הסיפור האמריקאי
הוא נחשב אולי פחוּת בעיני רבים מחובבי הוויסקי, אבל הגיע הזמן לנפץ את הסטיגמות - הוויסקי האמריקאי נפלא ולא פחות טוב מאחיו בעולם • אוהד רז מרים כוסית של מאלט סקוטי מיושן לחיי האמריקאי
במאה השנים האחרונות שותפה תעשיית הוויסקי לתופעה מעניינת, הקיימת בתחומי חיים רבים - תופעה של אופנות מתחלפות. וכך ניתן, באופן גס, לחלק את עולם הוויסקי במאה ה-20 לשלוש תקופות עיקריות: תחילת המאה הייתה ללא ספק התקופה של הוויסקים האירים, אשר שלטו בתעשייה ללא עוררין. מספר אירועים דחקו הצידה את האירים ולקראת אמצע המאה ה-20 הפך הבלנדד הסקוטי לוויסקי האהוב והפופולארי בעולם. התהליך שסגר את המאה ה-20 הוא הגילוי של המאלט כמשקה בפני עצמו על ידי חובבי הוויסקי הרבים. אמנם הבלנדד נמכר בכמויות גדולות הרבה יותר, אך עם סוף המאה ה-20 צמחו מכירות המאלטים במהירות אדירה והמאלט הפך לוויסקי המדובר ביותר.
עם כניסתנו למאה ה-21 ניתן לומר כי הגיע זמנו של הוויסקי האמריקאי. לא שבמהלך המאה הקודמת לא נמכרו וויסקים אמריקאים, אך עם סוף המאה הקודמת ותחילתה של הנוכחית זינקו מכירות הוויסקים האמריקאים בלמעלה ממאה אחוזים. לאחר שנים של שליטה סקוטית מוחלטת בתעשיית הוויסקי, האמריקאים מצטרפים גם הם לחגיגה.
הוויסקים האמריקאים יהיו תמיד יוצאי דופן בנוף הוויסקי העולמי. כל יצרניות הוויסקי בעולם, מפורסמות יותר או פחות, מייצרות וויסקים שונים, מעניינים ואיכותיים – אך כולם רחוקים שנות אור באופיים מהוויסקים האמריקאים. אנשי וויסקי רבים מסכימים עם החלוקה הגורסת כי את כל הוויסקים בעולם ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות – האמריקאים ומולם כל השאר. רבים מחובבי הוויסקי המתחילים, יתקשו להבדיל בין וויסקי אירי וסקוטי, אך כוס וויסקי אמריקאי יוכל לזהות גם חובב וויסקי בתחילת דרכו. הוויסקים האמריקאים שונים משמעותית באופיים מרוב הוויסקים האחרים המיוצרים בעולם וגם ההגדרות המוכרות של וויסקי מאלט או בלנדד, הנפוצות בקרב כל המדינות המייצרות וויסקי, אינן רלוונטיות בארה"ב. לאמריקאים הגדרות משלהם.
בארה"ב החלו לייצר וויסקי כבר במאה ה-17, עם הגעתם של מהגרים סקוטים ואירים לחופיה המזרחיים של אמריקה הצפונית. אותם מהגרים הביאו איתם את הידע והאהבה לוויסקי אך התנאים באמריקה היו שונים מאלה שבארצות המוצא, מה שהפך את הוויסקי המיוצר באמריקה לשונה באופיו מהוויסקי שיוצר באירופה. עיקר ההבדל היה בחומרי הגלם ובאקלים.
הדגן הפופולארי שהיה זמין ונגיש באותם הימים במזרח ארה"ב היה השיפון, ואכן הוויסקים האמריקאים הראשונים שיוצרו היו עשויים בעיקר משיפון. עם עצמאותה של ארה"ב ב-4 ביולי 1776 החלה תנועה מאסיבית של מתיישבים מערבה. להזכירכם, בתחילת דרכה, הייתה ארה"ב מרוכזת כולה במזרח היבשת ותהליך ההתפשטות מערבה החל לתפוס תאוצה בתחילת המאה ה-19. התנועה מערבה הייתה קשה ביותר בעיקר בגלל הטופוגרפיה והתעבורה (הרי האפלצ'ים הפראיים, שהפרידו בין מזרח למערב) ואכן כל אותם מתיישבים היו בעיקר סקוטים ואירים קשוחים שהצליחו לשרוד את המסע.
עם הגעתם של המתיישבים לדרום מרכז אמריקה, החלו מיד
הוויסקי היה כה נפוץ, עד שהפך להיות הכסף של אותם הימים והוערך כמוצר שאינו מתקלקל, קל לאכסון, קל להובלה וללא ספק תורם למצב הרוח. כך החל הוויסקי האמריקאי להתעצב ולהתבסס לאיטו, והפך ממוצר משלים של מגדלי התירס למוצר מוכר ואהוב המגלגל כיום מיליארדי דולרים. עד היום רוב רובה של תעשיית הוויסקי בארה"ב מרוכזת באותן מדינות אליהן הגיעו המתיישבים הראשונים.
אז לכל חובבי המאלטים הסקוטים, הנוהגים לזלזל או אפילו להתנשא בכל הקשור לוויסקי האמריקאי – אל תשכחו, כי מאחורי כל וויסקי אמריקאי עומד סקוטי שרירי וקשוח. אז אמנם וויסקים אמריקאים נחשבים פחות בעיני רבים מחובבי הוויסקי בעולם, אך הגיע הזמן לנפץ את הסטיגמות. נכון, הוויסקי האמריקאי שונה מאוד מאחיו בעולם, אבל די להתנשא - הוא נפלא ונהדר ולא פחות טוב מכל השאר. אז בואו נתרווח ונרים כוסית מאלט סקוטי מיושן - לחיי הוויסקי האמריקאי!
* מפעל החביות הגדול בארה"ב מייצר 400,000 חביות בשנה.
* "חלקם של המלאכים" באמריקה, שלא כמו באירופה, הינו 4%.
* כמות הוויסקי האמריקאי הנמכר בבריטניה גדל משנת 1997 ב-107%.
* בשנת 2006 נמכרו למעלה מ-100 מיליון בקבוקים של ג'ק דניאל בעולם.
הכתבה באדיבות עמותת הוויסקי הישראלי
נא להמתין לטעינת התגובות
