צמד בכותרות
גלעד יהודאי חושב שהשילוב בין שלח לדרוקר, בגיבוי המערכת המהוקצעת שלהם, יוצר את מהדורת החדשות הטובה בישראל. מזל, כי כרגע אין לערוץ שלהם עוד משהו להציע לנו
היחס בין נחשול האירועים האדיר למידותינו הזעירות קובע כי תמיד יהיה משהו חדש לסקר. פס הייצור האדיר של אנשי מערכות החדשות מצליח לרוב לעמוד בקצב האירועים ולהביא לכל העולם את החדשות הכי טריות ומרתקות.
נראה כי החזון של יעקב איילון בא על מימושו. ערוץ 10 הוא בעיקר ערוץ החדשות הישראלי. הערוץ אינו מפיק כל נחלת תוכן אחרת ו"הישרדות" הוא בעיקר שם קוד למבצע סוף העונה. על פי תו התקן המוענק על בסיס רמת המערכת ואיכות מוצריו, ניתן לקבוע כי נכון לעכשיו הערוץ יודע לעשות חדשות ותו לא.
לאחר שלונדון וקירשנבאום הומלכו כזוג האטרקטיבי בטלוויזיה, הגיע הזמן לבחון את עפר שלח ורביב דרוקר- הצמד של ערב שישי. השילוב ביניהם הוא כבר קומבינציה מעניינת. שלח (שלמען הגילוי הנאות נאמר למי שאולי לא יודע, כי הוא פרשן nrg ומעריב) הוא "אול אראונד פלייר". שימו אותו מול יורם ארבל ב-"מי רוצה להיות מליונר?" ותראו איך הוא עונה על כל נושא מחיי הפנאי של חגבים בנגב ועד הפוטנציאל הגרעיני הלא ממומש של ג'מייקה. שלא לדבר על בקיאותו המופלגת ברזי משחקי הכדור האמריקאים השונים.
במהדורה שלח מייצג את הפן האחראי והמאופק, דרוקר, עיתונאי בחסד, יותר נלהב וקופצני ובעיקר ממהר לממש את הפוטנציאל. באולפן שלהם אין היררכיה ומסתבר שזה בדיוק המתכון למהדורה קולחת וקולעת. השילוב בין השניים מספק כימיה משובחת המובילה לדיאלוגים משוחררים ומכתיב קצב טמפרמנטי הצמוד לדופק האקטואליה הישראלית.
במהדורה האחרונה צ'יקו מנשה עשה להם נחת. וינוגרד נכנס לקרחנה ועולם התקשורת לכוננות ספיגה. למרות שמנשה הביא מסקנות ראשוניות (מדו"ח וינוגרד) ונגע רק בשולי הדברים, מדובר בחדשות לכל דבר. אם המקור שלו אמין ומביא גילויים חדשים ראשוניים- תפקידם המרכזי כערוץ חדשות הוא לספק לנו את המידע. שאר הערוצים יכולים לרטון ולילל, אך אם המצב היה הפוך והם היו מחזיקים בקצהו של זנב חדשותי או סנונית של ידיעה, הם וודאי היו מפוצצים ומפמפמים אותה יותר חזק מהקולגות של ג'נה ג'יימסון. על הסימפוזיון שעשו מהידיעה של מנשה במוצ"ש אפשר לדון את חדשות 10 לכף חובה, אבל נחזור לעת עתה לשלח ודרוקר.
בגבם של הפרזנטורים עומדת מערכת מקצועית המשרתת ברוחב לב אלמנטים מובהקים של מוסף שבת. בנק המטרות שלהם מתבסס בראשיתו על יכולת ליקוט הסיפורים החמים של השבוע מזווית מקורית. כתבות העוגן מופקות כהלכה ונראה כי מושקעת בהן מלאכת תחקיר ומחשבה רבה.
כך למשל, אלון בן דוד נשלח לשטח עם החיילים כדי לשאול את השאלות הקשות ולסקר את תמונת המצב של המפקדים העומדים לככב בריאלטי החם של הקיץ- "מלחמה מעבר לפינה".
בנוסף, שלח ודרוקר מרבים להוסיף קריצה אותנטית לאירועים הקרבים ובאים. בשבוע שעבר השניים בחרו להתלוות לרובי, "אני מת להיות הנשיא הבא", ריבלין, והצליחו לדלג מעל למלכודת השבלוניות ולהנפיק מסמך ייחודי ומעניין. המצלמה התמקדה בריבלין נובר בספריית ביתו ונזכר בחיוך שגם אביו היה מועמד לנשיאות. כשהשניים מתחילים להפגיז במטח שאלות ריבלין ממהר לעבור לטון רשמי ומציג פאסון נשיאותי הדוק. בהמשך הם מטיילים איתו בסמטאות
את ליטרת הבידור בואכה צהבת במהדורה מספק חיים אתגר שהצליח להפתיע בזווית מקורית וכלל לא נוצצת. אתגר ליווה את שריי גבעתי ואלונה טל בין כישלונות באודישנים אמריקאיים לתנאי מחייה אפרוריים. וגם זאת סוג של כתבת צבע.
לאחר השוואה קצרה מול "אולפן שישי" מתפשטת התחושה כי מהנה יותר לצפות בשלח ודרוקר . הרזומה העשיר של אהרל'ה ברנע אינו מחפה על הדימוי הנפוח ועל תחלואות המערכת המתקיימת ללא כתב אורגני, כזה המשרת רק את מהדורת ליל שישי, ובחסות תקציב צנוע יחסית. הצופים אוהבים את אהרל'ה בעיקר בגלל שקיציס והחברים שלו היו באים מייד אחריו. לעומתו בערוץ 10 פשוט עושים לדעתי את החדשות של ישראל, חבל שרק כ-7% מהצופים יודעים מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
