שמצדד בתקיפה וצד אחר שמצדד בהבלגה, ברור לכל מה תהיינה תוצאות ההצבעה בעלי ובביתר עילית. למרות זאת, המחנה הזה כולו בצד שנגד המלחמה והממשלה. מדוע? איך זה שעוזי דיין, ממובילי המחאה, הוא כיום דמות נערצת על המחנה הלאומי דתי, כמעט כמו הוד מלכותו מרחיקת הראות בוגי יעלון בואכה הוד רוממות תהילתו, שרפים ממעל לו, ביבי נתניהו?

אשר לנתניהו עצמו, האם אין לימין ולחרדים מספיק

סיבות טובות לא לשנוא אותו, אבל לפחות לחשוש קמעא מפניו? אולי מפני שהתמהמה בתגובתו הפוליטית להתנתקות, אולי בשל גזרות התקציב שהוביל ויישם, תשאלו כל ילד חרדי? איך זה שכל ימני וחרדי נושא אליו עיניים כמהות ולוחש את שמו בחרדת קודש?

התשובה ברורה וידועה אולם ראוי לנסח אותה במילים פשוטות. מגדיר העמדות הפוליטיות נותר כשהיה מזה שנים, רק שהשמות והתפקידים השתנו: אנחנו אוהבים את מי שאמנון אברמוביץ' שונא. אנחנו שונאים את מי שאמנון אברמוביץ אוהב. אין לי מושג היכן מתגורר אברמוביץ', אולם אם יש לו איזה שכן שרב איתו על מקום חנייה והוא מאוד מאוד שונא אותו, סביר להניח שהאיש האלמוני יכול לרוץ לראשות הממשלה ולזכות בכל קולות הימין והדתיים. אומר זאת כך, יונית: ביום שאמנון אברמוביץ' יתוודה בטלויזיה על הערצתו לביבי נתניהו, יחזור העולם לתוהו ובוהו.

בלוגים של קובי אריאלי
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

קובי אריאלי

צילום: נועם וינד

בן 37, כותב במעריב ומגיש בגלי צה"ל. מנחה ומשתתף בתכניות טלוויזיה. חובש כיפה שחורה ומאמין גדול במתן זכות קדימה להולכי רגל

לכל הטורים של קובי אריאלי
  • עוד ב''יהדות''

לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים