לא הכמות, האיכות
משה פייגלין מתרעם על כך שהציג פתרון לערביי יש"ע – אך כל התגובות עליו החמיצו את העיקר
בשבוע שעבר זכיתי להצלחה אינטרנטית – למעלה מ-200 תגובות. אך מבחינתי היה זה כישלון, פשוט משום שמן התגובות התברר לי שאף אחד לא קרא את המאמר. אני רגיל לחרפות ולגידופים. זה דינו של כל מי שהולך בניגוד לזרם הפוליטיקלי קורקט הישראלי. ברבות השנים העניין הפך אפילו משעשע.
מנגד, ישנן גם תגובות תמיכה שבלוניות, וגם הן לא מעוררות עניין מיוחד. אבל הפעם, למרות כמות התגובות, לא ומצאתי ולו אחת שדנה בכלל במאמר. ולא היה זה סתם מאמר – היה זה מאמר שהציע פתרון חדש לבעיה שמעסיקה (לצערי) יותר מכל בעיה אחרת, את החברה הישראלית ב-40 השנים האחרונות.
המאמר נתן תשובה חדשה לשאלה מה עושים עם ערביי יש"ע. המאמר הציע פתרון אמיתי, ישים, הומני, לא אלים, והחשוב מכל – פתרון החופף את המציאות ולא נשען על דמיונות. במאמר טענתי שבכסף שהשקענו עד היום בקונספציית המדינה הפלשתינית של אוסלו, יכולנו, ועודנו יכולים, להציע לכל משפחה ערבית ביש"ע כרבע מליון דולר בכדי להתחיל חיים חדשים בכל מקום אחר שתחפוץ.
יש גם תוצאה חיובית לתהליך אוסלו. בזכות התהליך והשתלטות כנופיות הטרור שהביא בכנפיו, ערביי יש"ע עוזבים ממילא. כה משמעותית ההגירה הערבית מיש"ע, עד שאנו שומעים שוב ושוב על "פסקי הלכה" מוסלמיים המנסים לאסור על התושבים את ההגירה. עשרות מיליוני מוסלמים נודדים כיום מערבה. כמה מהם הגיעו לאירופה אוסטרליה או ארה"ב – עם רבע מליון דולר בכיס? מדובר בפתרון אמיתי, פתרון שיכול להביא בתוך כעשור, להידלדלות משמעותית מאוד של האוכלוסייה הערבית ביש"ע, ויאפשר להכיל שם את הריבונות הישראלית כפי שעשינו ברמת הגולן. במקום להצטופף בגוש אורבני אחד גדול ומחניק, תפזר ישראל את אוכלוסייתה מזרחה אל גב ההר מרחק 20 דקות נסיעה, ותקטין את הפיתוי האיראני להשמידנו במכה הראשונה.
אלא שכמו בכל פתרון פשוט לבעיה סבוכה – יש פה מלכוד. מדובר בכך שכדי להגיע לפתרון הזה צריך קודם כל לרצות את ארץ ישראל - כלומר את אותם חבלי ארץ תנ"כיים המחברים אותנו להיסטוריה ולזהות שלנו.
ידעתי שהעניין רגיש, ולכן בדקתי שוב ושוב את מקורותיי ואת החישובים. הנחתי שיהיו רבים שינסו לקעקע אותם והתכוננתי היטב בכדי להגן על ה"מבצר" שבניתי. להפתעתי, אף אחד לא תקף אותו. במקום זאת חזרו כל המתנגדים – כלומר אלה שבכלל כתבו משהו חוץ מקללות וגידופים – על המנטרות הישנות המדברות על המיליארדים שכביכול עולים לנו המתנחלים.
האמת היא הפוכה – המתנחלים הם האוכלוסייה היצרנית והנושאת בעול, יותר מכל אוכלוסיה אחרת במדינה. אבל זהו כבר נושא לוויכוח אחר לגמרי – המאמר כלל לא עסק במתנחלים. המאמר עסק בעלויות הסכם אוסלו שכשל, והציע פתרון אחר באותו כסף. האם ייתכן שלא השלום והביטחון היו מטרת אוסלו, אלא היציאה מיש"ע וחיסול ההתנחלויות?
נא להמתין לטעינת התגובות
